התפטרות בדין מפוטר ודרישה לדמי אבטלה

הסוגיות שבמחלוקת אלו הן הפלוגתות בהן נידרשת הכרעתנו בהליך: האם הנתבע היה מעסיקו של התובע גם לפני 4/11 ומשכך נושא באחריות לתשלום זכויותיו גם עובר למועד זה? מה היה השכר ששולם בפועל לתובע והאם הוא זכאי להפרשים בגין גמול עבודה בשעות נוספות? האם התובע זכאי לגמול נוסף בגין עבודה בימי מנוחה? האם התובע זכאי לפצוי מחמת אי מסירת תלושי שכר / קבלת תלושי שכר לא נכונים, בנגוד להוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958? האם התובע זכאי לפצוי בגין העדר הודעה על תנאי עבודתו, כמתחייב מחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002? האם התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית? מהו סכום דמי ההבראה ודמי נסיעות לו זכאי התובע? האם התובע זכאי לגמול נוסף בגין עבודה בחגי העדה המוסלמית, עימה הוא נימנה? האם התובע התפטר מעבודתו בדין מפוטר? מהו הסכום לו הוא זכאי בגין העדר ביצוע הפרשות פנסיוניות כמתחייב מצו ההרחבה הכללי במשק? האם התובע זכאי לפצוי בגין אובדן זכאותו לדמי אבטלה? האם התובע זכאי לפצויי הלנת שכר כחוק, בגין הלנת חלק משכרו עבור חודש 01/2013, בסך 1,933 ₪ אשר שולם לו בפועל ביום 13.3.13? נציין, כי רכיב התביעה בגין דמי ביגוד (סע' 24.9 לכתב התביעה), נזנח.

...

לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה נדחית בזאת.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 35,200 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.2012 (מחצית תקופת הזכאות) ועד מועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 3,500 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 21,945 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13, ועד למועד התשלום בפועל; דמי הבראה בסך 5,194 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; החזר הוצאות נסיעה בסך 7,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.12 ועד למועד התשלום בפועל; פיצויי פיטורים בסך 82,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 5,058 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.12 ועד מועד התשלום המלא בפועל; הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 1,933 ₪ מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל ביום 13.3.13.

יתר התביעות – נדחות.

השאלות השנויות במחלוקת: במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים: האם זכאית התובעת לפצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה? האם התפטרות התובעת הנה התפטרות בדין מפוטר בגין היתעמרות בעבודה? האם זכאית התובעת לפצויי פיטורים ופיצויי הלנת פצויי פיטורים, תשלום אובדן דמי אבטלה, תשלום פדיון חופשה, תשלום דמי הבראה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש? דיון והכרעה- פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה: לטענת התובעת, ביום 1.10.12 חלו שינויים בתנאי העסקתה, עקב העלאת שכרה השעתי מסך של 23 ₪ לסך של 23.12 ₪ ובהמשך לכך, ביום 1.11.12 הועלה שכרה לסך של 24 ₪.

פצויי פיטורים ופיצויי הלנה: שעה שפסקנו כי לא היתקיימו התנאים הנדרשים להתפטרות בדין מפוטר, אין התובעת זכאית לתשלום פצויי פיטורים וכפועל יוצא מכך אינה זכאית לפצויי הלנת פצויי פיטורים.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית.

בהתאמה, נדחות טענות הנתבעת לקיזוז.

אשר לשאלת ההוצאות-בעת קבלת החלטה בדבר גובה ההוצאות בהן תישא התובעת, שקלנו את העובדה כי מלוא תביעתה נדחתה וכן כי התביעה הוגשה לטעמנו על סכום גבוה באופן ניכר.

פצויי פיטורים לטענת התובעת, התפטרה בדין מפוטרת ביום 06.11.16, שכן, לא ענו לדרישותיה בדבר תקוני תלושי השכר ולדרישותיה להפרשות לקרן הפנסיה.

