התקנת מזגן ללא צורך בהיתר לעבודה מצומצמת

לשם יצירת אקלים מתאים ותנאים מיטיבים לגידול עציצים, צייד הנאשם 5 את המעבדה בציוד הבא: 9 מזגנים, 5 מנועי מזגנים, 39 מאווררים, 11 מפוחים, 1,356 אדניות, 105 מנורות, 93 שנאים, 180 מנורות ובתי מנורה, 10 חביות, שקי אדמה רבים, בריכות השקיה, מערכת השקיה וטפטפות, דשנים שונים, מכשיר אידוי, שתילי קנביס וכלי עבודה (להלן – הציוד).

לדבריו הוא סובל מכאבי גב על רקע עבודות פיזיות וזה כחצי שנה הוא מטופל בקנביס באישור משרד הבריאות.

שירות המבחן התרשם כי ניכר שהוא מתקשה לבקר את בחירותיו וכי הוא נוקט עמדה מצמצמת בכל הנוגע להחלטותיו מעת שהוצעה לו העבודה ובבחירתו להשאר במקום שהתנהל באופן בעייתי.

בכלל זה יש להיתעלם מטענותיו בעיניין העובדות הבאות: טענתו כי הנאשמים 4-1 כלל לא ניכנסו אל המעבדה (הוא אף לא טרח להסביר כיצד למשל, ניתן להתקין מזגנים בלי להכנס אל המעבדה); הטענה שהנאשם 1 הסיע עובדים רק פעמיים; הטענה שהנאשם 2 התקין מזגנים רק פעמיים; הטענה שהנאשמים 4-3 סייעו "באמצעי בניה"; הטענה שהנאשמים לא קיבלו כל תמורה, אשר שונתה תוך כדי טענותיו לטענתו כי התמורה שקבלו הייתה בסך מאות שקלים בלבד.

מכל מקום, כידוע, "מצב בריאותי קשה – איננו צריך בהכרח להקנות לעבריין פטור מעונש מאסר בפועל בגין מעשיו הרעים, ככל שעונש זה מוצדק לגביו לאחר הרשעתו" (ע"פ 7453/09 פלוני נ' מדינת ישראל (16.3.2011)‏‏, כבוד השופטים מ' נאור, ח' מלצר וי' עמית, פסקה 14.

...

לנוכח כל האמור טען בא-כוח הנאשמים 4-1, כי יש לקבוע מתחם עונש בין מאסר מותנה למספר חודשי עבודות שירות ולהשית עליהם עבודות שירות לתקופה קצרה.

הערעור נדחה ואף במסגרתו העיר בית המשפט בעניין הסדר הטיעון עם הנאשם הנוסף שהורשע בסיוע, כי "לא ברור עד תום מדוע המדינה הגיעה להסדר שאליו הגיעה" (ע"פ 6489/20 פוקלונסקי נ' מדינת ישראל (8.4.2021), כבוד השופט נ' הנדל, פסקה 2).

מקובלת עליי טענת המאשימה, כי אין משמעות רבה להבחנה המאולצת שניסו לעשות מי מבין באי-כוח הנאשמים בעניין חלקם של כל אחד מהנאשמים בסיוע להפעלת המערך המורכב של מעבדת הסמים המתוארת.

לאחר קדם המשפט הראשון ניתן היתר להגשת תביעה שכנגד במסגרתה חזר איזו על כל טענות הגנתו והדגיש כי שכירות המקום ושיפוצו החלה כחודש לפני שרז הצטרף לעסק, ומרבית העבודה הפיזית ביצע איזו בעצמו ובסיוע חניכים ומדריכים מטעמו.

ביחס לפעילות העסק הבהיר כי במועד בו אחסן את הציוד, היו לעסק מספר מצומצם של לקוחות, ללא התקשרויות חוזיות מול עריית אשדוד, ואיזו לא היה בארץ.

מעיון במסמך החשבונאי היחיד של השותפות (שהוגש מטעם רז, מטעם איזו לא הוגשו כלל מסמכים חשבונאיים) כרטסת של העסק לשנת המס 2016 , שכותרתה "החזקה העסק ותיקונים", עולה כי נרכשו חומרי גלם לעבודות וציוד לעסק לרבות מכשירי כושר ומזגנים תמורת סכום כולל של 141,332.82 ₪ לפני מע"מ בסך של 24,026.58 ₪.

למרות שלא צירף אסמכתא לעלות התקנת המזגנים, בנסיבות העניין מצאתי לנכון לחייב את רז לשלם סך של 2,500 ₪ בגין הצורך בהתקנה חוזרת של המזגנים, כאומדן לעלות זו ונוכח פעולתו לנטילת המזגנים.

