התפטרות על מנת לסעוד הורה חולה לפי חוק פיצויי פיטורים

הנתבעת ציינה מנגד במסגרת תצהירו של מר כהן, כי לאחר שתוקף רישיון הנשק של התובע פג ועל מנת לשמר עבורו את מקום העבודה, שובץ התובע לתפקיד סדרן (תפקיד אשר אינו דורש נשיאת נשק) בסניף עמידר ברמת השרון.

בהמשך הודיע התובע, כי הוא מצוי בחופשת מחלה אולם לא הגיש כל אישור מחלה למרות דרישת הנתבעת בנידון.

תמורת הודעה מוקדמת - לנוכח נסיבות הפסקת עבודתו של התובע ותקופת העסקתו הוא היה זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור של חודש ימים (סעיף 4(4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001).

באשר לגובה הפצוי הכספי נקבע בתיק ע"ע (ארצי) 21781-10-10 לולו ראשד נ' הועדה המרחבית לתיכנון ובנייה גבעות אלונים, ניתן ביום 13.7.12, כי: "באשר לגובה הפצוי הכספי - קביעתו נעשית אף היא תוך שיקלול כלל הנסיבות, לרבות חומרת הפגם שנפל במעשה הפיטורים; הנזק הממוני כתוצאה מאיבוד מקור הפרנסה, ככל שרלוונטי (ע"ע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ - זיוית פניבלוב, מיום 29.1.09); הנסיבות האישיות, לרבות ותק במקום העבודה; והפגיעה בכבוד העובד כאדם כתוצאה מהדרך בה בוצעו פיטוריו (פסק דינה של השופטת רונית רוזנפלד בע"ע 666/09 מולי אורן – מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ, מיום 1.4.12; רעות שמר בגס, צדק פרוצידוראלי בהליך הפיטורים – עיונים בהילכת השימוע, פורסם בעבודה, חברה ומשפט י"ג (2012))". לאחר שיקלול הנסיבות, איבוד פרנסת התובע, וותקו של התובע במקום העבודה (למעלה מ-5 שנים) והדרך בה הופסקה בפועל עבודתו, מצאנו לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין פיטורים שלא כדין בסך של 10,000 ₪.

התובע יכול היה לסעוד במטבחון המצוי בסניפים בהם הוצב או בחדר שיועד להפסקת העובדים ולצאת משטח הסניף לעיסוקיו הפרטיים וזאת מבלי ליתן דין וחשבון על פועלו במהלך ההפסקות.

...

רביעית, חיזוק לגרסת התובע מצאנו בכך שהנתבעת לא הציגה כל פנייה בכתב לתובע לשוב לעבודה לאחר שלטענתה הוא נטש את המשמרת.

לנוכח האמור מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,096 ₪ כאמור בתחשיב שצרף התובע לרשימת האסמכתאות מטעמו.

סוף דבר: התביעה התקבלה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים סכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך 30,993 ₪ בניכוי הסכום שהצטבר לזכות התובע בגין רכיב פיצויי הפיטורים בקרן הפנסיה.

המבקשת גורסת כי מאז שנת 2008 חברות הסיעוד מקבלות תשלום מלא מהמוסד לביטוח לאומי בגין תשלום הפרשות לפנסיה לעובדים, ואולם, במהלך השנים חלק מחברות הסיעוד ובכלל זה גם המשיבה פעלו בנגוד להנחיות המוסד לביטוח לאומי, נימנעו מלשלם לעובדים הזרים בענף הסיעוד תשלומים בגין הפרשות לפנסיה (גמל + פצויי פיטורים) ובכך התעשרו שלא כדין על חשבון הציבור והעובדים, כאשר העובדים ,שבחלקם עזבו בנתיים את ישראל ,כלל לא ידעו על זכויותיהם.

עוד היא טוענת, כי מיד בהזדמנות ראשונה, כאשר המבקשת פנתה אליה על מנת לקבל את זכויותיה לגמל ולפיצויי פיטורים, נשלחו אליה המחאות על מלוא הסכום.

הענף אשר לקה בחוסר הסדרה צמח למימדים אדירים (לפי פסק הדין בעת"מ 201/01 איגוד נותני שירותי הסעד נ' המוסד לביטוח לאומי נכון לשנת 2000 למעלה מ 150 חברות ועמותות נותנות שירותים סיפקו שירותי סיעוד לעשרות אלפי מבוטחים) וזאת ללא אסדרה, הליכי מיכרז ופקוח הולמים על איכות השרות ועל תנאי ההעסקה של עובדי הסיעוד.

בעקבות הגשת העתירות הורה בית המשפט לעניינים מנהלים בירושלים (כב' השופטת א. אפעל גבאי בתיק ה"פ 20180-03-11) תחילה בצו זמני ולאחר מכן, בהסכמת הצדדים בצו קבוע, על בטלות ההנחיות שפירסם המל"ל בחוזרים 209 ו- 231 אשר נזכרו לעיל (דבר ביטול החוזרים פורסם באגרת 231ב').

