התפטרות בדין מפוטר בגין תשלום משכורת מאוחר

בנוסף טוען כי התפטר עקב הרעת תנאים, כי תלושי שקבל הנם בתלושי שכר פקטביים, כי לא קיבל הודעה לעובד על תנאי העסקתו וכי הנתבעת היתה צריכה לשאת בקנס שקבל במהלך עבוודתו.

לאחר מספר התראות מצידו של התובע, החליט להתפטר בדין מפוטר עקב הרעת תנאיו.

התובע לא שב לעבודתו שבוע מאוחר יותר כפי שסוכם ומאז לא הגיע לעבודתו בנתבעת.

הלכו של פסק הדין על מנת לפסוק במחלוקות בין הצדדים שהובאו לפנינו, נכריע ראשית בשאלת תחולת צוי הרחבה בענף הבנייה ובענף ההובלה, לאחר מכן נדון בשאלת סיום העסקתו של התובע, שכרו, טענתו לתלושי שכר פקטביים וטענתו להיעדר הפרשות, הן לעניין ששת החודשים הראשונים לעבודתו והן לתשלום בחסר לאור השכר "מחוץ לתלושים" לקרן הפנסיה, ויתר טענותיו באשר לתשלומים להם הוא זכאי.

...

בנסיבות אלו התובע אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 11 לחוק פיצויי הפיטורים ודין תביעתו של התובע בעניין זה להידחות.

פיצוי בגין תשלום קנס מצאנו כי דין רכיב זה להידחות.

לסיכום תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה.

משכורתו של העובד שולמה ב- 15 לכל חודש ולעיתים במועד מאוחר יותר (סעיף 22 לתצהיר התובע ונספח יב' לתצהירו; עמ' 36 ש' 19-21 לפרוטוקול).

ביום 27.6.2018 פנה התובע לנתבעת במכתב התראה לפני התפטרות בדין מפוטר מחמת נסיבות שאין לידרוש ממנו להמשיך ולעבוד בהן לאור אי ביצוע הפרשות לפנסיה והמשך ניכוי חלק העובד מהשכר מבלי להעבירו לקופת הפנסיה וכן אי ביצוע התשלומים בגין תקופת העבר, כפי שסוכם; אי תשלום דמי הבראה, דמי חגים, ביגוד, תוספת וותק, צבירת חופשה והפרשות לקרן הישתלמות בהתאם להוראות צו ההרחבה הענפי; המשך תשלום שכר באיחור ותשלום גמול שעות נוספת בחסר (נספח יג' לתצהיר התובע).

...

באשר לפיצויי הלנה – אנו סבורים כי לנוכח המחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים מלאים על יסוד סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה על מלוא הסכום.

בענייננו, שוכנענו כי הנתבעות 1-2 נוהלו תוך עירוב נכסים והעדר הפרדה ממשית של הפעילות.

לפיכך, התביעה לחיוב אישי של הנתבע 3, מר נניקשוילי – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעות 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים (כולל פיצויי הלנה) בסך 75,067 ₪.

התובעת הגישה תביעה בטענה להתפטרות בדין פיטורים בגין הרעת תנאים ותשלום זכויות שונות המגיעות לה בגין תקופת העבודה וסיומה, וכן בגין השבת סכומים שהנתבעת 4 (כלל) העבירה לנתבעת 1, מתוך כספי הפנסיה של התובעת.

לטענת הנתבעת, העילה של התפטרות בדין מפוטר הופיעה בשלב מאוחר ולא היתה הסיבה האמיתית להתפטרות.

תקנה 6 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, קובעת – "חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור." כאמור לעיל, ההפחתה בשכרה של התובעת נעשתה באופן זמני והנתבעת התחייבה להשיב לתובעת את הכספים שהופחתו.

...

לטענת הנתבעת, בחודש 12/2012 בשל טעות בוצעה העברה כפולה לתובעת ושולם לה סך 6,512 ₪, כאשר בחודש 3/2019 הוצא תלוש בגין תשלום זה. טענת קיזוז זו נדחית אף היא.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן.

