התפטרות וחזרה מהתפטרות

אלא שבעוד שניתן לכוף על הבורר השופט גורן לשוב לתפקידו כבורר חרף "רגשותיו", אף לא ליתן משקל מכריע להסכמת הצדדים להתפטרותו, שנראה שמקורה בדרישתו של הבורר השופט גורן לרבות עמידתו על כך שב"כ הצדדים יחתמו על החלטתו - איני מוצאת התכנות מעשית לכוף על הבורר השופט גורן להוציא מלפניו את פסק הבוררות המיוחל בהנתן הצהרתו לפיה "אין סיכוי" שיעשה כן "מבחינה טכנית", וכי מדובר לגביו ב"משימה בלתי אפשרית" וזאת נוכח הפסקת פעילותו כבורר; גילו המתקדם (82 שנים); ומצב בריאותו (אף שלא פורט).

...

משנדחית טענת גרטלר לבטלות הסכם הבוררות, ומשהבורר השופט גורן התפטר מיוזמתו מתפקידו כבורר, לא נותר אלא לחזור לדרך המלך שמתווה סעיף 12 לחוק הבוררות, ולטענת גרטלר כי נוכח מעשיו של גרטנר, בגינם התפטר הבורר, לא ראוי למנות בורר חליף.

המענה המאזן המתבקש לאמור לעיל מצוי בחלוקת נטל הנשיאה בשכר הבורר החלופי, תוך שאני מורה, בשים לב לכל המכלול, שהמימון יתבצע לפי החלוקה הבאה: ב-65% משכר הבורר החליף יישא גרטנר ואילו ב-35% הנותרים יישא גרטלר.

חככתי בדעתי אם יש לאפשר לצדדים שהות על מנת שיגיעו להסכמה בדבר זהות הבורר החלופי, אך הגעתי לכלל מסקנה כי אפסו הסיכויים להשגת הסכמה שכזו, וכי שהות, ככל שתינתן, רק תביא לעיכוב נוסף.

משמע, כי אין לראות בהתנהגות התובעת משום התפטרות מאחר שפעלה מתוך סערת רגשות באותו רגע בו נטשה את הגן, הרי שבהתאם לפסיקה, צד לחוזה עבודה רשאי לחזור בו מהודעת סיום עבודה שניתנה ב"עידנא דריתחא" אם וככל שבסמוך לאחר מכן הבהיר הצד הפועל שלא התכוון לכך (כאמור בע"ע (ארצי) 27593-10-18 לי עומר – דה ריבס תכשיטים בע"מ (19.5.2019)).

...

זאת ועוד, אנו קובעים כי מאחר שהרישום בתלושי השכר נמצא פיקטיבי וכי האמור נעשה ביודעין.

משכך והואיל ולא ניתן לפדות ימי חופשה במהלך תקופת העבודה ככל שלא נוצלו ימי חופשה בפועל (כאמור בפסק דין גרינברג ביסטרו, פסקה 18) ומשנקבע כי הרישום בתלושי השכר בגין רכיב זה הוא פיקטיבי, התובעת זכאית לפיצוי בגין כך. הנתבעת לא הציגה חישוב חלופי ומשכך אנו מקבלים את גרסת התובעת כי היא זכאית לסך של 2,249 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית.

משכך, לא נדרשנו לטענה זו. סוף דבר בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: בגין דמי הודעה מוקדמת – 1,750 ₪.

בתשובה מיום 22.1.20 (נספח יא) הכחישה הנתבעת טענות התובעת , פרטה גירסתה ביחס להשתלשלות הארועים ואף אפשרה לתובעת, ככל שהיא מתחרטת על התפטרותה, לחזור לעבודה על אף תלונות העבר ומשלא הוגשו תלונות רשמיות למישטרה באף אחד מן המקרים.

...

כך נכתב בחלקו האחרון של נספח ז': " הסברנו למרים שהמשפחה מתלבטת האם לפתוח תיק תלונה במשטרה וכי טרם קיבלו החלטה, שיתפנו אותה שאם אכן תוגש תלונה, נהיה מחויבים לשתף פעולה , בהתאם לחוק וכפי שנתבקש על ידי משטרת ישראל. בשלב זה מרים שבה ושיתפה אותנו בהתלבטויותיה, וברצונה לסיים את עבודתה בחברת גולדמן, לאור התלבטויותיה הוסברו לה זכויותיה אם אכן תחליט לסיים את עבודתה ביזמתה. עם זאת נאמר לה (כאמור בשנית בשיחה זו) שבתום שיחת השימוע, ולאחר ששמענו את ההסברים שלה לאירועים, אנחנו נקיים התייעצות ונקבל החלטה באשר להמשך העסקתה ואנו מציעים גם לה לקחת כמה ימים לחשוב. לאחר תום השימוע ובטרם הספקנו לדון בטענות שהעלתה העובדת ולקבל החלטה כלשהי לגבי המשך העסקתה קיבלה העובדת החלטה וביקשה לסיים עבודתה לאלתר". למען שלמות התמונה יצוין כי אין חולק שלא היה זה המקרה הראשון שבו הלינו מטופלים על התובעת שגנבה כספים, אך הדברים לא הגיעו לכדי תלונה במשטרה (תרשומות התלונות- נספח י"ב).

