בהחלטה מיום 20.3.2018 דחה בית המשפט בקשה שהגישה התובעת לפיצול סעדים, ובעקבות זאת הוסיפה התובעת את הסעד הכספי לפצוי בסך 484,500 ₪.
באישום הראשון יוחסו לנאשמים, הנתבע בעל החנויות ונתיב החסד המחזיקה בהן, עבירה של ביצוע עבודות בניה טעונות היתר ללא היתר, בקשר לבניית תוספת בגודל 24.8 מ"ר, התקנת מזגנים, וסככה של 11 מ"ר מעל המזגנים.
סעיף 15 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970, קבוע כדלקמן: "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה", היינו הפצוי המוסכם ללא הוכחת נזק הוא חלופי לנזק מוכח.
...
אני מקבל אפוא את טענת הנתבע בעניין זה, כי היה ברור לכול שנתיב החסד תעזוב את החנויות אם יפורקו חריגות הבנייה, ובנסיבות אלה, התובעת היא שביקשה או הסכימה שלא יפעל לפירוק החריגות.
לנוכח כל האמור לעיל, גובה הנזק בגין אי גילוי חריגות הבניה, עומד על סך של 252,000 ₪ ליום עריכת חוות הדעת במאי 2019, שהם במעוגל 255,000 ₪ להיום.
סיכומו של דבר
הנתבע הפר את הסכמי המכר של החנויות בכך שהיה עליו לדעת, כבעל הנכס, על חריגות הבניה, והוא הצהיר בהסכמי המכר הצהרת כזב לפיה אין בנכס חריגות בניה.