התפטרות בדין מפוטר למרות אי העלאת טענות

עוד נקבע כי לא היתה כל הרעה של תנאי העבודה כטענת המשיב, שהצדיקה התפטרות בדין מפוטר, וגם המשיב עצמו לא סבר שהיתה הרעה ולא התריע בכתב או בעל פה ביחס להרעת תנאי העבודה.

לעניין הפנסיה נטען כי למרות שבית הדין קבע כי למשיב לא מגיעים פצויי פיטורים מאחר שלא פוטר מעבודתו, פסק לטובתו לפי הצוו הענפי דמי גמולים בשיעור 12% הכוללים בתוכם 6% הפקדות עבור פנסיה (30,887 ₪) אך גם 6% עבור פצויי פיטורים (30,887 ₪); בקופת הגמל נצבר סכום של 46,490 ₪, אשר עולה על הסכום המגיע לו ברכיב פנסיה, כך שיש להורות על השבת העודף - סך של 15,603 ₪, וכן לבטל את החיוב בסך של 15,284 ₪ אשר נפסק בטעות.

הגם שעסקינן בעירעור על קביעות עובדתיות, הרי שבמסגרת העירעור מועלות טענות הטעונות בירור ובכלל זה המשמעות שיש ליתן לרישום השעות בתלושים, הקביעה כי שכר השעה הוא 50 ₪ כשבכתב התביעה הגמול נתבע לפי שכר שעה של 45 ₪ ושכר השכר לפי השכר החודשי הנטען בתביעה – 7,354 ₪, הוא כ- 40 ₪.

...

לעניין מאזן הנוחות – ממכלול הראיות עולה כי ככל שערעור המבקשים יתקבל כולו הרי שיהיה קושי מסויים בגביית הסכומים שנפסקו לזכותו.

לאור המקובץ, באיזון שבין סיכויי הערעור למאזן הנוחות - מצאתי לנכון להורות על עיכוב ביצוע תשלום רכיב השעות הנוספות, ללא ההפחתות בגין הגמול ששולם בתקופה 7/08 – 5/14, כערכו במועד מתן החלטתי (להלן - הסכום המעוכב).

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 16 לעיל.

לטענת התובע, דין טענת הנתבעים, לקזוז של דמי הודעה מוקדמת- להדחות על הסף, היות שהנתבעת1 קזזה את דמי ההודעה המוקדמת ממשכורת חודש 8/15 , וזאת עשתה למרות שלא עמדה לה הזכות לעשות כן. התובע מוסיף וטוען, כי במקרה דנן מתקיימות כל הנסיבות המצדיקות הרמת מסך ההיתאגדות וייחוס חובותיה של הנתבעת1 למנהלה-אורן (הנתבע2).

כמו כן, טענה חלופית שהעלה התובע להתפטרות בדין מפוטר דינה להדחות , היות שמדובר בטענות עובדתיות חלופיות.

במסגרת הסיכומים הנתבעת העלתה טענה חדשה בהקשר לנטילת הרכב מהתובע, אשר לא בא זכרה קודם לכן, לפיה הרכב שימש את הפרילנסרים , אולם טענה זו איננה מתיישבת עם גרסת אורן, לפיה לא העסיק פרילאנסרים בהעדרו של התובע.

כאשר נכחה לראות כי הוא לא עוזב מרצונו את העבודה, למרות כל ההיתנהגות הפוגענית וחסרת תום הלב כלפיו, זימנה אותו לשיחה לאחר שפיטרה את אחיו, והציגה גרסה באמצעות עדיה, כי התובע הצהיר שיתפטר אם אחיו יפוטר, וכך עשתה התובעת פיטרה את אחיו, וטענה כי התפטר בעקבות פיטוריו.

...

ואם יקבע כי מדובר בלשון הרע, יש לדחות את התביעה משום שהדברים שנאמרו חוסים בצל ההגנות המפורטות בסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע.

לסיכום: מכל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בגין פיצויי פיטורים סך של 67,047 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים סך של 8,358 ₪ .

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

לטענת הנתבעת, התובע הודיע על התפטרותו והודה במכתבו על היחס החם שקבל מבלי שהעלה כל טענה בדבר אי תשלום זכויותיו.

(הטעויות במקור – ע' מ') לכבוד בורגר ראנץ נתניה הנידון: הפסקת עבודה בדין מפוטר בהמשך לשיחותינו הרבות בעיניין תשלום שעות העבודה המגיעות לי ע"פ חוק, לצערי מזה חודשים אינכם מתקנים ומשלמים לי המגיע לי למרות שהבטחתם שאקבל.

בהתאם לפסיקה, על מנת שתוכר זכאותו של עובד להתפטר בדין מפוטר מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, על העובד להוכיח שלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה.

...

לאחר עיון בתחשיבי הצדדים, אני מקבלת את תחשיב התובע, המדויק יותר מבחינת תקופת העבודה ופוסקת לזכות התובע סך 843 ₪ בגין דמי הבראה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: בגין גמול עבודה בשעות נוספות – סך 3,690 ₪; בגין דמי חגים – סך 480 ₪ ; סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 1.7.18 (מחצית התקופה) ועד לתשלום בפועל.

התובע טען עוד, כי במהלך עבודתו לא שולם לו גמול עבודה בשעות נוספות, חרף העובדה שנידרש לעבוד שעות נוספות רבות.

