התפתחות גידול בעקבות שבר טראומטי

עוד קודם לכן, ד"ר סקווייר הרחיבה בעיניין זה והסבירה כדלקמן: "קשה להעיר בנושא מבלי לראות את החתכים. ראיתי רק את תמונות הנתיחה שלאחר המוות. הדימום בחוט השידרה הצוארי והנקרוזיס באיזור עשויים להיות נזקים שניוניים להתנפחות המוח ולהנשמה. הדבר עשוי לנבוע מדחיסה של חוט השידרה עקב היתנפחות חריפה ועקב שבר בשקדי המוח הקטן או עקב כשל באספקת הדם לאיזורי המוח הפגועים במהלך תקופת ההנשמה הארוכה. חלק זה של חוט השידרה נוטה במיוחד לנקרוזיס עקב האנטומיה של אספקת הדם; יש איזור של פרשת מים... בחוט השידרה הצוארי אשר פגיע לאיסכמיה בנסיבות אלו. לא היו עדויות לפגיעה ראשונית בחוט השידרה הצוארי בעת האישפוז; לא היו עדויות לשיתוק בארבע הגפיים... או לשיתוק נשימתי. לא תואר שיתוק של הסרעפת בצלומי הרנטגן. ממצאים אלו היו צפויים אם חוט השידרה הצוארי היה ניזוק עקב טראומה הקודמת לאישפוז" (שם, בעמ' 10).

ישנם כלי דם החודרים באיזור לוחית הגידול, עצם שזורה ועלייה בגרמיות".

בהמשך הדברים, ציינה ד"ר גיפס כי במקרה דנן אכן "נמצאה רקמת חיבור בין קצות השבר, שמעידה על התפתחות של צלקת. הופיע סחוס בשלבי שיגשוג ראשוניים, שזה השלב הבא בהחלמה, שמגיעים תאי סחוס במקום שבהמשך יהפכו לתאי עצם, ונמצאו אוסטאוקלסטים בשולי השבר, שאלה התאים שמפנים את ה'ליכלוך' מהשבר וזה רק במקרים של טראומה, זה לא יהיה בתפר נורמאלי, כי אין שום סיבה לפנות משם" (שם, בעמ' 240).

...

התביעה הוסיפה וטענה כי בוצעו למנוח גם בדיקות ששללו גורמים אחרים לנזקים שנגרמו לו, באופן שחיזק מסקנה ראשונית זו. עמדת התביעה התבססה על עדויותיהם של מומחים רבים, כפי שיפורט בהמשך.

לאמיתו של דבר, אני סבורה כי מסקנתי עולה בקנה אחד גם עם עמדותיהם של מומחי ההגנה כאשר אלה נבחנות בשים לב למלוא הממצאים הנדרשים לעניין.

סבלם של בני משפחתו וכל הקרובים אליו ברור גם כן. אולם, אינני רואה מוצא מן המסקנה החד-משמעית שאליה הגעתי – כי הוא זה שהרג את ילדו הקט ופגע גם בילדתו, אחותו של המנוח.

חברתי לא הותירה אבן על אבן במקומה ובחנה כל עדות וכל חוות דעת בקפידה וביסודיות, ולאחר זאת הגיעה למסקנה המתבקשת בדבר אחריותו של המערער למותו של בנו הפעוט, ולחבלות שנגרמו לאחותו התאומה.

בין היתר, תיאר אף את הצניחה מושא העירעור שלפנינו וציין כי חוליה C6 נישברה בעקבות הפגיעה הנ"ל. מעבר לכך, לא ציין פגימות נוספות הנובעות מהצניחה.

"לגבי חוות דעתו של פרופ' שקד, אני מסכים עימו כי השבר בחוליה צ6 נגרם בתאונה משנת 1966. לגבי החבלה לעש מותני אני סבור שהיות וכבר 4 שנים לאחר הפגיעה היתה תלונה בדבר פגיעה אופיינית לגב תחתון עם סיאטיקה של רגל ימין וירידת תחושה לסרוגין, ותלונה זו נמשכת לאורך כל השנים, יש מקום לקבוע כי פגיעה זו הנה תוצאה ישירה של התאונה משנת 1966. נוסף לכך איני סבור שהצליעה והכאבים החלו בשל גילו של מר סגל, שכן בתקופה הרלוואנטית הוא היה בכושר מיטבי ולכן סביר שנגרמו כתוצאה מארוע טראומתי. מתוך שלל הרישומים הקיימים בעיניינו של מר סגל הארוע הטראומתי היחיד המתועד הוא ארוע הצניחה.

חרף העובדה כי ד"ר רובינשטיין לא כתב כי הוא סבור שיש סכיאטיקה, ד"ר רובינסון עמד על כך כי האינדיקציה לCT של עמ"ש מותני היא במצבים של סכיאטיקה (או גידול או שבר- שאינם רלוואנטיים כאן לטענתו) ולא במצבים של כאבי גב בלבד.

אבל במקרה דנן ישנם שינויים נווניים לאורך כל עמוד השידרה המותני והצווארי ולכן זה מעיד על התפתחות טבעית של מחלה ואין שום ראציונל לייחס זאת לאפשרות לחבלה.

...

מסקנה: כאבי ראש, גב תחתון, אין קשר לשירות.

לא שוכנענו כי די בהסתמכותו של ד"ר רובינסון על אמינותו של המערער בהעדר ראיות על רצף תלונות משמעותי ובהעדר ממצאים קליניים והדמייתיים שיתמכו בטענותיו הכבושות של המערער.