התרשמנו כי התביעה ברכיב זה מבוססת על "תחושות" ו"הבנות" ו"הרגשות" (=מסקנות) של התובעת, שלה הם בלבד – משלא שוכנענו כי בפועל "המליצה" הנתבעת לתובעת (גם אם לא "בחום") – כי תתפטר! שוכנענו כי כעובדת ותיקה במקום, לאור היתנהלות העבודה בחודשי העבודה האחרונים, לא היתה שביעות רצון מעבודתה, אך היה נסיון כן להגיע לפיתרון מוסכם – ומשלא צלח, לא נעשתה פעולה/רמיזה כלשהיא מהנתבעת כי תתפטר ומאידך, לא התרשמנו כי נוצרו נסיבות בגינן ההתפטרות מזכה בפ"פ. משלא שוכנענו כי התובעת אכן התפטרה בדין מפוטרת – נדחית תביעתה ברכיב זה. פיצוי בגין הפסד דמי לידה והפסד דמי אבטלה לטענת התובעת, דמי הלידה ודמי האבטלה שולמו לה בהתאם לתלושי שכרה ואם הנתבעת הייתה מציינת בתלושי שכרה את נתוני ההישתכרות "האמתיים" שלה, הייתה מקבלת סכום יותר גבוה מביטוח לאומי.

...

משאין בפנינו הודעה כאמור בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, והגם שברי לנו כי התובעת ידעה עם תחילת עבודתה את תנאיה לאשורם(כפי ששוכנענו),ומנגד, משלא פעלה הנתבעת כחובתה כדין, נעתרים אנו לתביעה ברכיב זה. הנתבעת תשלם איפוא לתובעת סך של 5,000 ₪.

משקבענו לעיל כי שכרה הקובע של התובעת היה כאמור, ומשאין מחלוקת כי את סכום הנטו שבתלושיה אכן קיבלה, ומשלא שוכנענו בפגם בתלושים, בהקשר האמור, נדחית תביעתה ברכיב זה. מהימנות יש לציין כללית כי לא התרשמנו ממהימנות עדותה של התובעת, כשמנגד, התרשמנו מעדויות הנתבעת (כולן) כעדויות מהימנות ומשכנעות, כפי שציינו בפנינו גם במהלך שמיעתן.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנקבעו לעיל ובתוך 30 יום ובצרוף ה"ה וריבית כחוק מ- 1.2.17 ועד לתשלום בפועל.

גרסת הנתבעת לפיה היא "הסכימה" לבקשת התפטרות "מחמת מצב רפואי" (מונח שיש לו משמעות בתחום דיני ההתפטרות בדין פיטורים), תוך ציון כי לא דרשה מהתובעת להציג מסמכים רפואיים – מתיישבת עם המסקנה לפיה מושא ההסכמה היה פצויי פיטורים, כפי שטענה התובעת.

גם אם מכתב הפיטורים הוצא כדי לאפשר הגשת תביעה לדמי אבטלה, התרשמותנו היא כי הנתבעת לא היתה מסכימה להוציא מכתב פיטורים, אילו הדבר היה מעמיד אותה בסיכון כלפי התובעת.

...

הנתבעת הכחישה את זכות התובעת לסכומים הנתבעים וכן את זכותה לפיצוי בגין רכיב זה. דיון והכרעה – לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הראיות אשר מונחות לפנינו, ובראי הדין החל, הגענו למסקנה לפיה יש לדחות את תביעת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש, כפי שיפורט להלן.

מכאן, שהתביעה לפיצוי בעד עוגמת נפש, נדחית.

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום שיומצא לה פסק הדין: סך של 5,185, בגין פיצויי פיטורים בעד התקופה הראשונה , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 24/06/19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

מכל מקום, הסעד היחיד לו יהא זכאי המערער ככל שיוכיח לאחר תום הליך ארוך כי היה על המשיבה לאפשר לו להתפטר בדין מפוטר או לפטרו, הוא פיצוי פיטורים מלאים, תשלום שהמשיבה כבר ביצעה.

עוד נטען כי יש לדחות את טענתו העלומה של המערער בעיניין הדרישה לקבלת תשלום מן המשיבה בגין דמי אבטלה להם אינו זכאי מהמדינה.

...

עוד יש לומר, כי טענת המערער על פיה היה על המשיבה להוכיח את תחולתו של ההסכם הקיבוצי (ר' סעיף 4 להודעת הערעור) הועלתה לראשונה במסגרת הערעור ולא הובאה בפני הרשמת (כתוארה אז) על כן, דינה להידחות.

לאור הדברים האמורים, בשלב זה, אני סבורה כי המערער כשל מלהראות 'ראשית ראייה' להוכחת טענותיו כלפי המשיבה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.