יצוין, כי כתב ההגנה הוגש מטעם המנוח בעודו בחיים ומטעם בנו ירון, ובמסגרתו הועלתה טענה מקדמית מטעם ירון כי יש לסלק את התביעה נגדו על הסף משום שמעולם העסיק את התובע.

בנוגע לתנאי העסקתו, טענו הנתבעים, כי התובע ידע היטב ואף הסכים מפורשות לשכרו ולתנאי העסקתו ומעולם לא העלה כל טענה בעל פה או בכתב בדבר אי ידיעתו לכאורה את תנאי עבודתו.

פצויי פיטורים משפסקנו כי התובע היה רשאי להתפטר בדין מפוטר בשל מצבו הרפואי, זכאי הוא לפצויי פיטורים, ומקובל עלינו החישוב שהציג בסעיף 23.1 לכתב התביעה – חישוב שהנתבעים לא חלקו עליו.

...

אין בידינו לקבל חישוב זה, שכן התובע עבד 5 ימים בשבוע ולכן, ערך יום עבודה צריך להיות המנה המתקבלת מחילוק של השכר הקובע (5,221 ₪) ל- 22 ימים, היינו 237.30 ₪.

אחרית דבר הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע את הסכומים הבאים: (1) דמי הבראה – 9,072 ₪; (2) פדיון חופשה שנתית – 9,966 ₪; (3) פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – 3,000 ₪; (4) הפרשות לפנסיה – 13,302 ₪; (5) פיצויי פיטורים – 22,801 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

דיון והכרעה- התפטרות בדין מפוטר מוסדרת בסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פצויי פיטורים) במסגרתו קבע המחוקק רשימת מקרים בהם עובד שהתפטר בנסיבות הקבועות בחוק, יהא זכאי לתשלום פצויי פיטורים.

.". עוד נקבע בפסיקה כי לצורך כניסה לגדרי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורין מוטלת חובה על העובד למסור למעסיק התראה על כוונתו להתפטר מחמת הרעת תנאי עבודה ואפשר לו לתקנה". וגם יפים לעניינו הדברים הבאים שנקבעו בע"ע 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ [פורסם בנבו] (10.6.2013): "נבקש להעיר כי איננו מקבלים את הגישה לפיה אם במהלך תקופת העבודה המעביד הפר את זכויותיו של העובד מכוח חוק או צו הרחבה או הסכם קבוצי, ולא חל שינוי לרעה בסמוך להתפטרותו של העובד, לא קמה לעובד זכאות לפצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים. נדגיש, כי גם אם במהלך תקופת העבודה לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קבוציים או צוי הרחבה והעובד לא העלה טענה בעיניין זה, בין בשל אי ידיעה על זכויותיו ובין מכל סיבה אחרת, כגון חשש לאבד את מקום עבודתו, העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם היתנהלות זו של המעביד, וזכותו להתפטר על פי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מעבודה. היתנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהוה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". ולעניין דרישת סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים - למתן התראה יפים הדברים משנקבעו על ידי בית הדין הארצי בשנ/3-10 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כא(1), 238, 242 (1990) "ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

בעניינינו, אכן לא הועברו כספים לקופתו של התובע במועד למרות הנכויים שנעשו ע"י הנתבעת אך לא הוכח כי מדובר במקרה חריג בו נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת על מנת להיתחמק מתשלום חובות - אלא כפי שעלה מעדותו של שניר ושל התובע זה נעשה בשל התרשלותו של הנתבע, ועל כן אין מקום להרים את מסך ההיתאגדות.

...

דיון והכרעה - נציין כי בטרם יגביל ביה"ד את עיסוקו של העובד עליו לבחון את הנסיבות הבאות: סוד מסחרי השייך למעסיק; הכשרה מיוחדת; חובת תום הלב וחובת האמון המטילה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר מאשר קיום חוזה רגיל בתום לב. לאחר שבחנו את שנטען לפנינו מצאנו כי פעולות הנתבע שכנגד אינן מהוות הפרה של חובות האמון ותום הלב בהם חייב היה כעובד כלפי מעסיקתו - התובעת שכנגד.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ולאחר שדחינו את התביעה שכנגד במלואה וכן דחינו את בקשת התובע לבצע הרמת מסך בין הנתבע לנתבעת ובכך דחינו למעשה את התביעה כנגד הנתבע הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 5,000 ₪ מכוח סעיף 5(ב)לחוק הודעה לעובד אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בכל הקשור לענין זה - בהתחשב בטענות הנתבעת אשר לעבודה הרבה שנדרשה לעשות (כפי שהדבר אכן בא לידי ביטוי בסיכומיה) מאחר והתובע התעקש לעמוד על טענותיו לענין חלות צו ההרחבה בענף ההובלה, עד אשר התקבל פסה"ד של הארצי בעניין עלוש וכן בהתחשב בפער הגדול מאוד בין סכום התביעה לסכום שפסקנו לתובע בסופו של דבר וכן בהתחשב בכך שדחינו את התביעה כנגד הנתבע, שקלנו לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת ו/או הנתבע אלא שבסופו של דבר החלטנו שלא לעשות כן ושכל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשל התביעה שכנגד, בסכום של 500,000 ₪ שבחרה הנתבעת להגיש כנגד התובע - תביעה שכנגד אשר כולה נדחתה על ידינו.