אשר לתשלום חלף הפקדות לגמל + פ"פ, כפי שציינתי בפרק העובדות, מכתב התביעה ומהבקשה לאישור עולה כי המבקשת התפטרה מעבודתה בשנת 2013.

...

אבהיר כי בשלב זה אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשת כמפורט לעיל, לפיה התובעת פוטרה מעבודתה ("לא נתנו לה להכנס לבית") שכן טענה זו סותרת את גרסתה הראשונה של התובעת (כפי שפורטה במכתביה למשיבה ובכתב התביעה לפיה "עזבה" את מקום עבודתה), סתירה אשר כשלעצמה עשוייה לעורר קושי בהליך מסוג זה. עוד אציין, כי מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה כי מיד לאחר שהמבקשת הודיעה למשיבה באמצעות ב"כ כי היא נמצאת בישראל וביקשה לבצע "גמר חשבון" ולקבל את זכויותיה לגמל ולפיצויי פיטורים נשלחו אליה המחאות על מלא הסכום.

כללו של דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל : הן לעניין סיכויי התביעה, הן לעניין הספק ביחס לקיומה של עילת תביעה אישית והן לעניין הקשיים בניסוח הבקשה והתביעה, אני סבורה כי בשלב זה של ההליך לא עלה בידי התובעת להציג תשתית ראייתית ראשונית להוכחת טענותיה.

משבקשתה לגילוי מסמכים נדחתה על כל חלקיה, המבקשת תשלם למשיבה בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

בחודש פברואר 2018, לאחר שאושרה לאם גמלת סיעוד על ידי הנתבע, ובכלל זה סיוע, החלה התובעת לעבוד במקום עבודה חדש, הסמוך לביתה של אימה (פרוטוקול עמ' 6, ש' 32-33, עמ' 7 ש' 1-3).

אם כן, יש לבחון את תביעתה של התובעת על רקע סעיף 6 לחוק פצויי פיטורים הקובע כך: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לענין פצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים.

זאת ועוד, כעולה מהראיות שהוצגו בפנינו, ובכלל זה פנייתה של התובעת למעסיק על מנת שיאפשר לה להפחית את הקף משרתה, כך שיתאפשר לה לטפל באימה, המשך עבודתה של התובעת, לא איפשר לה להגיש לאימה את העזרה לה נזקקה לאור מצבה הבריאותי, ובמיוחד בשים לב לכך שעזרה זו בהאכלה, הלבשה, החלפת חיתולים וכיו"ב נדרשה מטבע הדברים, לאורך כל שעות היום.

(ראה בהקשר זה לעניין הבקורת על ההחלה הצרה של זכויות מבוטחים בנסיבות של התפטרות לצורך טפול בהוריהם החולים - D. Barak-Erez The Israeli Welfare State: Growing Expectations and Diminishing Returns The Welfare State' Globalization, and International Law E. Benvenisti & G. Nolte Eds 2004 103 121).

...

על רקע האמור, הוגשה התביעה שבפניי.

] [2: (ת"א) 2439/10 בל (ת"א) 2439-10 אופירה כוחאי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 30.7.2013)] "אשר ליתר הנסיבות הנוגעות כאמור לשיקולי המדיניות החברתית, הרי שסבורים אנו כי בנסיבות שבפנינו, שעה שעולה כי המניע העיקרי (שלא לומר היחיד) להפסקת העבודה של התובעת ולוויתור שוויתרה על מקום העבודה בו הועסקה כחמש שנים בתנאי העסקה מספקים, היה נעוץ במסירותה לאימה – קרי, ברצון ובתחושת החובה כאחד לטפל בה - יש להוות טעם ערכי להצדקת ההתפטרות.

" סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה במובן זה שעל הנתבע לשלם לתובעת דמי אבטלה על פי הדין בגין התקופה מושא המחלוקת (27.9.2017-25.12.2017).

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

הנאשם הסביר כי לא רשמו סיבות אלו במסמך, אלא "עשו לי חיים קשים בעבודה כדי שאני אפלט מהעבודה. היה שוני בין איך שהתנהגו אלי לפני המקרה ואחרי המקרה, הרגשתי שאף אחד לא רוצה לשבת איתי והמטפלות טענו בפני ההנהלה שהן מפחדות ממני, המטפלות אמרו לי, וכשבאתי לשבת איתן כולן קמו מהשולחן. אני התפטרתי כי לא יכולתי להיתמודד עם זה. אני לא פוטרתי". הנאשם סיפר כי חיפש עבודה לאורך שנה ולא מצא, חתם אבטלה לאורך שנה, אך כיון שהתפטר ולא פוטר קיבל "דמי אבטלה חסרים" ולכן מצבו הכלכלי היתדרדר.

