התובע מבקש להתלות בעניינינו בטענה, שעצם העובדה שחברת הביטוח שהוציאה לו את פוליסת אובדן כושר העבודה (קרן הפנסיה), מצאה לייחס לו אי-כושר בשיעור 100% החל מיוני 2017 (כשנתיים לאחר התאונה), ומוצאת להמשיך ולשלם לו תגמולים חודשיים בשיעור 50%, יש בה כדי ללמד על נכות תפקודית גבוהה שנגרמה בתאונה.
ובכן, עיון בחוות הדעת הרפואיות שניתנו בנידון, מעלה כי המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה, דר' עמיהוד, משיב לשאלת כתב המינוי בענין מיגבלות תפקודיות של התובע בגין התאונה: "התרשמותי שקימת מיגבלה תפקודית בביצוע עבודות הדורשות מאמץ גופני ניכר – אך יוכל להמשיך במקצועו במתכונת של מאמץ גופני מופחת- אך יסתייע בטפולי פיזיוטראפיה וללא תרופות ממכרות". המומחה בתחום הפסיכיאטריה, דר' דרנל, משיב: "אין מיגבלות תפקודיות בתחום הנפשי".
למול הערכות אלה, אני מוצא כי גרסת התובע שנאלץ להתפטר בגין מצבו הרפואי שניגרם בתאונה שאירעה למעלה משנתיים לאחר פיטוריו – חייבת סיוע.
אזכיר כי, משלא מצאתי כי התפטרות התובע מעבודתו היא תוצאה של התאונה הנדונה בעניינינו, הבחירה לקבל דמי אבטלה מונעת מהתובע לידרוש הפסד שכר (החלק שדמי האבטלה אינם מכסים) – לתקופה זו.
מאידך, בהיתחשב בנכות התפקודית שקבעתי בנידון, אין לבחירתו של התובע לא לעבוד בנסיבות של נכות בשיעור כזה, כדי להפקיע את טענתו כי כושרו להישתכר ירד בגין הנכות התפקודית שקבעתי לו.
אם כן, השאלה היא של מדיניות משפטית.
...
אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 178,000 ₪ [208,000 ₪ פחות 30,000 ₪].
סוף דבר
אשר על כן, אני פוסק בזאת כי:
התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך של 178,000 ₪.
עוד תשלם הנתבעת לתובע – החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 27,073 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות אגרה בסך של 703 ₪, כשלסכום האגרה יש להוסיף ריבית והצמדה מיום 7.5.2017.
