קרן העידה שהשיקולים אשר הניעו אותה לקבל החלטה לפצות את התובע באמצעות תשלום מקדמות, היו רצון לתת לו תמריץ ולעודד אותו לבצע מכירות[footnoteRef:27], שעה שלא ראתה מקום להעלות את שכרו מעבר למה שסוכם עמו בתחילת עבודתו, בשל העדר ניסיונו המקצועי ושיקולים אחרים, כאשר תשלום השכר והמקדמות לא יפחת מ־ 8,000 ₪.
על כן, לא ניתן לקבוע כי היתקיים "קשר סיבתי" בין השינוי בתנאי העבודה של התובע לבין התפטרותו באופן השולל את הסיבה שפירט במכתב ההתפטרות- מציאת מקום עבודה אחר.
]
בסיכומיה, הפניתה הנתבעת, פעם נוספת, אל דו"חות האיתוראן, וטענה כי בהתאם לדו"חות אלה התובע לא עבד את הקף העבודה המצופה ממנו, היה שלא לצורך העבודה בבית הוריו או בכתובות בהן בילה להנאתו, כולל במקומות בהם מוכרים את יינות היקב, ובכלל זאת במרכז המבקרים של היקב שעה שהיקב אירח לקוחות, כאשר התובע לא הוזמן לארוע כסוכן מכירות מטעם הנתבעת[footnoteRef:53].
ביקשו ממני לבוא, קרן בן חיים ביקשה ממני לבוא ולעבוד שם. כחלק מהעבודה שלי כשיש ערבי יינן זה ליצור את הקשרים שלי והתבקש ממני להיות במקומות הללו.
...
בהתאם, אין מקום לחייב את הנתבע שכנגד בהשבה, המהווה בפועל קיזוז משכרו בדיעבד, משום שאינה עומדת בכללים שנקבעו בפסיקה ביחס לקיזוז משכר, אותם פירטנו לעיל ואשר יפים גם לעניין זה.
סוף דבר
תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים:
· השלמת חלף הפרשות לפנסיה בסך 2,736 ₪.
סכום התביעה עמד על סך 101,491 ₪ ובסופו של דבר נפסקו לתובע כ- 13% מסכום התביעה.
בנסיבות הללו מצאנו לקבוע כי מאחר והמחלוקת העיקרית היתה ביחס למקדמות וקבענו שאין מקום להשיבן וכי הן מהוות חלק משכרו של התובע, כך שתביעתו ברכיב זה התקבלה, הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט בא כוחו בסך כולל של 7,000 ₪.
