רקע
הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות הבאות:
נאשם מס' 1: גרימת חבלה חמורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר, היתפרעות והפרת הוראה חוקית.
בנוסף לכך, נאשם מס' 1 הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית משום שביום 24.11.16 נמצא מחוץ לביתו למרות שהיה אמור להיות במעצר בית מלא באותו היום, במסגרת הליכי מעצרו הנוגעים לתיק זה.
להשלמת התמונה אוסיף, כי נאשם מס' 4 זוכה לאחר שמיעת הראיות וכי נאשם מס' 2 זוכה מעבירה של תקיפה שוטר בנסיבות מחמירות, אשר יוחסה לו.
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה התייחסה בטיעונה לחומרת מעשיהם של הנאשמים ולכך שהופנו כלפי שוטרים שהגיעו לבצע את תפקידם.
אין צורך לומר, כי אין בכך כדי להצדיק את מעשיו של נאשם מס' 2, שכן על אדם שנעצר או מעוכב כדין, להתלוות לשוטרים ללא היתנגדות, אך יש בנסיבות שקדמו למעצר כדי להפחית במעט מחומרת מעשיו של הנאשם.
...
"
וכן ר' ע"פ 7639/13, אמארה נ' מדינת ישראל, בעניינם של נאשמים אשר תקפו מאבטח בבית חולים וגרמו לו לחבלות, ונדונו לעונשים של שנת מאסר ושמונה חודשי מאסר:
"9. ככלל, אנו סבורים שהעבירות שביצעו המערערים 2-1 הן חמורות ביותר, וכי העונש היאה להן ברגיל הוא מאסר בפועל. עבירות של אלימות חסרת פשר המתפרצת ברגע הן איום מתמיד על שלוות חייהם של האזרחים, כמו גם על ביטחונם האישי. מבית משפט זה צריך לצאת מסר ברור של אי-השלמה עמן, מסר המתבטא לא רק במלים, אלא גם במדיניות הענישה הלכה למעשה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח המימד הציבורי בפעילותו של קורבן העבירה, המאבטח, אשר אליו עוד נתייחס להלן. על כן, אנו סבורים שהשיקולים שהנחו את בית המשפט קמא היו השיקולים הנכונים, ושחרף נסיבותיו האישיות של המערער 2 לא היה מקום להקל עמו יותר מכפי שנעשה."
מכאן עולה, כי הנחייתו הברורה והחד משמעית של בית המשפט העליון לערכאות הדיוניות היא, כי יש להחמיר בעניינם של נאשמים התוקפים עובדי ציבור ולהשית עליהם עונשי מאסר לריצוי ממש, מאחורי סורג ובריח – ובמיוחד כאשר תוצאת המעשים היא חבלת גוף של ממש.
משכך, המתחם אותו הציעה המאשימה, בין מאסר מותנה למספר חודשי מעצר, נראה לי מקל.
במיוחד דברים אמורים לאור העובדה שהשוטר רמי השתמש בגז פלפל קודם למעצרו של נאשם מס' 2, ולאחר שמיעת הראיות לא שוכנעתי שהיתה לכך הצדקה.
