.". עוד נקבע בפסיקה כי לצורך כניסה לגדרי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורין מוטלת חובה על העובד למסור למעסיק התראה על כוונתו להתפטר מחמת הרעת תנאי עבודה ואפשר לו לתקנה".
וגם יפים לעניינו הדברים הבאים שנקבעו בע"ע 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ [פורסם בנבו] (10.6.2013):
"נבקש להעיר כי איננו מקבלים את הגישה לפיה אם במהלך תקופת העבודה המעביד הפר את זכויותיו של העובד מכוח חוק או צו הרחבה או הסכם קבוצי, ולא חל שינוי לרעה בסמוך להתפטרותו של העובד, לא קמה לעובד זכאות לפצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים. נדגיש, כי גם אם במהלך תקופת העבודה לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קבוציים או צוי הרחבה והעובד לא העלה טענה בעיניין זה, בין בשל אי ידיעה על זכויותיו ובין מכל סיבה אחרת, כגון חשש לאבד את מקום עבודתו, העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם היתנהלות זו של המעביד, וזכותו להתפטר על פי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מעבודה. היתנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהוה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו".
ולעניין דרישת סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים - למתן התראה יפים הדברים משנקבעו על ידי בית הדין הארצי בשנ/3-10 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כא(1), 238, 242 (1990)
"ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.
...
דיון והכרעה -
נציין כי בטרם יגביל ביה"ד את עיסוקו של העובד עליו לבחון את הנסיבות הבאות: סוד מסחרי השייך למעסיק; הכשרה מיוחדת; חובת תום הלב וחובת האמון המטילה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר מאשר קיום חוזה רגיל בתום לב.
לאחר שבחנו את שנטען לפנינו מצאנו כי פעולות הנתבע שכנגד אינן מהוות הפרה של חובות האמון ותום הלב בהם חייב היה כעובד כלפי מעסיקתו - התובעת שכנגד.
לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ולאחר שדחינו את התביעה שכנגד במלואה וכן דחינו את בקשת התובע לבצע הרמת מסך בין הנתבע לנתבעת ובכך דחינו למעשה את התביעה כנגד הנתבע הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סכום של 5,000 ₪ מכוח סעיף 5(ב)לחוק הודעה לעובד אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
בכל הקשור לענין זה - בהתחשב בטענות הנתבעת אשר לעבודה הרבה שנדרשה לעשות (כפי שהדבר אכן בא לידי ביטוי בסיכומיה) מאחר והתובע התעקש לעמוד על טענותיו לענין חלות צו ההרחבה בענף ההובלה, עד אשר התקבל פסה"ד של הארצי בעניין עלוש וכן בהתחשב בפער הגדול מאוד בין סכום התביעה לסכום שפסקנו לתובע בסופו של דבר וכן בהתחשב בכך שדחינו את התביעה כנגד הנתבע, שקלנו לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת ו/או הנתבע אלא שבסופו של דבר החלטנו שלא לעשות כן ושכל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשל התביעה שכנגד, בסכום של 500,000 ₪ שבחרה הנתבעת להגיש כנגד התובע - תביעה שכנגד אשר כולה נדחתה על ידינו.