התביעה ברכיב זה נדחית.

העולה מן המקובץ דין התביעה להדחות.

הליך זה , מוטב לו לא התקיים, ובית הדין הבהיר לאורך ההליך לתובעת את הסכונים הכרוכים בו. משנגררה הנתבעת להליך ללא הצדקה, ואף בהתחשב בכך שעסקינן בעובדת ששכרה אצל הנתבעת לא היה גבוה, מצאנו לפסוק לנתבעת הוצאותיה בסך של 6000 ₪ (פחות מ10% מסכום התביעה).

התובעת זכאית להפרש פצויי פיטורים בסך 545.25 ש"ח. פיצוי בגין אי עריכת שימוע והפרת חובת תום הלב על פי גרסת התובעת בתצהירה, ביום 2.7.19 עדי מסרה לה דף מקופל ואמרה לה שזה זימון לשימוע שיתקיים בתוך שבעה ימים; כעבור כמה ימים עדי הודיעה לה שהנתבעת החליטה להעלות את שכרה השעתי ל- 55 ש"ח, כפי שביקשה, ולכן שיחת השימוע מבוטלת; אי לכך, התובעת חזרה בה מהודעת ההתפטרות (סע' 24 עד 26 לתצהיר).

...

אולם, הנתבעת לא עמדה בנטל זה. לא זו בלבד שלא שוכנעתי שההודעה אכן נמסר לתובעת, אלא שהאותנטיות שלה מוטלת בספק נוכח השכר השעתי הנקוב בה. התובעת התקבלה לעבודה בתעריף 35 ש"ח לשעה, ואילו בהודעה צוין תעריף 38 ש"ח. בשום שלב לאורך תקופת העסקתה לא שולם לתובעת התעריף הנקוב בהודעה.

כשנשאלה בחקירה נגדית אם היתה מחלוקת על תנאי העסקתה, התייחסה בתשובתה לתנאים הפיזיים של חדר העבודה (פ: 16, ש: 1- 2), ומכך מתבקשת המסקנה שלא היתה בין הצדדים מחלוקת על תנאי ההעסקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים בסך 545.25 ש"ח. פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים בסך 10,000 ש"ח. פיצוי בגין הפקדה בחסר לקרן הפנסיה במרכיב דמי גמולים בסך 305.64 ש"ח. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 1,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 1,500 ש"ח, שאף הוא ישולם לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעת פסק הדין.

] איננו סבורים כי רק הנתבעת אשמה בסיטואציה זו. התובע אישר בדיון המוקדם כי אכן נישאל פעם נוספת, כשחזר לעבודה לאחר סוף שבוע אשר להחלטתו בקשר להתפטרות והוא אמר לתולי כי "נשאר אותו הדבר מבחינתי."[footnoteRef:10] כלומר, עמד על התפטרותו גם לאחר ש'עבר הזעם' והבהיר את רצינות כוונתו והחלטתו.

...

השאלה שבמחלוקת – האם הנתבעת קיימה את הליך השימוע למראית עין בלבד תוך שהייתה כבר החלטה סופית לפטר את התובע? ככל והתשובה חיובית האם התנהלות הנתבעת גרמה לתובע נזקים כנטען על ידו? דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים, עיון בכלל החומר המצוי בתיק והתרשמות מהעדויות, החלטנו לדחות את טענות התובע לפיטורים שלא כדין כמבואר להלן.

[footnoteRef:11] [11: בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד – מנוסביץ רעות (7.11.2013)] לגבי גובה הפיצוי, נאמר – "ניתן לשקול מגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לעניין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב  פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד."[footnoteRef:12] [12: ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.02.2017)‏‏] בנסיבות העניין, מחדלי הנתבעת אינם חמורים בהקשרם, הסיטואציה אליה נקלעה הנתבעת לא הייתה רק באשמתה, שכן נבעה ממעשי התובע והתפטרותו, חזרתו מהתפטרותו, שהייתה מאוחרת בנסיבות העניין; הועלו בשימוע סיבות ענייניות וניתנה לתובע הזדמנות להשיב להן; התובע לא העלה שום טענה כי מעשי הנתבעת ועצימת עיניה מהמשך עבודתו השלו אותו וגרמו לו לנזקים לדוגמה דחיית הצעות עבודה אחרות; הנתבעת ציינה בשימוע שיש הרבה דברים טובים בעבודת התובע; התובע לא טען לנסיבות אישיות שיש להתחשב בהן וכי הנתבעת דחתה אותן בשריריות; שוכנענו כי השיחה שעליה מבסס התובע את עיקר טענותיו בהקשר זה, לא התקיימה על רקע החלטה לפטרו אלא בעקבות חיפוש מחליף לאחר התפטרות התובע.

אשר על כן, אנו דוחים את התביעה על שני ראשי הנזק.

בנסיבות ולאור אשמת שני הצדדים לסיטואציה שנוצרה החלטנו לא לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.