ת"פ (י-ם) 26182-04-17 מדינת ישראל נ' ג'ניסוב (18.7.2018): בית המשפט הורה על ביטול הרשעת הנאשם, שביצע עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וכן עבירה של החזקת כלים להכנת סם, בכך שהחזיק סם מסוג קאנביס במשקל של 2.99 קלוגרם, מזומן בסך 7,000 ₪, וציוד לגידול הסם.

הנאשם מסר לשירות המבחן (עמ' 2 לתסקיר מיום 29.3.18): "בעשרים השנים האחרונות עובד כאח. במהלך השנים עבד במספר בתי אבות וכן כאח בקופת חולים (לא הוצגו אישורים). בשנת 2016 עבד כאח בבית אבות של קבוץ גשר. לאחר שנעצר...ועל רקע תחושות של בושה החליט להתפטר מעבודתו (לא הוצגו אישורים)...לא הצליח לחזור לתעסוקה במשך שנה...בינואר השנה החל לעבוד כאח בבית אבות בבית שאן (הוצגו אישורים)". הינה כי כן, בינואר 2018, בעיצומו של הליך זה ולאחר מתן הכרעת הדין, החל לעבוד כאח בבית אבות בבית שאן ומעבודתו הקודמת לא פוטר בעקבות ההליך המשפטי אלא התפטר ביוזמתו.

בנוהל הפניה לתקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט – 1988 סעיף 5(א) לפיו על המועמד להראות שלא הורשע בעבירה שדינה מאסר ושלדעת האחות הראשית יש בה כדי למנוע עיסוק בסיעוד.

הסניגור הציג הסכם עבודה אישי שאינו חתום ע"י הנאשם או המעסיק, ובסעיף 14 נרשם כי אחת העילות לפיטורין ללא פצויי פיטורים הינה כי "העובד הורשע בעבירה שיש עימה קלון". בנסיבות העבירות דנן, אינני סבורה כי מדובר בעבירות שיש עמן קלון.

...

ההגנה עתרה לקבלת תסקיר משירות המבחן שיבחן אפשרות לביטול ההרשעה בדין, התביעה לא התנגדה לקבלת תסקיר אך התנגדה להתייחסות שירות המבחן לסוגיית ביטול ההרשעה והבהירה כי תעתור להרשעה ולמאסר בפועל של ממש.

באיזון בין השיקולים שפורטו, ושעה שבקשת הנאשם אינה עומדת בתנאי "הלכת כתב", הנני דוחה בקשת הנאשם לביטול הרשעתו בדין.

הנני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪, שלא יעבור, במשך 3 שנים מהיום, עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

הנני מורה על השמדת המוצגים לרבות סמים.

מבוא תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

ממקום התאונה הובהלה התובעת באמבולנס לבית החולים ולאחר מכן שוחררה.

הנתבעת טענה שהמומחית הסתמכה על תשתית עובדתית מוטעית, כי התובעת הטעיתה את המומחית, בכך שטענה כי התפטרה מעבודה עקב קושי אך בפועל פתחה עסק עצמאי באותו תחום וללא קשר לתאונה, כי התובעת מסרה למומחית שאינה עובדת, אף שבפועל עבדה, כי הטעיתה את המומחית בנוגע לקשרים הבינאישיים והחברתיים, בנוגע לכך שהיא גרה אצל הוריה, אף שגרה גם ביחידת דיור, לכך שהתובעת נוהגת בפועל ובכך שהתובעת לא הוכיחה טפול רפואי משנת 2019.

הגריעה מכושר ההישתכרות בסמוך לאחר התאונה פוטרה התובעת ממשרת סטודנט ובהמשך שכרה של התובעת השביח בצורה ניכרת והיא עבדה במשך כ-7 שנים בחברת השמה כמנהלת גיוס והדרכה.

במכלול הנסיבות, בהיתחשב בשיעור הנכות הזמנית ומשכה, בהיתחשב בשיעור הנכות הצמיתה ובאופי הנכות, מאחר שעזרת הקרוב שניתנה חורגת מהנדרש ומאחר שיש בנכות ובתפקוד התובעת כדי ללמד על צורך בעזרה בעתיד, פוסק לתובעת פיצוי בסך של 40,000 ₪ בגין עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד.

...

למומחה הוצג סרטון וידאו, בו רואים את התובעת מסובבת את ראשה ימינה והמומחה השיב שאין בהטיה חד פעמית, כדי לשנות מהמסקנה שקיימת הגבלה בעמוד שדרה צווארי (ע' 47).

מהנימוקים שפורטו לעיל, לאחר ששמעתי גם את התובעת, את אמה ואת אחותה, לאחר שנחקרה המומחית כאמור ולאחר שבחנתי הטיעונים והראיות, מצאתי לנכון ולצודק להעמיד את שיעור הנכות הרפואית בתחום הפסיכיאטריה בשיעור של 15%, המשקפים את הרף בשיעור הנמוך שסברה המומחית גם בהסתמך על עבודתה בפועל של התובעת.

סוף דבר התובעת זכאית לפיצוי כדלקמן: בגין כאב וסבל סך של 48,000 ₪.