עוד הוא מציין, כי כל השנים מקפיד על מעקב אצל רופא מישפחה ומעולם לא אובחן כסובל מגורמי סיכון להתקף לב. התובע אף טוען, כי הנתבע שגה כאשר דחה את תביעתו, שכן אין חולק שהאוטם היתרחש במהלך יום העבודה שלו, וכי כל הראיות מצביעות על כך שהוא חווה באותו יום היתרגזות קיצונית.
]
"... ואני מאחל לך שלא תגיע לרגע הזה שתצטרך להגיע למכון הלב באיכילוב, מורדם ועם מורפיום תוך כדי הליך של אוטם שריר הלב, בשלב הזה אתה לא יכול לספר להם מדוע אתה מגיע לבית חולים אתה מגיע לשם וניכנס לצינתור. שם לא סיפרתי? אח"כ לכל רופא סיפרתי."
בהקשר זה, כבר נקבעו הדברים הבאים, שיפים לענייננו[footnoteRef:20]: [20: עב"ל (ארצי) 35047-08-13 בריקלין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.7.2014.
]
"מה הצורך של עורך דין במחשב? בעט? הדרכון אצלי הוא חלק מהציוד, זה חופש התנועה שלי כדי לייצג אנשים, אני עבדתי בחו"ל גם בשנת 82,83, ביצעתי עבור מדינת ישראל אחד הגישורים שהיו הכי חשובים בצרפת, הקשר שלי לקהילה הצרפתית ולאנשי עסקים הוא עיקבי מאז שקבלתי את רישיון עריכת הדין, כמו שתגיד לעורך דין נזיקיסט מדוע אתה צריך ליפגוש אנשים בחברת ביטוח? זה חלק מהחיים העיסקיים שלי... איני יכול להיות ללא דרכון וזה כמו שלא תהיה לי מכונית ובמקרה הזה הנכס הזה היה בטיפול אינטנסיבי על ידי יחד עם משרד עורכי דין בגרמניה והדברים היו דינאמיים ולא היה מצב שיגידו לי עוד שבוע תהיה בחו"ל ולא אוכל להגיע כי שר הפנים החליט לתת את כל העדיפות לחב"דניקים... אז כתבתי מכתב ואיימתי בעתירה לבג"ץ והתשובה היתה גידופים שאיתם הייתי צריך להיתמודד."
התובע אף השיב במהלך חקירתו הנגדית בצורה מספקת באשר לנסיעותיו לחו"ל, כפי שהן עלו מדו"ח כניסות ויציאות לארץ שהוצג לפניו בעת החקירה הנגדית, וציין בגלוי כי הוא אכן היה משלב בין נסיעות עבודה לחופשות.
בהתאם, ימונה מטעם בית הדין מומחה רפואי לרפואת לב, אשר יחווה דעתו ביחס לקשר הסיבתי בין מיהות מחלתו של התובע, והקשר הנטען בינה לבין תנאי עבודתו, ועל בסיס התשתית העובדתית הבאה, כדלקמן:
התובע יליד 1957;
התובע עורך-דין משנת 1985 ומזה שנים רבות הוא עובד כעורך-דין עצמאי ובעל משרד עורכי-דין הממוקם בחיפה;
בשעות הבוקר של יום 29.10.2017, בסביבות השעה 08.30 – 09.00, התובע ניהל בטלפון ויכוח נוקב וחריף עם גורם במשרד הפנים שנוגע לדרכונו, שנידרש עבורו לצורך נסיעות עסקיות-משפטיות בחו"ל (להלן: "הוויכוח").
...
חמישית, איננו מקבלים את טענתו של הנתבע כי בשל העובדה שהתובע עובד כעורך-דין עצמאי, לא היתה לו סיבה אובייקטיבית להתרגז.
]
"ויכוח וחילוקי דעות עם לקוחות, עורכי דין ואנשים אחרים היא תופעה יומיומית בעבודת המערער. הוא מתמחה בהופעות בבתי המשפט, עובד שעות רבות, וכעצמאי רובצת עליו אחריות, ללקוח, לבית המשפט ולעצמו. עם זאת, קיימת רמה מקובלת ורגילה של ויכוחים וחילוקי דעות. לפי העובדות שנקבעו, האירוע בבית המשפט חרג מהשגרה, המתוחה בלאו הכי, של חיי עורך דין. נושא הויכוח היה עדין, ובר-הפלוגתא שלו היה נציג בכיר של הלקוח החשוב ביותר של המערער. ועוד, ויכוח קולני שעורך דין שותף בו, בפרוזדור של בית המשפט, מבייש ומבזה את עורך הדין. נסיבות אלה הביאו אותנו למסקנה כי הויכוח בפרוזדור בית המשפט היה "אירוע חריג" בעבודת המערער.
]
".. אין בכך שהתובע תואר על-ידי שפירא כאדם מהיר חימה או כמי שנוטה להתפרץ כדי ללמד שהוויכוח נושא ההליך כאן לא היה חריג בעוצמתו. חריגות האירוע צריכה להיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, ועדות התובע בדבר תחושותיו במהלך הוויכוח ובעקבותיו לא נסתרה במהותה, ואף זכתה לחיזוק מעדותו של שפירא שאף הוא חש ברע בשל הוויכוח שכלל אלימות מילולית וכמעט גלש למגע של ממש."
לסיכום – שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית ומשפטית שיש בה כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.
