התפטרות עובד במכירות עקב הקטנת גובה עמלות באופן חד

האמור עולה בקנה אחד גם עם עדותו של מר קריטי: "ש: זיו כחלון העיד לעניין לקיחת העובדים שלכם לח.אס הוא אמר שמציעים להם בונוסים ועמלות גבוהות יותר, אתה השמשת בביטוי "גניבת עובדים" – למה אתה מתבטא כך במצב בו חברה מציעה תנאי העסקה גבוהים יותר? ת: זה לא לגיטימי בעיניי.

ד. פגיעות שונות במוניטין- באמצעות שימוש במאגר וגיוס העובדים, עלולות להיות פגיעות שונות במוניטין התובעת כגון: הטרדות הלקוחות מהמאגר (אם נניח שאיש מכירות של התובעת היה פונה ללקוח בשיחת מכירה אחת כל מספר חודשים, עכשיו מספר הפניות יוכפל, דבר היוצר אנטיגוניזם אצל הלקוח ,מתן שירות לקוי או מכירות מוצרים באיכות נמוכה שאופן שפוגע במותג קירבי המשפיע ישירות על התובעת.

לעניין התביעה שכנגד האם מר עובדיה ומר שחר זכאים לפצויי פיטורים? לטענת מר עובדיה ומר שחר במהלך תקופת העסקתם ג.ק. מערכות הרעה את תנאי העסקתם באופן חד צדדי מבלי שקבלה הסכמתם ונהגה להחתים אותם תוך שימוש באמצעים פסולים על טפסים הפוגעים בתנאי העסקתם.

עיון במכתב ההתפטרות של מר עובדיה מעלה, כמצוטט: "הנידון: הודעה על סיום העסקה... בהמשך לשיחתינו, הריני להודיעך על התפטרותי מהחברה. כפי שפירטתי לך בשיחתינו הריני לציין כי הסיבות אשר הובילו להתפטרותי הנן: 1. הרעת תנאי העסקתי בחברה כגון : הורדת 27 ימי חופשה, הקטנת הזכאות לשימוש במכשיר הטלפון הנייד, החתמה חוזרת ונישנות על טפסים שונים אשר פוגעים בתנאי העבודה מתוך תנאי להמשך העסקה. 2. שימוש פסול בנתונים שמתקבלים ממכשיר האיתוראן שמותקן ברכב ומעקב אחר מקום הימצאי, גם לאחר שעות העבודה. אני נכון לסיים את תקופת 30 ימי ההודעה המוקדמת בהתאם למועד שבו מסרתי את הודעת ההתפטרות ביום 26.2.12 כך שמועד סיום העסקתי בפועל יהיה ביום 26.3.12. אשמח להסדרת כל הקשור לזכויותיי בעת סיום יחסי עובד מעביד בחברה וזאת לרבות פידיון ימי חופשה, ימי הבראה ומיצוי כל הזכויות המגיעות על פי דין" (ר' נספח כו לתצהיר מר קריטי).

אשר על כן שוכנענו כי הנימוק האמתי להתפטרות מר עובדיה ומר שחר קשור לכך שקבלו הצעה כספית טובה יותר מח.א.ס. מערכות וזו הסיבה שהחליטו להפסיק את העסקתם וזאת ללא קשר לנימוקים המגוונים שהועלו על ידם באופן שונה במספר מועדים.

...

ביום 1/2/15 ניתנה החלטתי המקבלת את הבקשה באופן חלקי, רק בנוגע להודעה של קירבי בדבר סגירת הסניף של מר פולקמן בשל הפרת הכללים של קירבי כטענת התובעת, נוכח האמור נשמעה עדות הזמה בנדון של מר קריטי בישיבת ההוכחות האחרונה.

משכך אנו סבורים כי אופן פעילות ג.ק. מערכות בנדון נעשה כדין בכל הנוגע לעדכון שנעשה עוד במהלך שנת 2011.

סוף דבר תביעת ג.ק מערכות כנגד הנתבעים 1-3 מתקבלת באופן חלקי, כדלקמן: כל אחד מהנתבעים 1 ו-2 ישלם לג.ק מערכות פיצוי, בלא הוכחת נזק, בסך של 20,000 ₪, בגין ביצוע עוולה של גזל סוד מסחרי, וזאת תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין.

לעניין התביעה שכנגד התביעה שכנגד כנגד ג.ק מערכות מתקבלת באופן חלקי, כדלקמן: בנוגע למר עובדיה- ג.ק מערכות תשלם לו רכיבים אלו: דמי מחלה בשיעור של 6680 ₪ וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום סיום העסקה - 15.3.12 ועד למועד התשלום בפועל.

לטענתה, החל מיוני 2013 שינתה התובעת את אופן חישוב העמלות, באופן חד צדדי, ובכך פגעה בהקף ההכנסה של התובעת.

