התקנת מקרר תביעת פיצויים על תקלות במקרר בשל הפרת אחריות

הנתבעת מס' 2 היתגוננה וטענה כי עת יצרה התובעת קשר לצורך קבלת שירות, העניק לה טכנאי מטעמה שירות ביום 25/9/17 עת הגיע לביתה והחזיר פלאג לדלת המקרר, אשר התנתק ככל הנראה כאשר המובילים פירקו את דלתות המקרר לצורך הובלה, לאחר חיבור הפלאג המקרר חזר לפעול.

בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נקבע בסעיף 68 (א): "סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך היתחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק". התובעת העמידה את תביעתה על מלוא עלות הכיריים וההתקנה ותוספת בגין עוגמת נפש.

לעניין סכום הפצוי וטענות לגרימת עוגמת נפש לתובעים, יפים דבריו של כב' נשיא בית המשפט העליון שמגר: "איני רואה, מדוע לא יזכה אדם, שסבל מארוע כאמור, לפצויי על האכזבה, החששות, הרוגז והתסכול שנגרמו לו" (ע"א 49/83 מרדכי קסלר נ' תקוה מאירוב, פ"ד מא (2) 547).

..מבחינה מהותית, הפיצויים לתורותיהם השונות נועדו להגשים מטרה אחת: פיצוי הנפגע על נזק שגרמה לו הפרת החוזה – בין שעל הנפגע להוכיח נזק זה ובין שהדין מניח את קיומו של הנזק בנסיבות העניין".

לעניין דרישת התובעת להחלפת המקרר במקרר חדש, התרשמתי כי הנתבעת מס' 2 פעלה ללא לאות לתקן את התקלות במקרר, עשתה כל שביכולתו לאתר טכנאי באופן בהול לצורך טפול בתקלה (אשר הגעתו בוטלה ע"י התובעת עצמה) ופעלה כפי שהתחייבה בכתב האחריות.

אני מקבלת את טענת הנתבעת מס' 2 לפיה אינה יבואנית המקרר, ונכתב במפורש בתעודת האחריות כי היבואן הנו "ראלקו" מוצרי צריכה בע"מ. על אף שניתנה לתובעת הנחיה ברורה נגד מי להגיש את התביעה, לא צרפה את תעודות האחריות, ולא תבעה את היבואן.

...

אני מקבלת את טענת הנתבעת מס' 2 לפיה אינה יבואנית המקרר, ונכתב במפורש בתעודת האחריות כי היבואן הינו "ראלקו" מוצרי צריכה בע"מ. על אף שניתנה לתובעת הנחיה ברורה נגד מי להגיש את התביעה, לא צירפה את תעודות האחריות, ולא תבעה את היבואן.

אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת מס' 2 וקובעת כי עמדה בהתחייבותה, ונענתה לכל פניה של התובעת אליה תוך זמן סביר והחליפה כל חלק שנדרש.

אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת מס' 2, ובנסיבות העניין, איני מוצאת מקום לחייב את התובעת בהוצאות לטובת הנתבעת מס' 2.

בפניי תביעה לפצוי בגין הפרת הסכם למתן שירות תיקונים למזגן מיני מרכזי אותו רכש התובע מהנתבעת בשנת 2008.

לטענת התובע, החל בחודש יולי 2018 ארעו תקלות חוזרות ונישנות במזגן, אשר כתוצאה מהן המזגן לא פעל ולא קירר את הדירה, שבמועדים הרלוונטים לתביעה הושכרה על ידי התובע למשפחה בת שש נפשות (זוג וארבעה ילדים).

בין השאר, טוען התובע, הוא נאלץ להסיר חלק מתקרת הגבס שמעליה היה מותקן מדחס המזגן, לפי דרישת טכנאיה של הנתבעת, על מנת לאפשר להם גישה אל המדחס, מה שבסופו של דבר התברר, לטענתו, כמיותר.

נציג הנתבעת טען בתחילה, כי אין מחלוקת כי בתקופה הרלוואנטית לכתב התביעה "המזגן היה באחריות"; עם זאת, ולאחר שיצא להתייעצות עם הנתבעת, בין השאר לשקילת הצעת פשרה של בית המשפט, שב וטען כי התובע לא רכש הארכה של תקופת האחריות, אלא ביטוח.

ביום 6.9.18 פנה התובע בשלישית, בתלונה שהמזגן אינו מקרר, וטען כי הטכנאי אמר שיש צורך בהחלפת עינית; בירור מול הטכנאי העלה כי יש להחליף משאבת מים.

ביום 25.9.18 פנה התובע בששית בתלונה על תקלה במזגן.

...

אין בידי לקבל טענה זו במלואה.

לא הובאו ראיות בדבר עלויות פירוק ותיקון תקרת הגבס שנדרשה לצורך תיקון המזגן ובדבר אובדן ימי עבודה על ידי התובע, ואני דוחה את תביעת התובע בגין אלו.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 7,500 ₪.

בין היתר, בניסיון לתקן את המקרר החליפו הטכנאים את מכלול המקרר והמקפיא, התקינו גוף חימום חצוני בכדי ליצור חורים במיכל האידוי ואף הוספו לתובע שישה חודשים אחריות.

הנתבעת מצדה טוענת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח שהנתבעת אחראית לתקלה וממילא כי חוות הדעת לא מצביעה על כל נזק שניגרם לו. לטענת נציג הנתבעת, תקלת הווצרות הקרח יכולה בקלות להווצר בשל שימוש לא נכון במקרר של התובע ובני ביתו.

