התפרצות מחלות דלקתיות כרוניות

במסגרת חוות דעתו מיום 12.2.17 השיב המומחה כי התובע סובל מפסוריאזיס שהנה מחלת עור דלקתית כרונית המאופיינת בהופעה של נגעים אדומים עם קשקשת על פני הגב והגפיים.

מתי לדעתך הטראומה גדולה יותר, כאשר היא ממושכת או חד פעמית? לשאלה זו השיב המומחה כי הן טראומה מתמשכת והן טראומה חד פעמית עשויות לגרום להתפרצות מחלת הפסוריאזיס כאשר הדבר תלוי בעוצמת הטראומה ובתגובה הנפשית של האדם לטראומה שחוה.

...

הכרעה אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את החומר המצוי בתיק ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

לעניות דעתי, המקרה דנן מצדיק סטייה מחוות דעת המומחה או ליתר דיוק מן המסקנה הסופית של חוות הדעת, זאת להבדיל מהניתוח הרפואי המפורט בה ואסביר: מתוך חוות דעת המומחה ניתן ללמוד כי מצב של מתח נפשי או של טראומה משמעותית עלול לגרום על פי המחקרים הרפואיים להתפתחות מחלת הפסוריאזיס שממנה סובל התובע.

לאור האמור, נוכח סמיכות הזמנים שבין הופעת המחלה לבין האירוע הטראומטי, נוכח חוות דעת המומחה שממנה ניתן ללמוד על קשר סיבתי שבין אירוע טראומטי לבין הופעת המחלה ונוכח גורמי הסיכון שאותם פירט המומחה שאינם מתקיימים בתובע, הרי שיש לקבל את התביעה ולקבוע כי יש להכיר באירוע מיום 6.8.12 כפגיעה בעבודה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪.

להלן תשובתו של המומחה: החולה סבלה מקוליטיס כרונית Chronic Colitis מחלה דלקתית כרונית של המעי הגס ה- colon.

לדעתי אין קשר בין הסטרס שעבר על החולה בטיפול בהתפרצות חיידק ה - MRSA לבין התפרצות מחלתה הכרונית" (ההדגשה במקור).

...

אשר לבקשת המערערת לחקור את המומחה - גם אם קיימת אפשרות לכך בנסיבות מיוחדות, לא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי שלא להתיר זאת בנסיבות המקרה, ונזכיר כי למומחה הופנו שני סבבים של שאלות הבהרה לבקשתה של המערערת (וסבב נוסף במסגרת ערכאת הערעור), וכי המומחה השיב עליהן בפרוטרוט.

סוף דבר - האמור לעיל מלמד כי המערערת לא עמדה בנטל, להוכיח קשר סיבתי בין עבודתה לבין מחלת הקוליטיס בה לקתה.

משכך, הערעור נדחה.

] למומחה הופנו שאלות נוספות אשר לפער הזמנים והוא הבהיר את תשובותיו כך: "1. ... כלומר, במהלך החשיפה בשנות העבודה שקעו חומרים ברדמת הריאה הגורמים לנזקים כרונים ועימם תהליכי דלקת אשר אינה מפסיקה עם הפסקת העבודה, אלא ממשיכה להתקיים גם לאחר החשיפה החריפה. החומרים אינם מפונים וזהו עקרון הנזק ארוך השנים."[footnoteRef:6] [6: חוות דעת המומחה מיום 6.1.22] הסבר זה מניח דעתנו באשר לפער שבין הפסקת העבודה להתפרצות מחלת התובע.

...

טענות הנתבע הן טענות רפואיות נגד חוות הדעת ודינן להידחות.

כללו של דבר, נוכח כל האמור, ומשלא עלה בידי הנתבע להצביע על נסיבות מיוחדות בהן בית הדין יסטה מחוות דעת המומחה דינה של התביעה להתקבל.

סוף דבר א. התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט בא כוחו בסך של 2,000 ₪.

שאלה 23- כתבת כי הפסקת השמוש בחומרי החיטוי תובל לנסיגה מוחלטת של התהליך הדלקתי, אך האם לא יכול להיות שכתוצאה מהתהליך הדלקתי תתפרץ מחלת הפסוריאזיס, קודם לכן? תשובה- בהנתן תהליך דלקתי איריטנטי, שלא במנגנון אלרגי, הפסקת המגע עם הגורם תוביל לדעיכה של הפריחה.

עם זאת, חשיפה לחומרי חיטוי עלולה להחמיר את התהליך הדלקתי הנילווה לפסוריאזיס, וכלשונו: "פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית אשר נגרמת מפעילות יתר של מערכת החיסון. הופעתה איננה קשורה לחשיפה לחומרי חיטוי. בהנתן תהליך דלקתי שמערב את כפות הידיים חשיפה של העור המודלק לחומרי חיטוי איריטנטים (שגורמים לגירוי...) בהחלט יכולה להחמיר את התהליך הדלקתי הקיים הנלווה לפסוריאזיס אך אינו יכול להחמיר את הפסוריאזיס כמחלה ראשונית" (ראו עמוד 1 לחוות הדעת שהוגשה ביום 28.4.21).