...

סוף דבר הצדדים חברו להקמת שותפות לעסק של קבוצות כושר קרבי אשר פעלו ממושכר שהתאימו לפעילות של מכון כושר.

מסכום זה יש לקזז 14,500 ₪ בגין כספים שנטל רז מחשבון השותפות ועלות התקנת המזגנים שנטל רז. על כן, אני מחייב את הנתבע, איזו מויסה, לשלם לתובע סך של 61,613 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

התביעה שכנגד נדחית.

. התוצאה המעשית היא צימצום המושג "תאונת עבודה" עת מדובר בבקע מיפשעתי (ר' עניין פנטנוביץ; ר' גם עב"ל 1348/00 אחמד חוסיין - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.03.03).

בעיניין חליל באסם נקבע, כי: "לדעתנו מבוטח שעובד בעבודות פיסיות מאומצות, או מרים משאות כבדים במיוחד באופן תדיר, יש להכיר בעבודתו זו כעונה לתנאי של "מאמץ לא רגיל" על אף שמדובר בעבודתו הרגילה, וגם אם עושה עבודות אלו באופן שחוזר על עצמו, ואין צורך להדרש לארוע חריג כפי שקבעה הפסיקה בסוגיית אוטם שריר הלב.

כן ראו עדותו של מר ביטון (עמ' 7 שורות 3-5) שאישר כי הפעולות שתיאר התובע כאמור לעיל הנן העבודה שמתקין מזגנים נידרש אליה וכי המשאות שהתובע ומר ביטון סוחבים הם בדרך כלל במשקל כבד (עמ' 8 שורות 1-3).

דא עקא, מעדויות התובע ומר ביטון בפנינו עלה, כי למרות שעבודה של התקנת מזגנים הכוללת הרמה ונשיאה של משקל רב הנה עבודה רגילה ושגרתית של התובע, הרי שבמועד הארוע המאמץ היה בלתי רגיל, שכן באותו יום (10.5.20) היו התובע ומר ביטון אמורים להתקין כ-20 מעבים בתוך מיסתורי הכביסה בפרויקט שברחוב הזמיר בקרית אונו (ראו סעיף 6 לתצהיר התובע; סעיף 6 לתצהיר מר ביטון: "בתאריך 10.5.2020 היה פרויקט מיוחד. התקנת כ-20 מזגנים לתוך מיסתורי כביסה, ברח' הזמיר 16-18 בקריית אונו"; עדות מר ביטון בעמ' 7 שורות 26-28: "החזרנו את המזגנים מהפיגום למסתורים" וכן עדותו בעמ' 8 שורות 18-23 ובעמ' 10 שורות 10-11 בה הבהיר, כי החזרת המזגנים מהפיגום למסתור ארכה כחצי שעה לכל מזגן וכי באותו יום היה עליהם להחזיר 20 מזגנים, שכן היה צריך להוריד את הפיגומים.

...

מצאנו לקבל את גרסת התובע בנדון, שכן לנוכח הפנייה לרופא שהייתה בסמוך והמשך הטיפול הרפואי שנקבע, הגיוני שהתובע לא ישוב ויפנה פעם נוספת לרופא עקב הכאבים שחש ביום האירוע.

לעניין הטענה לפיה שכאשר התובע פנה לטיפול רפואי ביום 24.5.20 הוא לא דיווח לרופא על האירוע בעבודה ולא ציין כי הכאבים הופיעו לאחר הפעילות החריגה והלא רגילה ביום 10.5.20 ולכן גם התובע לא חשב בזמן אמת שהאירוע בעבודה היה בבחינת מאמץ בלתי רגיל שגרם להופעת הבקע המפשעתי, הרי שמצאנו לדחות את הטענה כאמור.

סוף דבר: בית הדין ימנה מומחה מטעמו על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי הרפואי בין הבקע המפשעתי בצד שמאל לבין עבודתו של התובע.

בהמשך לאותן הנסיבות, החזיק הנאשם במעבדה כלים אשר שמשו לגידול ולהכנת הסם המסוכן האמור לעיל, כמפורט להלן: מזגן, ציוד השקייה, מאוורר גדול, מאוורר קטן, מכשיר אידוי, תאורה, ארון מדפים שהכיל חומרי דישון ועל הדלת תלויה טבלת גידול ועוד.

בעברו היתנסה בקוקאין וב-MDMA אך כיום אינו צורך סמים אלה כלל.

הנאשם חזר וטען כי הרקע למעשיו היה צורך בצמצום הוצאותיו הכספיות והכל היה לשימושו העצמי.

