בהכרעת-דין שניתנה במועד הנ"ל הורשע המערער, על-פי הודאתו, בעבירת גניבה – לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), אשר יוחסה לו בתיק הראשון; וכן בעבירת התפרצות למקום מגורים במטרה לבצע גניבה – לפי סעיף 406(ב) לחוק.
...
בהתחשב, בעקרון ההלימה שבענישה, בפגיעה בערכים המוגנים שביסוד העבירות, ברמת הענישה הנהוגה במקרים דומים ובנסיבות הקונקרטיות של ביצוע העבירות – סבורים אנו כי מתחם הענישה ההולם בגין שתי העבירות שביצע המערער, ההתפרצות לדירה והגניבה של החפצים מבית הכנסת, הוא מאסר בפועל, הנע בין שמונה חודשים לבין 20 חודשים.
על-יסוד האמור לעיל, החלטנו לקבל את הערעור, להעמיד את רכיב המאסר בפועל בקרבת אמצע המתחם ולגזור את עונשו של המערער ל-15 חודשי מאסר בפועל (חלף 21 חודשים).
כמו כן, סבורים אנו כי הטלת מאסר על תנאי של שנה על כל עבירת רכוש, אינה מידתית; ואנו מעמידים, אפוא, את המאסר על תנאי על ששה חודשים, שלא יעבור המערער בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת רכוש מסוג פשע; ועל שלושה חודשים, שלא יעבור הלה בתוך שלוש שנים מסיום ריצוי המאסר עבירת גניבה.