לטענתה, התובעת לא הוכיחה כי עשתה דבר להקטנת הנזקים הממוניים שלטענתה נגרמו לה. עוד טענה הנתבעת כי שילמה לתובעת אף עבור מטלות שלא ביצעה, כגון שיווק ויח"צ עד תום תקופת העסקתה וכן תשלומים לאחר סיום ההעסקה, במשך כ 4.5 חודשים בגין עמלת מכירת האירועים.

עוד טענה הנתבעת כי חישוב הפצוי נעשה באופן שגוי, על בסיס שכר גבוה מזה ששולם לה. בעיניין הפגיעה בחופשת הלידה הקודמת טענה הנתבעת כי מדובר בטענה שעלתה לראשונה בסיכומים וכי הקטנת המשרה נעשה לבקשתה של התובעת, ומשכך טוב עשתה שלא עתרה לסעד בגין רכיב זה. יודגש כי נקבע , והוכח, שהפיצול בין תפקיד מנהלת המסעדה ומנהלת הפרונט נעשה לנוחות אלה, שהחליפה את התובעת באותה תקופה, ולא לבקשת התובעת.

כך גם התייחסה לכך גם המלומדת רות בן ישראל בספרה, בו היא מציינת את הנימוקים להענקת זכויות מיוחדות לנשים עקב הריון ולידה: "אם לא תוענקנה זכויות מיוחדות לנשים עקב הריון ולידה, או זכויות לחופשה כדי לטפל ברך הנולד, לא תהיה לנשים במצבים האלה ברירה אלא להתפטר מהעבודה. היסוד החשוב לגבי הנשים בעלות האחריות המשפחתית, הנאלצות לעשות פסק זמן בעבודתן ולצאת לחופשה עקב אחריותן המשפחתית, מתבטא בצורך להבטיח להן את עצם אפשרות השיבה לעבודה. הענקת זכויות מיוחדות, המקנה זכות לחופשה מטעמים של אחריות משפחתית, מחייבת מעביד להשיב עובדת כאמור לעבודה ומקטינה את גדר הפגיעה בזכויותיה ובמעמדה של האשה..." (ר. בן ישראל, שויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה, כרך ב', תשנ"ח-1998, בעמ' 615-614).

...

סוף דבר לסיכום המפורט לעיל ,התובעת הוכיחה תביעותיה הן באמצעות מסמכים והן מתוך מהלך העדויות שנשמעו בפנינו.

הנתבעת תשלם לתובעת את כל הסכומים המפורטים לעיל תוך 30 יום.

בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובעת בסך 35,000 ₪.

התובעות נחקרו באשר למהות עמלות המכירה וכך העידו: התובעת 2 העידה כי "זה היה על בסיס המכירה שלנו. מבחינת הנציגים. היו בונוסים כלליים ובונוסים אישיים אבל זה היה חלק ניכר מהבסיס" והוסיפה כי " היינו מקבלים עמלות על חבילות שהיינו מוכרות אבל אין לי באחוזים" וכן - "אני מדברת על בונוסים מבחינת מכירת חבילות..." (ראה פרוטוקול עמ' 9 ש' 11-12; ש' 17; ש' 21-22.

לאור האמור, אני קובעת כי העמלות מהוות חלק משכרן, ולפיכך גובה השכר לחישוב הפרשות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות יהיה בהתאם לשכר הבסיס בתוספת העמלות.

הנתבעת מאידך הכחישה הבטחה כאמור וטענה כי התובעת התפטרה לאחר שסורבה בקשתה להקטנת הקף המשרה, עשתה כן באמירה בעל-פה, ולאחר מכן בהודעה ואטצאפ המחלקתי.

ביום 13.11.16 הועבר אל התובעת מכתב אישור התפטרות, לפיו: "במהלך חודש אוקטובר 2016, הודעת בע"פ למנהלת המחלקה כי הנך מקטינה באופן חד צדדי את הקף משרתך, לצורך לימודים.

...

לאחר ששמעתי את הטענות כולן ובהתאם לראיות שהובאו בפניי, התרשמתי כי אכן היה מדובר במחלוקת כנה שהתגלעה בין הצדדים בנוגע להפרשות בגין העמלות, אשר נבעה מטעות כנה בהבנת הדין החל, והנתבעת אף שינתה התנהגותה כאשר הובהר לה כי היא מתנהלת באופן שגוי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים: לתובעת 1 חלף הפרשה לקרן הפנסיה בסך של 27,164 ₪.

הנתבעת תשלם בתוך 30 יום מהיום את הסכומים האמורים ובנוסף, לכל אחת מהתובעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪.

כמו כן, גובה העמלות ששולמו לו בגין המכירות היה קבוע מבלי שהייתה לו יכולת לשנותם.

בהקשר זה נוסיף כי לא מצאנו שאופן ההיתקשרות עם הנתבעת סייעה לתובע להקטין את חובותיה של חברת טיים טאייר.

הלכה היא כי מעסיק אינו יכול לשנות את תנאי השכר של העובד באופן חד צדדי וכי שינוי שכזה מהוה הפרה של הסכם ההעסקה, שבעקבותיו רשאי העובד להגיש תביעה להפרשי שכר בתקופת העבודה או להתפטר מחמת הרעת תנאים מוחשית[footnoteRef:110].

] במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי התובע, באמצעות החברה שבבעלותו, הנפיק חשבוניות לנתבעת בגין שכר הבסיס והעמלות להן היה זכאי בגין המכירות שביצע.

...

] כאן המקום לציין כי אנו דוחים את טענת הנתבעת שלפיה מסוף חודש 12/2012 היחסים היו בין התובע לחברת דקה ולכן משחברה זו לא נתבעה יש לדחות את התביעה לתקופה הזו, ואלה טעמנו: האחד, הנתבעת (בשם הקודם חברת קמור) וחברת דקה נקראו יחד בהסכם ההתקשרות מיום 5.12.2012 בשם "החברה", והוראות ההסכם מתייחסות לשתיהן כחברה אחת[footnoteRef:10].

] בנסיבות אלה, לא מצאנו פסול בעובדה שהתובע לא תבע את חברת דקה בנוסף לנתבעת על אף שבחלק הארי של התקופה שבמחלוקת הוצאו החשבוניות לחברת דקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי פיטורים בסכום של 148,201 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.

על פי תקנה 1(ג) לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ג-1964, פצויי פיטורים יחושבו לפי "שכר העבודה הרגיל ללא תוספות". לעניין ההבחנה בין "תוספת" לבין "שכר העבודה הרגיל נקבע כי "סיווגו של תשלום לא ייעשה על פי הכינוי שנתנו לו הצדדים אלא על פי מהותו, כאשר תשלום הניתן לעובד בלא כל תנאי נוסף מעבר לעבודתו הרגילה, אין לראותו כתוספת אלא כחלק מהמשכורת עצמה (ע"ע 33793-12-16 אביטל נ' באג מולטיסיסטם (6.12.20); ע"ע 55550-09-14 בן אלי נ' קומבה (24.9.17, והאסמכתאות שם). בכל הנוגע לעמלות מכירה, הרי שעל פי הפסיקה ככל שאלה אינן מותנות בתנאי כלשהוא, ובכלל זה תנאי של עמידה ביעדים, הרי שאלה נחשבות לחלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב פצויי פיטורים, ומכאן שאף לצורך ביצוע ההפרשות לפנסיה (ע"ע 76/06 גימלשטיין נ' יזמקו (6.5.08, סעיף 12 לחוות-דעתה של כב' השופטת לאה גליקסמן).

בהנתן שתכליתו של צו ההרחבה לפנסיה חובה להבטיח הפרשות משמעותיות מהשכר הרגיל באופן שיבטיח קצבה פנסיונית הנגזרת מהשכר הרגיל, הרי שבמבנה שכר שכזה, נכון לדעתנו לפרש עמימות ככל שקיימת בעיניין סיווג העמלות לטובת העובד, על מנת להבטיח הפרשות פנסיוניות שלא יהיו נמוכות במיוחד ביחס לשכר שאותו קיבל התובע במהלך חיי העבודה; רביעית הנתבעת טענה כי פועלים אצלה סוכני מכירות שיש להם תפקיד מרכזי בסגירת עסקות מכירת הקרקע, ובכך ניסתה להקטין את תפקידה של התובעת ולטעון שלא היתה "משווקת קרקעות" כפי טענתה בכתב התביעה, אלא מתאמת פגישות גרידא.

כמו כן, לא נימסר כל מידע אודות תפקידם של השניים בתהליך המכירה (ביחס לתפקידה של התובעת ואחרים בתפקידה), ואף שנטען כי קיבלו בונוס שממנו נגזר הבונוס של התובעת (ראו למשל בסעיף 12 לכתב ההגנה) אך לא נימסר כל מידע אודות גובהו ומהותו של בונוס זה, ולא צורפו כל מסמכים בקשר לכך, כך שלמעשה אף לא הוכח כי היה קיים בונוס שכזה.

...

בסופו של דבר, לנוכח פרוץ משבר הקורונה, הוסכם בין הצדדים על הוצאת התובעת לחופשה ללא תשלום, חלף פיטוריה, וביום 15.8.20 שבה התובעת לעבודה סדירה, אם כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם חזרתה של התובעת לעבודה היתה באותם התנאים שבהם הועסקה קודם לכן (כפי טענת התובעת) או שהוסכם כי התובעת תועסק במזומן כנגד חשבונית (כפי טענת הנתבעת).

בנסיבות העניין, ובשים לב ליחסי הכוחות בין הצדדים (במיוחד בשנת ההעסקה האחרונה ובצל משבר הקורונה), אנו סבורים כי הסכום הנתבע הינו ראוי ומאוזן, ומשכך מתקבל רכיב התביעה במלואו.

אי מתן הודעה לעובד התובעת טענה בכתב תביעתה כי לא קיבלה הודעה לעובד, וביקשה פיצוי בגין כך, אך לאחר שהנתבעת צירפה לכתב ההגנה הודעה לעובדת כדין, חזרה בה מרכיב תביעה זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.