התפטרות בעקבות הפחתת שכר בהסכמה בהתנהגות

לכך נוסיף כי לא שוכנענו שהתובע קיבל את תלושי השכר בזמן אמת מידי חודש בחודשו[footnoteRef:5] ועל כן איננו סבורות שניתן לייחס לתובע הסכמה על דרך ההיתנהגות להפחתת השכר באמצעות פיצולו לשכר יסוד ולהחזר הוצאות אש"ל. [3: ס' 4 וס' 21 לתצהיר התובע; עמ' 12 ש' 22-32 לפרוטוקול.

] הצדדים חלוקים על נסיבות סיום העבודה, לטענת התובע, הוא התפטר מחמת נסיבות שבהן אין לידרוש ממנו להמשיך לעבוד בנתבעת וזאת בהיתחשב בכך שלא שולמו לו זכויות המגיעות לו מכח הדין כגון גמול שעות נוספות, דמי הבראה, ימי חופשה וזכויות מכח צו ההרחבה הענפי וכן לא הופרשו עבורו הפרשות לפנסיה ולקרן הישתלמות.

...

כך גם, התביעה לחיוב אישי של הנתבעים מכח אחריות אישית או מכח הרמת מסך – נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: חלף הפרשות לפיצויי פיטורים בסך 11,360 ₪.

לנוכח מצבה של הנתבעת, לא מצאנו הצדקה לחיוב התובע בהוצאות בגין דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-3.

מהאמור עולה כי הודע לתובע על ההפחתה בזמן אמת, אולם הוא בחר להמשיך לעבוד אצל הנתבע, ולא התפטר בגין הפחתה זו. בסתירה לתצהירו, בעדותו טען התובע כי לא קיבל הודעה על ההפחתה הראשונה בשכר, ולא יכול היה לפנות לנתבע, כיוון שלא ידע עליה בזמן אמת: "ש. אתה מאשר שקבלת הודעה בכתב על ההפחתה הראשונה של השכר?

הפחתת שכר התובע ל-25 אגורות פר מכתב מעל 10,000 ₪, והפחתת שכר התובע ל 32 אגורות פר מכתב עד 10,000 מכתבים: התובע טען כי הנתבע הפחית את שכרו ללא הסכמתו "ללא שליווה את ההורדה בשכר טופס שינוי שכר, שהנו טופס הסכמה של התובע להורדה בשכר". התובע צטט מעדות הנתבע ולפיה ל-2 ההפחתות בשכר צורף טופס הודעה בכתב (עמ' 33 שו' 27-29 וכן עמ' 34 שו' 7-8).

הנתבע טען כי התובע ידע על הפחתות השכר, הסכים לשתי ההפחתות הראשונות ועצם המשך העבודה מעיד על שינוי מוסכם בהתנהגות, שהיה מקובל על התובע.

...

הנתבע ישלם לתובע עבור תלושי השכר שאינם תקינים סך של 11,000 ₪.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים, בגין הרכיבים כדלקמן: עבור פדיון חופשה – סך של 5,572 ₪.

בנוסף ישלם הנתבע הוצאות התובע בסך 675 ₪ וכך שכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪.

כמו כן, טוען התובע כי בשל הפחתת שכרו ללא ידיעתו והסכמתו, הוא זכאי לגמול שעות נוספות בהתאם לשכר הגבוה (טרם ההפחתה), לרבות בגין שעות נוספות שביצע בשבתות.

בהתאם לפסיקה, ככלל, עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים כמתפטר בדין מפוטר, מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או הנסיבות, ככל שהן ניתנות לתיקון (דב"ע (ארצי) שנ/ 3-10 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238).

מכאן עולה כי הנתבעת הסכימה, בזמן אמת, לוותר על הודעה מוקדמת מצד התובע, גם אם לא באמירה מפורשת אלא בהתנהגות.

...

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה, והתובע זכאי לסכומים הבאים: דמי הבראה בסך של 1,134 ₪ פדיון חופשה שנתית בסך של 14,592 ₪ דמי חגים בסך של 256 ₪ דמי מחלה בסך של 256 ₪ סך הסכומים הנקובים לעיל הוא 16,238 ₪, והתובע זכאי להפרשי ריבית והצמדה על סכום זה החל מיום 1.9.2015 ועד למועד התשלום בפועל.

