התפטרות לאחר שמירת הריון במשך כל חודשי ההריון

בשיחה שהתקיימה ביום 2.9.18 הטיחה הגב' לירן בתובעת האשמות קשות על חוסר שביעות רצון מעבודתה של התובעת, ועל כך שהתובעת לא הקדישה מספיק מאמץ לטובת הפרויקט במהלך החודשיים וחצי שיעבדה לפני שמירת ההיריון.

" עם זאת בהמשך נקבע שם כי: "מעמדתינו לפיה אין להרחיב את סמכותו של הממונה למצבים בהם התפטרה העובדת בדין מפוטר, גם אם ההתפטרות בדין מפוטר מיוחדת רק לנסיבות מסויימות – אין משתמע כי עובדת אשר מעסיקה היתנכל לה על מנת לעקוף את הוראות חוק עבודה נשים נותרת ללא סעד אפקטיבי. בידי בית הדין לפסוק סעד כספי ממוני ולא ממוני, הנותן ביטוי בין היתר לחומרת המעשים כאמור, ככל שיוכחו. נסיבות שכאלה בודאי עולות כדי הפרה של חוזה העבודה והחובה לפעול בתום לב (השוו: עניין צנעני בסעיף 27 לפסק הדין). בעיה דומה התעוררה בעיניין אפלבוים (ע"ע (ארצי) 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן (22.9.03)). באותו עניין נקבע כי המעסיק פיטר עובדת שטרם השלימה שישה חודשי עבודה מ"הרגע להירגע" תוך תשלום חלף הודעה מוקדמת, וזאת על מנת למנוע ממנה ליצבור שישה חודשי עבודה במועד הפיטורים.

זאת מהנימוקים שיפורטו: ראשית, עוד לפני שהתובעת חזרה לעבודתה לאחר שמירת ההיריון וחופשת הלידה מצאה לנכון מנכ"לית הנתבעת לכתוב לתובעת מייל ביום 28.8.18 (נספח יט 1 לתצהיר התובעת), כמצוטט להלן: "הילה שלום, מקוה ששלומך טוב. מיכל עידכנה אותי על הודעתך היום לגבי בקשתך לחזור מחופשת לידה ב-1 ספטמבר. ניסיתי להשיג אותך מס' פעמים על מנת לדעת מתי את חוזרת לעבודה. היית אמורה לחזור מחופשת הלידה בתאריך 14.8.18 אך לא ענית ולא יצרת עימי קשר (אגב, גם לא במשך כל תקופת חופשת הלידה שלך). חייבת לציין כי הופתעתי להבין ממיכל שאת עובדת בעריית קרית מלאכי ב1/3 משרה. מפנה אותך לסעיף 2.6 בחוזה העבודה האישי שלך בו מצויין מפורשות כי אינך רשאית לעבוד בעבודה נוספת, אלא באישור הממונה מראש ובכתב ושלא יהיה בכך לפגוע בעבודתך. בשיחתך עם מיכל אישרת כי הנך עובדת ב1/3 משרה בעיריה. נתון זה לא מסתדר לי עם העובדה שאת עובדת 75% משרה אצלינו. גם בקורות חיים שלך לא מצויינת עבודתך הנוספת. לאור חזרתך לעבודה ועל מנת שתוכלי להישתלב בשינויים ובתהליכים של הפרוייקט, אני מבקשת להפגש איתך ביום ראשון בתאריך 2.9.18 בשעה 8.00 בבוקר במשרדנו בהרצליה. בשבוע הבא נקבע מועד נוסף לפגישה נוספת לקראת חזרתך ולאור הגידול המשמעותי בהקף הפרויקט. יום אחד לא יספיק... טל" .

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

הכרעת הדין הרקע לתביעה על פי טענות התובעת התובעת טענה כי במועד לא ידוע בחודש מרץ 2016, היא הודיעה למנהלת הישירה שלה, הגב' הילה ביטון (להלן: "הילה"), שהייתה באותה עת מנהלת האיזור, כי היא בהיריון.

עוד טענה התובעת כי התפטרותה נעשתה "בדלית ברירה ולאחר שתנאי העסקתה אגב פגיעה משמעותית בשכרה ובזכויותיה הנובעות מכך הורעו על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה, באופן מכוון, כל זאת מיום שנודע למנהליה של הנתבעת כי התובעת מצויה בהריון ובתקופה בה הייתה מצויה הנתבעת בחודשי ההיריון" (סעיף 27 לכתב התביעה).

בסופו של יום, התובעת יצאה לשמירת הריון ולאחר מכן לחופשה לידה, והיא זו שבחרה להודיע על התפטרותה מהעבודה, לצורך הטיפול בתינוק שילדה, למרות שיכלה לשוב לעבודה או ליזום שיחה עם מנהליה.

איפה במהלך כל אותה שיחה אתה אומר לה אני לא מרוצה ממך.

...

בגינם הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 800 ₪ בגין ניכוי חוסרים.

לא בלי התלבטות, והגם שראוי היה להשית על התובעת הוצאות לדוגמא, לפנים משורת הדין, התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך 2500 ₪.

כמו כן תשלם התובעת שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 8,000 ₪.

תקופות העסקת התובעת ולריה טענה שבחודש 3/19 היא יצאה לשמירת היריון ובחודש 8/19 היא התפטרה לצורך טפול בילד.

