טענות הצדדים
לטענת התובע, מאורעות העבודה ביום 18.4.00, הם שהביאו להתפרצות מחלת הסכרת ממנה הוא סובל, בחודש 05/2000.
בפנייתו לעריכת בדיקות תקופתיות בחודש 05/2000, דיווח התובע על מצב כללי טוב; מה גם שבמסמכים הרפואיים מצוין, כי מועד גילוי המחלה אצל התובע היה בשנת 2004 ואף אם הייתה בדיקה עם ערכי סוכר מוגברים בחודש 05/2000 – אין בכך בהכרח כדי להצביע כי במועד זה פרצה המחלה.
חזוק נוסף לגירסתו העובדתית העקבית של התובע, באשר להאשמות הכבדות שהועלו כנגדו, במועד הרלבנטי לתביעה, מצאנו גם בעצם עריכת בדיקת הפוליגרף לתובע ביום 27.8.00, כ- 4 חודשים לאחר הארוע הנטען, ואשר ממצאיה הוגשו לתיק (נ/4).
...
בנסיבות מקרה זה, לאחר שגרסתו של התובע לא נסתרה, הן לעניין מועד קבלת הבשורה, 18.4.00, והן לעניין ההאשמות הכבדות שהועלו כנגדו, במועד הרלבנטי; וכן בשים לב לסוג המחלה הנטענת קרי, מחלה שאינה גלויה לעין וסממניה אינם נותנים אותותיהם באופן מיידי, מצאנו כי אין לייחס חשיבות לעובדה כי האירוע בעבודה לא נזכר ברישומים הרפואיים בזמן אמת – אשר ממילא יועמדו במלואם בפני המומחה ותידרש התייחסותו אליהם.
על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע הביא ראשית ראיה לכך שביום 18.4.00 אירוע לו "אירוע מיוחד" בעבודתו, שבעקבותיו היה שרוי במתח נפשי.
סוף דבר
על יסוד מסקנתנו לעיל בדבר הוכחת קיומו של "אירוע מיוחד" בעבודה, ימונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האנדוקרינולוגיה, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע המיוחד בעבודה מיום 18.4.00 והדחק הנפשי הבלתי רגיל בו התובע היה שרוי בעקבותיו, לבין מחלת הסכרת בה לקה התובע, לאחר מכן.