נציין, כי לא מצאנו בנסיבות העניין שיש מקום לפסוק פיצויי הלנה כלשהם.

על אף שחלק הארי מתביעת התובע נדחה, ובכלל זה טענותיו העיקריות, בנסיבות העניין מצאנו לנכון לפסוק לטובתו הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

לא זו אף זו. התובעת עבדה בהתאם להקף המשרה שקבעה הערייה בחודש פברואר 2012 במשך שנים רבות, לא התפטרה בדין מפוטר ולא הגישה תביעה נגד הערייה בגין הפחתה זו. היתנהגות התובעת מצביעה על כך שהשלימה עם ההחלטה וקיבלה אותה.

כללו של דבר: מצאנו כי התובעת הסכימה בהתנהגותה להפחתת הקף משרתה בחודש פברואר 2012 ולכן אינה זכאית להפרשי שכר בגין הפחתה זו. כמו כן, התובעת אינה זכאית לעבוד בהקף של 83% מכיוון שאינה בגדר "סייעת חינוכית בחטיבות צעירות" ותחשיבו של מר בולוס שגוי מכיוון שהוא התבסס על תנאי שכר שגויים ועל נתוני העסקה לא נכונים.

...

] יצוין שבמהלך עדותה של גב' עפאף חרזאללה, סמנכ"לית העירייה ומנהלת משאבי אנוש (להלן: גב' חרזאללה), נעשה ניסיון לטעון שלתובעת תעודה של סייעת חינוך מיוחד ולא תעודה תיכונית בלבד[footnoteRef:2] ובסיכומים אף נטען שהיא בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד[footnoteRef:3], אלא שדין הטענות להידחות משתי סיבות: האחת, התובעת לא טענה בכתב התביעה המקורי או המתוקן ולא הצהירה בתצהירה שיש לה תעודה של סייעת חינוך מיוחד או תואר ראשון בחינוך מיוחד, ולכן הטענות לא הוכחו.

עם זאת, כאמור העירייה פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים עת לא פנתה לממונה בבקשת לקבלת היתר להפחתת היקף משרת התובעת ולכן לא מצאנו שהשיהוי הניכר בהגשת התביעה מצדיק את דחייתה.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר והפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין משרה בהיקף של 83%, שכר בעבור עבודה בקייטנות האביב והקיץ והפרשי דמי לידה – נדחות.

הלכה היא כי מעסיק אינו יכול לשנות את תנאי השכר של העובד באופן חד צדדי וכי שינוי שכזה מהוה הפרה של הסכם ההעסקה, שבעקבותיו רשאי העובד להגיש תביעה להפרשי שכר בתקופת העבודה או להתפטר מחמת הרעת תנאים מוחשית[footnoteRef:110].

] בפסק דין יוחנן גולן[footnoteRef:111] נקבע כי העובד הסכים בהתנהגותו לשינוי בתנאי עבודתו - הפחתה חד צדדית בשכרו, מהטעמים הבאים "(א) העובד ידע מיד על הפרת החוזה (עם קבלת שכרו בחודש נובמבר 1988); (ב) מדובר בעובד בעל השכלה; (ג) הגשת התביעה היא תגובה על פיטוריו (ולא רק על מנת לקבל הפרישי שכר); (ד) עברו שמונה חודשים מהמועד בו ידע העובד על ההפרה ועד הגשת התביעה (וזאת רק לאחר פיטוריו), והדבר מצביע על השלמת המערער עם תנאי החוזה החדש". [111: דב"ע (ארצי) נד/86 – 3 גולן – אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270 (1994).

...

] כאן המקום לציין כי אנו דוחים את טענת הנתבעת שלפיה מסוף חודש 12/2012 היחסים היו בין התובע לחברת דקה ולכן משחברה זו לא נתבעה יש לדחות את התביעה לתקופה הזו, ואלה טעמנו: האחד, הנתבעת (בשם הקודם חברת קמור) וחברת דקה נקראו יחד בהסכם ההתקשרות מיום 5.12.2012 בשם "החברה", והוראות ההסכם מתייחסות לשתיהן כחברה אחת[footnoteRef:10].

] בנסיבות אלה, לא מצאנו פסול בעובדה שהתובע לא תבע את חברת דקה בנוסף לנתבעת על אף שבחלק הארי של התקופה שבמחלוקת הוצאו החשבוניות לחברת דקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי פיטורים בסכום של 148,201 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.