בנוסף, אין בידי לקבל את טענתו של התובע כי התקנת תוכנת הריגול (REFOG) פגעה בזכותו לפרטיותו מעבר לנדרש בנסיבות העניין, ובמה דברים אמורים? ראשית, התובע עצמו שב וטען להגנתו כי לא פגע בפרטיותם של העובדים שאת דברי הדוא"ל שלהם קרא, מן הטעם שהיה ידוע לכל העובדים – והוא בכללם - שתיבות הדואר מנוטרות.
כך גם לגבי טענתו כי דין הראיות שהושגו כנגדו להפסל בשל הפגיעה לכאורה בתנאי הרישיון של תוכנת הריגול, שכן כל עוד מדובר בניטור קבוע של מחשבי העובדים ותיבות הדוא"ל האלקטרוניות שלהם, הרי שאין חולק כי הנתבעת יידעה אותם על כך. מאידך, ככל שמדובר על בדיקה נקודתית - ולא נטען ע"י התובע אחרת – לצורך בדיקה ספציפית של עובד שנחשד בהפרת אמונים, הרי כי אין כל היגיון ביידועו על כך, שמא ישבש את הליך החקירה.
מעבר לכך, הוכח כי פעולות הניטור והעיקוב אחרי התובע היו מוכוונות מטרה ומוגבלות בזמן.
...
לאור כל האמור לעיל, עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, שכר בגין תקופת ההשעיה, פיצויים בגין נזק לא ממוני, פיצוי בגין עוולת לשון הרע ומענק הסתגלות בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים.
במקרה שלפניי, הגם שהנתבעת השכילה להביא ראיות מספקות להתנהלותו הקלוקלת של התובע, באופן שהוכיחה כי אכן ביצע עבירת משמעת והפר את האמון שנתנה בו, ולאור העובדה שהתובע עבד אצלה, לשביעות רצונה, במשך כ- 6.5 שנים; ולאור העובדה שלא נטען כי מעשיו גרמו לה נזקים ממוניים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לשלול מהתובע לחלוטין את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי בגין תקופת עבודתו, כי אם להעמידם על 50%.
סבורני כי מן הראוי לייחד שלילה גמורה של פיצויי פיטורים לאותם מקרים בהם מוכח כי למעסיק נגרם נזק של ממש.
סיכומו של דבר
תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, באופן שהנתבעת תשלם לו פיצויי פיטורים מופחתים בשיעור של 50% מהסכום שלו הוא זכאי על פי דין.