הנאשם ציין כי להליך המשפטי השפעה מרסנת ומציבת גבול וציין כי מעורבותו בפלילים הובילה לקטיעת קבלת אישור העבודה של אישתו, ילידת תאילנד, ואישור כניסת בנה מתאילנד לארץ.

בסיכום דבריו ציין שירות המבחן, כי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח עשוי לפגוע בהמשך תיפקודו התקין של הנאשם ולקטוע את ההליך השיקומי בו החל.

...

אם אסכם את הדברים, הרי שהחזקת הכלים לגידול סם שלא לשימוש לצריכתו העצמית, לצד גילוי כמות מכבידה של שתילים, 209 במספר, אשר הניבו כמות סם במשקל של כ-600 גרם, העולה פי 40 מהכמות המוחזקת בפקודה לשימוש עצמי, ובהיעדר כל ראיה נוגדת אחרת מצד ההגנה, מובילה למסקנה אחת ואין בלתה, לפיה הוכח ברמה הנדרשת כי הנאשם, לכל הפחות "היה אמור להפיק רווח". נוכח כל האמור לעיל – קיומם של שני התנאים המנויים בסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים, ובהיעדר התנגדות מטעם ההגנה להכרזה על הנאשם כ"סוחר סמים", אני מכריזה על הנאשם כ"סוחר סמים".

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 11 חודשים.

נוכח ההכרזה על הנאשם כ"סוחר סמים" אני מורה על חילוט הסכום של 6,410 ₪, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

כלומר גם בהתחייבות שנתן קידן לעירייה ביחס לחלוקת השטחים החדשים שייוצרו, הצמיד קידן לעצמו שטח של למעלה מ-325 מ"ר ויצר לעצמו שטח מוצמד של 246.2 מ"ר. רביעית, נראה שבכוונת הנתבעים להסיר את כל המותקן על הגג, לרבות דוודים וקולטים – בנגוד להוראות התקנון כאשר לא ברור היכן יותקנו הדוודים והמזגנים לאחר השלמת הבנייה, כאשר הגג "החדש" של הבניין ייבנה מפח ולא תהא אפשרות לגשת אליו או להתקין עליו מתקנים משותפים, וזאת בנגוד להוראות תקנון הבניין.

על רקע זה הורה בית המשפט (ביום 19.11.2020) על צימצום הסעד הארעי כך שיתאפשר לנתבעים לבצע עבודות על הגג בשטח שבבעלותם בלבד בלא לחרוג מקונטור הבניין.

חוות דעתו של המהנדס גיל הותירה רושם בעייתי ביותר, לשון המעטה, בדבר היתנהלות הנתבעים והדרך שבה הם ביקשו לבנות ביחס לתנאי ההיתר: בלא תכניות ביצוע, כשאין באפשרותם לקיים את דרישות מחלקת השימור המהוות תנאי לקבלת טופס 4; כשבכוונתם להגדיל את שטח הגג מעבר לשטח שבבעלותם ולבנות מעל למרפסות הדיירים בלא לקבל את הסכמתם; כשאין להם פיתרון להנחת מדחסי המזגנים, הדוודים והקולטים; והעיקר: ללא תכניות קונסטרוקציה, בדיקת היסודות וביסוס עמידתם בתקן.

בנסיבות אלו המשך ביצוע העבודות טעון הסכמה של האספה הכללית, ומשזו לא ניתנה, אין הנתבעים יכולים להמשיך בה. לא נעלם מעיני סעיף 5 לתקנון, הקובע כי "בעל יחידה 4/3 יוכל לבנות ולעשות שינויים ביחידתו ו/או בשטח הצמוד לה בהתאם לאישורי הרשויות וללא צורך בהסכמת יתר בעלי הדירות". ברם בסעיף 7 לתקנון נקבע כי "תקנון זה בא להוסיף להוראות התקנון המצוי בתוספת לחול הנ"ל ורק במקרה של סתירה יבוא במקומו". זכות הנתבעים לבנות על הגג אינה כוללת בחובה את הזכות לפגוע בקניינם של בעלי הדירות האחרים וברכוש המשותף.

...

העתירה לצו מניעה קבוע האוסר על פלישה לדירות התובעים, נדחית.

העתירה להורות להשיב את מצב הדירות בקומה העליונה לקדמותו, נדחית.

על רקע זה אני קובע כי הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט של התובעים בעין כנגד קבלות, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 100,000 ש"ח. בקשה לאישור הוצאות המשפט בצירוף אסמכתאות תוגש תוך 21 יום, שאם לא כן הוצאות המשפט יהיה רק שכר טרחת עורך הדין שנפסק לעיל.