...

תמצית טענות הצדדים התובעת טוענת כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי מחלות העור מהן היא סובלת נגרמו מתנאי עבודתה.

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה, בנוגע לקשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת למחלת הפסוריאזיס.

שני המומחים הרפואיים, שתחום מומחיותם שונה, הגיעו למסקנה זהה על יסוד החומר הרפואי והעובדות בתיק.

לאור הסכמת הנתבע בסיכומיו להכיר ב- lrritant Contact Dermatitis כפגיעה בעבודה, תוכר מחלה זו. התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שמחלת lrritant Contact Dermatitis מוכרת כפגיעה בעבודה.

התביעה הנוגעת לפסרואזיס נדחית.

שאלה מהן המחלות או הליקויים שמהם סובל התובע בתחום הנורולוגי החל מיום הארוע כהגדרתו בהחלטה המצ"ב? תשובה "התובע סבל מדלקת כרונית בעצבים ההיקפיים שנקרת מחלת CIDP ואשר גורמת לו לחולשה ברגליים הפרעת תחושה ואי יציבות. ייתכן שהמחלה החלה עוד לפני הארוע ב-12.11.2020". שאלה האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בו לחלות במחלות או ללקות בליקויים אילמלא התרחשותו של הארוע? אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו.

אם גורמי סיכון התפרצות המחלה לא ידועים, מדוע אין זה סביר שהמחלה פרצה בעקבות חבלה בגב, נא הבהרתך? תשובה "כאשר לא ידוע על גורמי סיכון הרי שגם לא ידוע שחבלה יכולה להוות סיכון למחלה CIDP. כך שלא סביר שחבלה מובילה להתפרצות של CIDP". שאלה ב' בחוות דעתך ציינת כי, "ישנם דיווחים שמתארים שכיחות מסוימת של מחלות חום או קבלת חיסונים לפני התפרצות המחלה, אם כי קיימת דיווחים כי חיסוני שפעת, כפי שקבל התובע הנם ביטוחים. כך שאין זה סביר שהמחלה פרצה בעקבות חבלת גב". (עמוד 5 שורה 13-15).

...

המומחה קבע בחוות דעתו ברחל בתך הקטנה כי "השאלה שעומדת על הפרק הינה באם חבלה יכולה להוביל להתפרצות או החמרה של CIDP. לא ידוע כי חבלות מהוות גורם סיכון למחלה זו ולמעשה לא ידוע על גורמי סיכון להתפרצותה....כך שאין זה סביר שהמחלה פרצה בעקבות חבלה בגב....מכאן עולה הסברה/האפשרות כי למעשה מחלת ה-CIDP הייתה קיימת עוד לפני הנפילה והתקדמה בהדרגה לאורך החודשים הבאים כפי שתואר. היה והמחלה הייתה קיימת עוד לפני הנפילה, הרי שלא ידוע שחבלות עלולות להחמיר את מידת ה-CIDP". בהמשך, המומחה השיב במענה ישיר לשאלות ההבהרה וקבע כי "האירוע לא השפיע על הופעת המחלה או הליקויים וגם לא על קשר של החמרה". עוד הסביר המומחה במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה כי "כאשר לא ידוע על גורמי סיכון הרי שגם לא ידוע שחבלה יכולה להוות סיכון למחלה CIDP. כך שלא סביר שחבלה מובילה להתפרצות של CIDP". ובהמשך: "פגיעה בעכוז ובגב לא יכולה להסביר מבחינה אנטומית פגיעה בידיים. יודגש כי חבלות באזור הגבי ומטה לרבות העכוז לא יכולות מבחינת המבנה האנטומי של מערכת העצבים להוביל לפגיעה בידיים שהינה חלק מהמחלה של התובע. הסיכוי לכך הינו 0%. בנוסף, היות שחבלה אינה מוכרת כגורם למחלה זו, אינני מוצא סיכוי שהחבלה השפיעה על המחלה". באשר לטענת האסכולה המחמירה נציין, כי לא שוכנענו שהמומחה דוגל באסכולה רפואית מחמירה שכן במסגרת קביעותיו של המומחה לא ניתן ללמוד כי הנו שולל קשר סיבתי באופן עקבי בהתעלם מהעובדות הרלוונטיות.

סיכום משקביעותיו של המומחה ברורות, ומניחות תשתית מספקת להכרעת בית הדין, ובשים לב להלכה הפסוקה אשר הובאה לעיל ולהנחיות של הנשיאה בדבר מינוי מומחה רפואי נוסף/אחר, לא מצאנו הצדקה לקבלת הבקשה.

לפיכך, ובהתחשב באמור לעיל, הבקשה נדחית.