עוד טען הנתבע, כי התובעת האריכה את חופשת הלידה שלה מפעם לפעם, כאשר היה איתה בקשר ופנה אליה כדי שתשוב לעבודתה, אך היא בחרה לסיים את יחסי העבודה כאשר את הודעת התפטרותה, מסרה לנתבע רק כ-10 חודשים לאחר שיצאה לחופשת הלידה[footnoteRef:9].
מתצהיר הנתבע[footnoteRef:28] כך גם מעדותו בפנינו עולה כי התובעת ביקשה להאריך את חופשת הלידה שלה והנתבע נעתר לבקשתה, ועל כן, יחסי העבודה נשמרו במשך 10 חודשים מהלידה, כך שסביר כי מבחינתו של הנתבע התובעת הייתה זכאית במועד סיום עבודתה לפדיון דמי הבראה[footnoteRef:29].
התובעת הייתה בחופשה ללא תשלום לאחר הלידה, וכפי שניתן להסיק מעדותו של הנתבע, העדרות זו הייתה בהסכמתו.
עוד ביקשה התובעת כי ייערך איזון בין הצדדים בחיוב ההוצאות שכן הנתבעים לא חיובו בהוצאות, בין היתר, בשל דחיית הדיון המוקדם בשל מחלת הנתבע וכן בהוצאות בשל דחיית בקשתם להגדלת שיעור הערובה ונקבע כי עניין זה יילקח בחשבון בתום ההליך.
...
התביעה כנגד הנתבע מתקבלת באופן חלקי, כך שעליו לשלם לתובעת את סכומים הבאים:
א. חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך: 6,485 ₪.
התרשמנו כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה ביחס לזכויותיה של התובעת, ועל כן לא מצאנו לפסוק פיצוי הלנת שכר ברכיב הרלוונטי, ויש להסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כפי שנפסק.
באשר להוצאות, לאחר שכלול כלל טענות הצדדים, הפער בין הסכום שנפסק לסכום התביעה המקורי, התנהלות התובעת בהליך בכך שלא התייצבה לישיבת ההוכחות ללא התראה מבעוד מועד, העובדה שנפסקו לתובעת בהליך זה סכומים שהיו צריכים להיות משולמים לה עוד בשנת 2019, דחיית התביעה כנגד הנתבעת אשר יוצגה בייצוג משותף עם הנתבע ולא הגישה ראיות נוספות או הביאה עדים מעבר לראיות הנתבע - מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.
