לגופו של עניין טענה עוד הנתבעת כי התנאים להתפטרות בדין פיטורים אינם מתקיימים: לא הייתה כל התחייבות להקף עבודה מינימלי מטעם הנתבעת ולפיכך אף אם היה שינוי בהקף אין הוא עולה כדי שינוי תנאי ההעסקה או הרעתם; התובעת היא זו שצמצמה את הקף עבודתה נוכח רצונה לתת שירותים עצמאיים למשרדים אחרים, התובעת עצמה הגבילה את זמינותה ועבדה בהקף שרצתה, וכן אף פתחה ביום 1.5.12 תיק עוסק מורשה והחלה ליתן שירותים כעצמאית, ללא ידיעתה ואישורה של הנתבעת, כמו גם בנגוד להסכם העבודה ולחוק.
בהתאם לכתב התביעה המתוקן, "במהלך תקופת ההעסקה צימצמה הנתבעת את כמות התיקים שהעבירה לתובעת שנאלצה בסופו של דבר להפסיק עבודתה ולחפש מקורות הכנסה אחרים". על פניו, פירוש הנטען הנו כי התובעת נאלצה להתפטר עקב הרעת תנאים, אלא שהטענה אינה כוללת כל תאור עובדתי ביחס למשך הזמן בו הופחתה לכאורה העבודה, ואף לא כל נקודת מפנה ביחסים.
לא נעלם מעיננו כי התובעת טענה במסגרת סיכומי התשובה כי תלונותיה כעולה מן ההקלטות מהוות ראיה לכך שהתלוננה על הירידה בהקף העבודה, אולם לגישתנו אין בכך אלא כדי לחזק את מסקנתנו כי השלימה עם המצב, בהינתן כאמור שבאותן שיחות שהתקיימו ביום 29.1.13 דובר על ירידות ועליות שהתרחשו בתקופות שונות, למצער מחודש אפריל 2012, בעוד שיחסי העבודה נמשכו עד ליולי 2013.
אם נפנה לבחינת תנאי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, הרי שבמקרה זה לא הוכח כי מדובר בהרעה מוחשית בתנאים; וודאי לא כי יש קשר בינה לבין סיום העסקתה של התובעת, בהנתן שמדובר בירידה ספורדית בהקף בעבודה שנפרסה על פני למעלה משנה; ולבסוף ממילא אין כל מחלוקת כי לא ניתנה לנתבעת כל התראה, אף על פי שברי כי מדובר בנסיבות בהן לכאורה היה בידיה של הנתבעת לתקן את ההרעה לכאורה באמצעות מסירת תיקים נוספים לידי של התובעת.
...
על כן, משאלו הם פני הדברים אנו דוחים את הטענה כי התובעת פוטרה, או כי יש לראות בהתפטרותה כפיטורים, ומקבלים את הטענה כי התובעת התפטרה, ללא מתן הודעה מוקדמת.
התוצאה אפוא כי התביעה ברכיב השלמת פיצויי פיטורים אף היא נדחית.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