על פי אישורים אלה, גונזלס החלה להפקיד מתלוש 6/17 (חצי שנה לאחר תחילת ההעסקה) לקופת הפנסיה של ולריה כ-320 ₪ בחודש (חלק מעביד) וסה"כ 4,300 ₪ עבור 13 חודשים.

כפי שצוין, העובדה שהנתבעות השלימו לה פיצויים ל-8.33%, ערכו לה גמר חשבון רק ב-9/19 והעובדה שמר שרעבי ידע שולריה בהיריון בזמן הפסקת עבודתה, מצביעים על כך שהיה ידוע גם על שמירת ההיריון.

...

פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל במהלך שמירת ההיריון בהמשך לדיונינו לעיל, טענת התובעת שהיא הודיעה לנתבעות על הפסקת העבודה עקב שמירת היריון מקובלת עלינו.

לפיכך, התביעה לפיצוי הפרשות גמל במהלך שמירת ההיריון נדחית.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל, על הנתבעות לשלם לולריה את הסכומים הבאים: על גונזלס לשלם 1,500 ₪ ועל מדעמ לשלם סך של 1,160 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

ואולם, נוכח קביעתנו לעיל, כי התובעת מעולם לא פוטרה וגם לא התפטרה, אלא שהתה בשמירת הריון ולאחר מכן בחופשה לידה, אזי היה על הנתבעת לטפל בנושא ולהסדירו, לכאן או לכאן, ודאי שעה שהתובעת יצרה קשר וביקשה לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה.

זכויות פנסיוניות בתקופת שמירת הריון וחופשת לידה בסעיף 7א(א) לחוק עבודת נשים נקבעה חובת המעסיק להמשכת תשלומים לפנסיה בתקופת שמירת הריון, מקום שבו העובדת והמעסיק נהגו להפריש כספים לפנסיה לפני היציאה לשמירת הריון.

התקופה המזכה, בהתאם לסעיף 2 לחוק פצויי פיטורים תשכ"ג-1963, היא תקופת שמירת הריון בהתאם לסעיף 7(ג) (1) לחוק עבודת נשים ותקופת חופשת לידה בהתאם לסעיף 6(ט) לחוק עבודת נשים, הנה 16 חודשים ועוד חודשיים של התקופה המוגנת מפיטורים, סה"כ 18 חודשים.

...

לאחר ששמענו את העדויות, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין התנהלותה, הכוללת התעלמות מהתובעת אשר יצאה לשמירת הריון, ילדה וביקשה לחזור מחופשת הלידה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת: פיצוי אי הפרשה לפנסיה בסך 178 ₪.

במועד בו התקבלה התובעת לעבודה היתה התובעת בהריון והיא הודיעה זאת לשי, כחודש לאחר תחילת עבודתה.

חקירת המל"ל לאחר שהתובעת הגישה לו תביעה לתשלום שמירת היריון הוכח בפנינו שלאחר שהתובעת הגישה למל"ל תביעה לתשלום גמלת שמירת היריון, ביקש המל"ל לחקור את שי וכי הדבר היה בשל כך שהתובעת ציינה בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי ששכרה בגובה 21,000 ש"ח, דבר שלא שיקף את שכרה האמתי, וזאת לאחר ששי חתם על הטפסים כשהם ריקים והתובעת מילאה את הפרטים בהם אחר כך (סעיפים 19-20 לכתב ההגנה; סעיפים 18-19 לתצהיר שי; דברי שי בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 10-19; עמוד 13 שורה 19 עד עמוד 16 שורה 13 ועמודים 26-28 לתמליל השיחה מחודש 7/20 (נספח ו' לתצהיר התובעת)).

אנו קובעים שהתובעת לא זכאית לפצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) – שעליו מבססת התובעת את הסעד – שכן היא לא התפטרה אלא פוטרה לאחר תקופה של חצי שנה בה שררו יחסי עובד-מעסיק, כפי שקבענו לעיל.

חודש 1/20 לא הובא בחשבון מאחר והתובעת לא עבדה בו בכל החודש ובשל כך אינו משקף את הקף משרתה לחודש זה. אם כן, בחודש 10/19 עבדה התובעת 180.49 שעות; בחודש 11/19 עבדה התובעת 166.5 שעות; ובחודש 12/19 עבדה התובעת 182 שעות.

...

מאחר ושי חלק על מוסכמה זו במהלך דיון ההוכחות (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 21-22), אנו קובעים שיש לראות בחברה מעסיקתה של התובעת עם שי. התובעת טוענת כי יש לראות בנתבעים כמעסיקיה במשותף לאור העובדה ששכרה שולם לה על ידי החברה ותלושי השכר הופקו על ידי שי (סעיף 6 לכתב התביעה).

התוצאה היא 1,895.63 ש"ח (5.17 X 378 ש"ח X 97%).

אנו מקבלים את תחשיבה של התובעת בענין זה (סעיף 90 לכתב התביעה; סעיף 86 לתצהיר התובעת).

דחיית התביעה לפיצויי הלנה אנו דוחים את התביעה לפיצויי הלנה בגין רכיבי התביעה בהליך כאן (סעיף 94 לכתב התביעה).