פתח דבר:
ביום 7/5/00, לרגל חגיגות יום העצמאות, אירח ראש עריית שפרעם את שר הפנים - מר נתן שרנסקי וכן מוזמנים אחרים במרכז פייס אשכול אשר בעיר (להלן: "מרכז אשכול") כאשר מפגינים רבים שהיו במקום, שקבלו עוד קודם לכן רישיון להפגין, החלו להיתפרע וליידות אבנים לעבר הנוכחים במקום, לרבות שוטרים ואנשי בטחון.
ההפגנה הוכרזה לאחר מכן ובעקבות ההתפרעות כהפגנה בלתי חוקית והמפגינים נדרשו להתפזר ולפנות את המקום, אך לא שעו לדבר והמשיכו במעשי הפורענות, כך שתחילה הותז גז מדמיע לעברם ומשהדבר לא עזר, ירו השוטרים ואנשי הבטחון כדורי גומי, כאשר התובע, אשר ככל הנראה נכח במקום כאורח מזדמן ולוודאי לא היה מהגרעין הקשה של המפגינים, נפגע משלושה כדורי גומי, אחד בראשו ושניים בזרועו השמאלית ונזקק לאישפוז בביה"ח ונותרה לו נכות רפואית לצמיתות.
גרסתו המשודרגת הנ"ל של התובע עומדת בסתירה חזיתית לעדויות עדי ההגנה סנ"צ ירון ורפ"ק יוסי גבאי, אשר מסרו על השתלשלות האירועים, שתחילתם בהפגנה עפ"י רישיון שניתן, המשכם בהתפרעות המונית של המפגינים, לרבות יידויי אבנים וחפצים קשים אחרים ופגיעה בשוטרים, חלקם קשה, פגיעה ברכוש, הכרזה על ההפגנה כבלתי חוקית, ניסיונות הרגעה שלא צלחו, ומשההתפרעות והמסוכנות לא שככו, הוחלט על פיזור ההפגנה, כמתחייב מהוראות סעיף 154 לחוק העונשין, תחילה על ידי התזת גז מדמיע ומשהדבר לא עזר ולא הספיק, גם ירי כדורי גומי לעבר המתפרעים.
...
" וכן ראה דברי השופטת בן פורת בע"פ 437/82, בעמ' 98, 97 כי:
"הלכה פסוקה היא שהימנעות מהזמנה לעדות של עד ... אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה בה דוגלת התביעה...".
הינה כי כן, בעניינו אין מנוס אלא להשתמש בעט כחול ולמתוח קו עווה בין חלקים שונים של עדויות התובע ועדיו ולקבוע את העובדות, בתמצית, כדלקמן:
ביום 7/5/00 התקיים טקס קבלת פנים לשר הפנים במרכז אשכול בשפרעם.
התוצאה:
התובענה מתקבלת באופן חלקי והינני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 160,000 ₪.
כן הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות ובגין אגרת ביהמ"ש ושכר מומחים, בסכום מוערך של 12,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.