בהתאם לסעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר") שענייננו אי התאמה בממכר, נקבע, בין היתר, כי "המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר- ... (2) נכס שונה או נכס מסוג או תאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4) נכס שמבחינת סוגו, תאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". בסעיף 27 לחוק המכר (בפרק ג' שעניינו "תרופות") נקבע כי "הוראות פרק זה באות להוסיף על כל דין אחר בעיניין התרופות בשל הפרת חוזה". שוכנעתי, כי בסופו של יום, גם לאחר חוות הדעת, התקלה לא תוקנה על ידי הנתבעת ולמעשה הנתבעת מחד גיסא, מכחישה כי קיימת בעיה עם המכשיר ומאידך גיסא, מבקשת היא לספק לתובע (על חשבונו) כרטיס דיגיטלי מיוחד אשר יכול ליפתור את הבעיה הנטענת.

עוד תבע התובע פיצוי כספי בגין מוצרי מזון שהתקלקלו בשל המקרר הלקוי אולם לא תמך תביעתו בכל ראיה או אסמכתא הגם שהדעת נותנת כי נגרם לו נזק כספי בעיניין זה. בהתאם לכך, אני מעמידה את גובה הפצוי לתבוע בגין ערך הטרד ועוגמת הנפש על סך 2,000 ₪.

...

באשר לרכיב עוגמת הנפש, אני מקבלת את טענת התובע ואשתו כי תקלות המקרר לאורך זמן, בבית מרובה ילדים, גרמו להם לעוגמת נפש רבה שכן נאלצו במשך השנים האחרונות לפנות את המזון מן המקרר בכל פעם שהיה תקול וכן למצוא מקום חלופי לאכול בכדי שלא יתקלקל.

סוף דבר- אני מורה על ביטול עסקה.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע סך 2,000 ₪ וכן תישא הנתבעת בהוצאות חוות דעת המומחה כפי ששולמו על ידי התובע ובהוצאות התובע בסך 1,500 ₪.

בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה שעניינה פיצוי בשל הפרה נטענת של התחייבות הנתבעת לספק לתובע שירות של ביקור טכנאי ללא עלות.

מנגד, מאשרת אמנם הנתבעת כי טכנאי מטעמה איבחן את הדרוש תיקון במקרר של התובע, אלא שלטענתה היא אינה מתקינה חלפים שמסופקים בידי אחר, אלא רק חלפים שמוזמנים דרכה ושעליהם ניתנת גם אחריות.

לעניין ימי העבודה בהם שהה התובע בביתו, וזאת ככל שהיתה מתקבלת הטענה שנידרש ליום עבודה שלם, כשממילא מדובר בטענה שלא הוכחה, הרי שיום ביקור הטכנאי לצורך אבחון התקלה ויום ביקור הטכנאי לצורך התקנת החלפים, ממילא היו נדרשים, כך שגם אם היתה מתקבלת טענת ההפרה, לא מדובר בנזק שניגרם לתובע ואין לפיכך מקום לפצות בגינם.

...

בסופו של דבר טכנאי מטעם הנתבעת איבחן את התקלה וגבה עבור הביקור 250 ₪.

מכאן שגם אם הייתי מגיע למסקנה שהתובעת הפרה את התחייבותה, ממילא לא נגרם לתובע נזק ולפיכך אין מקום להורות על מתן פיצוי במקרה זה. טענה לפיצוי בשל אי הגעת טכנאי: בצד האמור טען התובע שתיאם מועד לביקור טכנאי ליום 5/7/15 וכי הטכנאי מטעם הנתבעת לא הגיע באותו מועד.

התוצאה: אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה על שני ראשיה.

המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת האחריות של הנתבעת לשאת בתשלום הנזק שניגרם לתובע עקב תקלות שאירעו במקרר אשר לגביו נחתם הסכם השרות, וכן לגבי אחריותה של הנתבעת להחליף את המקרר מתוקף אותו הסכם או לפצות את התובע בגין הפרת התחייבויותיה לפי הסכם השרות.

עוד טענה הנתבעת כי ביום 25.06.2020 עת ביקר טכנאי מטעמה בבית התובע לצורך ביצוע התקנה והדרכה למקרר, רכש התובע "כתב שירות תיקונים" לתקופה של תשע שנים אשר תוקפה מסתיים ביום 06.06.2029 בעלות כוללת של 1,800 ₪, כאשר סוכם כי זו תשולם ב-9 תשלומים חודשיים ע"ס 200 ₪ כל אחת.

כאמור, קיימת מחלוקת בשאלת תחולת הסכם השרות על התקלה שהתגלתה במקרר התובע, וכפועל יוצא מכך, נותרת השאלה האם הייתה מוטלת על הנתבעת חובה לתקן את המקרר מכוח הסכם השרות או להחליפו באחר בשווי זהה.

התובע אף לא צירף אסמכתא או קבלה המעידה על התמורה ששילם עבור המקרר החדש, ובכל אופן אין בכך בכדי להקנות לו זכות לפצוי בגין הרכישה שעה שקבעתי זה מכבר כי התקלה נושא התביעה מוחרגת מהסכם השרות.

...

סבורני כי אכן ביטול הסכם השירות באופן חד צדדי שעה שלא הייתה כל הפרה מצד התובע מהווה בעצמה הפרה המקנה לתובע תרופה בגין הפרת החוזה בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות").

סיכום: מכל האמור לעיל, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו (ראה לעניין זה: עניין ניסים ממן), ואף הוכח כי התקלה שאירעה מקורה בגוף המקרר, תקלה שהינה מוחרגת מפורשות מהסכם השירות עליו חתומים הצדדים.

   אשר על כן, דין התביעה להידחות כנגד הנתבעת.