הבסיס הנורמאטיבי סעיף כ"ז (א) לצוו הרחבה בענף הדפוס קובע את זכאותו של עובד לפצויי פיטורים: פצויי פיטורים עובד כי יפוטר מן העבודה או יפרוש מן העבודה מפאת איבוד כושר עבודתו, או זיקנה או מסיבת מחלה שנקבעה על ידי ועדה רפואית מטעם קופת-חולים או מחמת הרעה אינדיבידואלית של תנאי עבודה כגון: העברה מתפקיד הנהלתי, הורדת משכורת וכו', או מסיבה מספקת אחרת כגון: פרישה בגלל לידה, העברה לחקלאות או החלפת עיר המגורים מסיבה מספקת בהתאם לחוק, ישלם המעביד פיצויים לעובד.

"נדגיש, כי גם אם במהלך תקופת העבודה לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קבוציים או צוי הרחבה והעובד לא העלה טענה בעיניין זה, בין בשל אי ידיעה על זכויותיו ובין מכל סיבה אחרת, כגון חשש לאבד את מקום עבודתו, העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם היתנהלות זו של המעביד, וזכותו להתפטר על פי לסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מעבודה. היתנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהוה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". לפיכך, ככל שהעובד מתפטר עקב אי כיבוד זכויותיו, וניתנה התראה למעביד (או חל החריג למתן התראה למעביד) העובד יהיה זכאי לפצויי פיטורים על פי סעיף 11 (א) לחוק פצויי פיטורים" (סעיף 27.3 לפסק הדין).

הכרעה מעיון בחומר הראיות, הגענו למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע כי הוא התפטר בדין מפוטר בשל הרעה מוחשת בתנאי העבודה או בנסיבות שלא ניתן היה לידרוש ממנו להמשיך לעבוד.

לכן מצאנו כי הטענות בדבר הרעה מוחשית בתנאי העבודה נולדו במועד מאוחר לתקופת ההתפטרות.

...

עוד מצאנו לציין כי בתצהירה של גב' שמולביץ נכתבו ביטויים לא מקובלים ביחס לחייו האישיים של התובע ומצבו הרפואי שמוטב ולא היו נרשמים כלל, לא רק כי אינם רלוונטיים למחלוקות בין הצדדים אלא כי יש בהם כדי להציג תסמונת רפואית וכן נטייה מינית כמשהו שיש בו טעם לפגם ולא כך היא.

מכאן תביעה שכנגד – נדחית במלואה.

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: · הפקדות לקרן הפנסיה כולל רכיב הפיצויים 12,202 ₪ · דמי הבראה 1,539 ₪.

רק כשנתיים מאוחר יותר הודיעה התובעת על התפטרותה ללא קשר להרעת התנאים הזמנית שהייתה בשנת 2015, ולכן היא איבדה את זכאותה לתבוע פצויי פיטורים בשל הפחתת השכר הזמנית.

בתקנה 12(ו) לתקנות פצויי פיטורים נקבעו התנאים לזכאות לפצויי פיטורים בשל סיבה זו כדלקמן: "רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם העתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו היוצא לתקופה העולה על ששה חדשים לחוץ לארץ בשליחות המדינה, ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, קרן קיימת לישראל או קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל, והמעביד סרב לאשר לעובד חופשה שלא בשכר לתקופת השליחות כאמור." לעניין סעיף 8 לחוק פצויי פיטורים והתקנות מכוחו נפסק כך: "עובד הטוען להתפטרות בדין פיטורים מכוח הוראות סעיף 8 לחוק והתקנות לפיו, עליו הראיה שהתפטרות באה עקב העתקת מקום מגוריו. נחזור ונצטט את האמור בדב"ע לב/3-8 היינו כי סעיף 8 אינו עוסק במניע להעתק מקום המגורים כי אם בסיבה להתפטרות (צוטט בסעיף 5 דלעיל). הצד השווה לכל ה"אירועים" המנויים בסעיף ובתקנה 12 הוא שהעתקת מקום המגורים יצרה מצב שהביא להתפטרות מן העבודה, בין שהמניע להעתקה היה כורח של חיי המשפחה ובין שהיה בהענות למשימה התיישבותית שהמדינה מעוניינת בה. שהרי – השורה התחתונה בכל אותם "אירועים" אחת היא: שהמעביד חייב לשלם פצויי פיטורים לעובד שהוא היה מעוניין, ואולי אף מעוניין מאוד, שימשיך לעבוד אצלו.

...

משכך, לא מצאנו במסמך האמור כדי לתמוך בטענתה של התובעת להבטחה שניתנה לה לתשלום פיצויי פיטורים, ללא קשר לנסיבות סיום עבודתה.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

לאור תוצאת פסק הדין, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.