נוכח האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

תמצית טענות התובעת מבוא אביא להלן את תמצית טענות התובעת: · מהתעוד הרפואי הרציף שנערך בעקבות התאונה עולה כי התובעת סבלה משברים ושינויים פוסט טראומטיים באיברים רבים, לרבות ברגליה.

חוות דעתו של ד"ר שוכר, תשובותיו לשאלות ההבהרה ובחקירתו הנגדית מביאים למסקנה כי קיים קשר בין הופעת הגידול לתאונה, או למצער בין החמרתו/התפתחותו לתאונה אביא להלן את טענות התובעת לנושא שבנידון: · המסקנה המתבקשת הנה שאין מדובר בגידול שפיר או בגידול שהפך לבלתי שפיר בעקבות החבלה, וזאת מהנימוקים שיובאו להלן; · המומחה אישר כי אנכונדרומה הוא נגע שפיר שלרוב אינו משנה כלל את מידותיו במהלך החיים, או צומח באיטיות.

חוו"ד ד"ר שוכר אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת: · היא הוכיחה באותות ומופתים קיומו של קשר סיבתי בין התאונה נשוא התביעה ובין הופעת הגידול או למצער לקצב גדילתו, אלא שמדובר כמובן במצג שטחי בלבד וכי בפועל בכל קומה וקומה במגדל טיעוניה, מתבססת התובעת על עובדות סלקטיביות ערוכות טלאים טלאים, עירפול מועדים, שברי אמתות וכן מסמכים וראיות שלא הוצגו במסגרת ראיותיה.

אין בסיס לטענות התובעת כי יש לקבוע על בסיס חוות דעתו של ד"ר שוכר, תשובות ההבהרה וחקירתו, כי קיים קשר בגין הגידול לתאונה ומשכך, הנכות בגין הפחתת התחושה, ככל שמקנה נכות צמיתה, נגרמה בגינה.

...

בפסק-הדין שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי התקבלו באופן חלקי טענות התובעת ונדחה ערעורה שכנגד של הנתבעת.

די באמור לעיל כדי להביאני למסקנה החד משמעית כי לא הוכח קשר בין הגידול לבין התאונה וכי עסקינן בגידול שפיר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי אין בראיות ובטיעונים שהובאו בפניי ע"י התובעת כדי לשנות מפסק-הדין שניתן ביום 24.2.08 ע"י כבוד השופט שנהב.

סבורני, כי לו מלכתחילה היה ניתן לתובעת יומה בעת שנדונה תביעתה בבית משפט זה- ניתן היה להימנע מסאגה זו שנמשכה 7(!) שנים מאז מתן פסה"ד. משכך, כל צד יישא בהוצאותיו.

בנוסף, סביר בהחלט כי לנכותו בתחום הפסיכיאטריה, לאור תיסמונת פוסט טראומטית ממנה סבל בעקבות התאונה, השפעה על יכולת ניהול העסק וארגונו, במיוחד עת התובע מטופל בתרופות אשר יש בהן להשפיע, כדברי המומחה בחקירתו, על תיפקודו היומיומי ועל אופן ניהול העסק שבבעלותו.

הגם כי אני נכון לקבל כי יתכן והכנסות העסק היו מושבחות אף יותר, כפי שיפורט בהמשך, אילמלא התאונה, התובע לא הוכיח כי התאונה הנה הסיבה היחידה אשר בעטייה לא התפתח העסק לנוכח הגידול בתושבי העיר גדרה.

" התובעת בהיעדר נכות צמיתה הרי שברי כי לא נגרמה לתובעת כל פגיעה תפקודית.

...

נראה לי נכון לפצותו עבור עזרת צד ג' בעתיד בסכום גלובלי של 6,000 ₪.

סבורני אם כן כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו בעניין הכאב והסבל, בכדי לפצות כראוי בגין כאב וסבל שלא מצאו ביטוי באחוזי נכות.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את הסך של 159,000 ₪ (158,640 ₪ לפני עיגול כלפי מעלה) בניכוי 117,000 ₪ כערכם היום.

ד"ר יאיר בר-אל, קבע בחוות דעתו מיום 14/5/06 כי התובע אינו סובל מהפרעה פוסט-טראומטית ואין עדויות על הפרעות התואמות מצב שלאחר זעזוע מוח.

פרופ' יצחק אוטרימסקי קבע בחוות דעתו מיום 28/7/06 כי לתובע נכות אורטופדית בשיעור של 20% לצמיתות (לפי סעיף 37(8)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי), בגין השברים בחוליות עמוד השידרה המותני שנגרמו לתובע בתאונה נשוא התביעה.

בחוות הדעת מציין מר נבון כי כתוצאה מהתאונה נעצרה ההתפתחות של עסקיו של התובע וכי אילמלא התאונה היה התובע מרחיב את עסקיו.

עוד ציין כי כל החברות שבבעלות התובע נאלצו להגדיל את מצבת כוח האדם על מנת לפצות על חסרונו של התובע, דבר שהביא לגידול משמעותי בהוצאות השכר של החברות והשפיע על רווחן הנקי.

...

לאור כל האמור, לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח הפסד השתכרות כתוצאה מן התאונה בתקופה שמיום 19/2/2002 ועד מועד מתן פסק הדין.

לאור האמור, יש לדחות את תביעת התובע בכל הנוגע לראש נזק זה. במידה וחלק מהמטלות בהן נושא מר עמר אכן נובע מהפגיעה בתאונה, הרי שהתובע פוצה בגין כך במסגרת ראש נזק של עזרת צד ג'.

אשר על כן, ישלמו הנתבעות לתובע סך של 295,300 ש"ח בצירוף שכ"ט עורך דין בשיעור 13% כדין ובצירוף מע"מ בגינו.