פרופ' רות בן ישראל בספרה שויון ההזדמנויות בעבודה ואיסור הפליה מציינת:
"המציאות מלמדת כי אפליה של נשים מטעם מין היא פועל יוצא מאפלייתן של הנשים העובדות מטעמים של היריון, לידה, ונשיאה בעול האחריות המשפחתית הכרוכה בגידול הילדים ובטיפול בהם. היא כיום אחד הגורמים המקשים ביותר על שילובן של נשים במעגל העבודה בכלל ועל השוואת מעמדן בעבודה בפרט" (רות בן ישראל, שויון ההזדמנויות בעבודה ואיסור הפליה כרך ב' תשנ"ח-1998, בעמ' 589).
יתר על כן, עיון בחקירתה הנגדית של גב' לירן מעלה כי לא הכחישה כי אכן הוציאה את התובעת מהקבוצה, וכן לא נתנה כל מענה של ממש לכך ולכך שלא החזירה את התובעת לקבוצה לאחר שחזרה מחופשת הלידה:
"היא העדה העיקרית, מה לעשות. תגידי טל, אחרי שהילה ילדה הוצאת אותה מקב' הואטסאפ של העבודה, למה עשית את זה? העדה, גב' לירן: מה שעשיתי לכל העובדות שילדו בעבר, הייתה מדיניות כזאת, זאת קבוצה שפעילה 24/7, עו"ד שחם: מה זה משנה לך שהיא תמשיך להיות בקבוצה? העדה, גב' לירן: לי זה לא משנה, זאת הייתה בקשה קודמת של עובדות קודמות. תנו לנו לנוח קצת, זה לא היה, זה היה משהו מאוד סטנדרטי שלא הוקדשה לו הרבה מחשבה. עו"ד שחם: מה זה עובדות קודמות, הילה היא העובדת הראשונה, העדה, גב' לירן: ממש לא, עירית ילדה, דנה ילדה לפניה, עו"ד שחם: בפרוייקט בקריית מלאכי? העדה, גב' לירן: אני מדברת על עובדות לב אוהב, אני לא יודעת איזה קבוצות היו לה בקריית מלאכי. עו"ד שחם: למה לא שאלת אותה אם היא רוצה לצאת? העדה, גב' לירן: אני לא זוכרת, אני מודה, אבל זה היה משהו מאוד שכיח שעובדות יוצאות, מירית ילדה אפילו פעמיים. עו"ד שחם: או-קיי, אז תגידי לי למה לא החזרת אותה שהיא שבה לעבודה, למה לא החזרת אותה לקבוצה? העדה, גב' לירן: היא שבה ממש לעבודה, היא עבדה פיזית? מצטערת, אני לא זוכרת את זה. עו"ד שחם: את לא זוכרת למה לא החזרת אותה לקבוצה? העדה, גב' לירן: לא. עו"ד שחם: ואם אני אגיד לך שהיא עבדה פיזית. העדה, גב' לירן: איזה דברים היא עשתה? .... עו"ד שחם: חזרה לעבודה, ולא החזרת. למה? העדה, גב' לירן: אני מצטערת, אני לא זוכרת את זה בכלל. זה לא משהו שהיה לו איזשהיא חשיבות, או משמעות מבחינת הניהול." (ר' עמ' 31-32 לעדותה).
נציין כי לאחר שבחנו את כלל הראיות ועדויות הצדדים שוכנענו כי הנתבעת נטלה מהתובעת את כל סמכויותיה והעבירה אותם למי שהחליף אותה בתקופה בה נעדרה, באופן שלא אפשר לה להישתלב מחדש לאחר חזרתה מחופשת לידה, ומשכך לא נותרה לתובעת ברירה אלא להתפטר, וזאת נעשה על ידי הנתבעת בחוסר תום לב 'תוך ניסיון לעקוף את חוק עבודת נשים' והפליית התובעת מחמת הורות והפרת הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה.
...
שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה.
פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה
לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.
לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה.
בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי:
"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .
כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים".
די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה.
משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן:
פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.