בתשובה נכתב לתובע, בין השאר, כי בתאריך 1.3.15 הוא התפטר לאחר שהתפרץ וקילל את מאיר, כעבור זמן שב לעבודה על דעת עצמו ומאז נעדר כמה ימים מבלי לתאם איתו, לכן, זומן לשימוע שבמהלכו דרש להיות מפוטר ואכן פוטר; הודע לו, שעליו לצאת לחופשה בזמן שמחפשים מנהל חשבונות חדש ומבחינת הנתבעת התובע בחופשה עד שיידרש לחפיפה, וזו "חופפת" לימי ההודעה המוקדמת; בנוסף, מאיר אישר בתשובה, שאמר לתובע שיקבל את כל המגיע לו לפי החוזה.
...
עובדות ועיקר טענות הצדדים
אחרי ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, לרבות בסיכומי התשובה מטעם התובע, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן - אנו קובעים עובדות רלוונטיות, כדלקמן:
הנתבעת היא חברה העוסקת בתחום השכרת כלי רכב ו"ליסינג" שלהם, השייכת לשני שותפים:
האחד - מר מייקל ברמן, המתגורר בארה"ב דרך קבע (להלן: מייקל), והשני ישראלי - מר מאיר אסף, שכיהן בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל החברה (להלן: מאיר), שניהם מהמגזר החרדי.
לא מצאנו הצדקה לתגמול נוסף בגין מטלה זו, וגם התביעה ברכיב זה - נדחתה.
לעומת זאת, מצאנו, כי - לתובע הגיעו הפרשי חופשה שנתית - בסך 8,720 ₪; הפרשי דמי הבראה - בסך 627 ₪; וכן החזר של 2,180 ₪, בגין ניכוי ימי היעדרות משכרו, בחודש 5/15.
מאחר שהתובע התחמק מלבצע חפיפה, כפי שהיה אמור לעשות, בהתאם להוראות חוזה העבודה ולהסכמות שהושגו בשיחה, בה פוטר בהסכמה - צדקה הנתבעת, שסיימה את העסקתו, בפועל, ביום 25.5.15, על אף שטרם הסתיימה תקופת הודעה מוקדמת, בפועל, שהיתה אמורה להינתן לו.
בנסיבות שהוכחו, במקרה זה, על אף ששולמה לתובע, בחודש 5/15, מלוא התמורה, עד סוף תקופת ההודעה המוקדמת המיועדת - קיבלנו את התביעה שכנגד, להחזר חלקי של דמי ההודעה המוקדמת, שהעמדנו על סדר גודל של כמשכורת אחת, שווה ערך לסכומים המצטברים שפסקנו לזכות התובע, ברכיבים שמצאנו שהגיעו לו הפרשים.
