ואולם, לפי הראיות, תנאי בסיסי זה לתחולת ההגנה הנטענת, לא הוכח, לא כל שכן שלא הוכח במידה הנדרשת, כמפורט להלן:
לפי הראיות – אין אינדיקאציה לכך שהנאשם צרך בתקופה שקדמה לרצח סמים ו/או אלכוהול בכמות המרובה הנטענת ע"י ההגנה, וגם אין אינדיקאציה לכך שהנאשם היה תחת השפעת אלכוהול ו/או סמים/חומר "משכר" אחר בעת שרצח את המנוחה:
הנאשם טען בתשובתו לכתב האישום (בקליפת אגוז): בעת שהרג את המנוחה, הוא היה תחת השפעת שילוב של כדורים פסיכיאטריים, אלכוהול וסמים ובמצב משפטי של "שיכרות" [סע' 34ט(ב) לחוק העונשין], ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עשה או להמנע מעשיית המעשה (בעמ' 2, בסע' 6), ובזמן המעשה הוא סבל ממחלת נפש מסוג דיכאון מג'ורי כרוני (סע' 5-6 לתשובה המשלימה לכתב האישום).
...
מה גם, שממילא דינן של טענות ההגנה בדבר הגנת השכרות (ולו הגנת שכרות חלקית), ואפשרות להטלת עונש מופחת על הנאשם דינן להידחות כבר במישור העובדתי, וזאת כשהתמונה הראייתית שוללת כל אפשרות לקבלן, ובמצב דברים זה, שינוי עתידי נטען של החוק, ממילא לא יעלה ולא יוריד.
סוף דבר: לפי הראיות ולאור כל האמור לעיל, הוכחו מעבר לספק סביר העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, הוא אשם בביצוען, ויש להרשיעו בהן, ואלו העבירות: רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, איומים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
בנוסף, דינן של טענות הנאשם לתחולת סעיף 300א(א) לחוק בעניינו - עונש מופחת בעבירת רצח - להידחות, ואין להטיל על הנאשם עונש מופחת בגין עבירת הרצח שביצע.
גיליה רביד,
שופטת
סוף דבר:
אנו מרשיעים, פה אחד, את הנאשם, אילן בן עמי, בעבירות הבאות: רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, איומים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
