התפטרות בדין לאחר תשעה חודשים מיום הלידה

לאור הפליית התובעת "מחמת היותה בחופשת לידה ופיטוריה שלא כדין, גרמו הנתבעות 1 ו-2 לאובדן הישתכרות בתקופה - מיום פיטוריה ועד לתום חופשת הלידה, חודשיים ימים לאחר חופשת הלידה ועד חודש ימים למתן הודעה מוקדמת לפני פיטורין" (סעיף 93 לכתב התביעה).

סעיף 7 (א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורים") בא וקובע כי עובדת שהתפטרה תוך תשעה חודשים מיום לידתה על מנת לטפל בילד, זכאית לפצויי פיטורים.

...

בסיכומו של דבר, טוענת התובעת, כי היא זכאית מהנתבעות 1-3 לפיצוי בגין חוק עבודת נשים, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק הודעה לעובד וחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, וכן לפיצוי בגין שעות נוספות, לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין ניכויים שלא כדין ולזכויות סוציאליות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה בחלקה וקובעים כי על הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 17,386 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 281 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה (חלק מעסיק); סך של 2,796 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לקרן השתלמות; סך של 1,756 ₪ בגין פדיון חופשה; סך של 1,907 ₪ בגין דמי הבראה; סך של 2,218 ₪ בגין דמי חגים; סך של 2,500 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד; סך של 928 ₪ בגין אי תשלום תוספת ותק; סך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.

לאור קביעתנו כי יש לראות בנתבעת 1 כמי שאחראית ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, לאותן זכויות לפי הוראות החיקוק שנמנו בתוספת השלישית לחוק להגברת האכיפה ואלה שבסעיף 25(ב) לחוק להגברת האכיפה, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, את הרכיבים הבאים: הפרשות לפנסיה, דמי חופשה, דמי חגים ודמי הבראה וזאת בהתאם לסכומים המופיעים לעיל.

לעניין תשלום שכ"ט עו"ד – בשים לב לכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן החלטנו שלא לחייב את הנתבעות 1-2 בתשלום שכ"ט עו"ד וכל צד יישא בעלויותיו בהליך זה, לרבות הנתבעת 3.

יש להוסיף כי הנתבע צירף לכתב ההגנה מכתב התראה (נספח א') ששלחה התובעת אל הנתבע באמצעות בא כוחה, כאשר בס' 4 למכתב נרשם כך: כי "...4. מרשתי שהתה בחופשת לידה עד ליום 2.3.2016 שלאחריה החליטה כי אינה מעוניינת לחזור לעבדותה, לאור רצונה לטפל בפעוט, כפי זכותה לפי כל דין..." בדיון שהתקיים ביום 22.10.2019, טענה התובעת כי הודיעה לנתבע על התפטרותה ביום 10.4.2016 ואילו הנתבע (בס' 34 לכתב ההגנה) טען כי התובעת כלל לא הודיעה לו דבר, ורק בדיעבד, בחודש 09/2016 משלא שבה התובעת לעבודה הבין כי יחסי העבודה הסתיימו.

סעיף 7(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 קובע כך: "התפטרה עובדת, תוך תשעה חדשים מיום שילדה, על מנת לטפל בילדה – יראו לענין חוק זה את התפטרותה כפיטורים ..." עפ"י הוראות החוק, על מנת שתקום זכאות העבודות לפצויי פיטורים צריכים להתקיים שני תנאים, כדלקמן: הוכחת הלידה, התפטרות לצורך גידול הילד.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת ברובה המכריע.

הנתבע ישלם לתובעת הסכומים הבאים, בתוך 30מ יום ממועד קבלת פסק הדין: פיצויי פיטורים בסך 21,925 ₪.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובע בגין הוצאות משפט סך של 8,500 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

(ד)  בית משפט רשאי, לפי בקשת בעל דין ולאחר שנתן לשאר בעלי הדין היזדמנות לטעון את טענותיהם, לתקן רישום בפרוטוקול כדי להעמידו על דיוקו; בעל דין רשאי להגיש בקשה לתקן רישום בפרוטוקול בתוך עשרה ימים מיום שהומצא לו הפרוטוקול.

התובעת הסיקה זאת מתוך המכתב שנשלח ע"י מר ברקו, ביום 31.10.2019 (להלן - המכתב מיום 31.07.2019) בקבוצת ההורים של הנתבעת תוך הצגת מנהלת החדשה וצוות המורים לשנת הלימודים התש"פ (1.09.2019), כאשר שמה של התובעת לא הוזכר בין צוות המורים בבית הספר "טבע הדברים". התובעת הייתה בתקופה זו בחודש התשיעי להריונה.

סיווגה המוטעה של הנתבעת כמתפטרת, אם כן, הן בתקופה שטרם הלידה והן לאחריה, גרם לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.

בנסיבות אלו, לא מצאנו לנכון לחרוג מגובה הפצוי הקבוע בסעיף 13א(ב)(1) לחוק, כאשר התובעת הייתה זכאית לתשלום, תמורת התקופה של חודשיים חודש יולי – אוגוסט 2019 ועבור התקופה המוגנת, לאחר חופשת הלידה.

בהתאם לתקנון עובדי ההוראה בהתאם לותק של התובעת כי הזכאית ל־7 ימי הבראה לשנה, קרי 0.58 יום לחודש, כפול 6 חודשים 3.49 ימים וכפול 432 ₪ ליום, התובעת זכאית ל – 1,511 ₪ ברכיב זה. אי עמידת בהוראות החוק הגנת השכר תמצית טענות הצדדים התובעת כי הנתבעת במשך שנת 2017 – 2018 לא מסרה לה תלושי השכר (ר' סעיף 11 לכתב התביעה של התובעת, סעיף 9 לתצהירה של התובעת).

...

לאור האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה של התובע ברכיב זה. להשלמת התמונה, מעיון בתלוש השכר לחודש יולי 2019 עולה כי נוכה משכרה של התובעת רכיב העדר הודעה מוקדמת בסך 8,721 ₪.

סיכומו של דבר: תביעתה של התובעת מתקבלת באופן חלקי כמפורט: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין: 30,000 ₪ פיצוי לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים 52,285 ₪ הפקדות לקופת הגמל, רכיב תגמולים ורכיב פיצוי פיטורים 6829 ₪ הפקדות לקרן השתלמות 3868 ₪ פדיון דמי הבראה 1,511 ₪ סה"כ: 103,919 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום הכולל מע"מ בסך של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית, עד למועד התשלום בפועל.

סעיף 7(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורים") קובע, כדלקמן: "התפטרה עובדת, תוך תשעה חדשים מיום שילדה, על מנת לטפל בילדה – יראו לענין חוק זה את התפטרותה כפיטורים." תכלית הסעיף היא תכלית סוציאלית המאפשרת לעובדת להקדיש את זמנה לטפל בילד שנולד, מבלי להפסיד את פצויי הפיטורים (ראו עד"מ (ארצי) 300022/98 אורלי חזן נ' אורטל שירותי כוח אדם בע"מ, פד"ע לו 172).

ראשית, טענת התובעת כי מסרה מכתב התפטרות לצורך טפול בילד לאחר ארבעה חודשים מיום הלידה וכי הוא נעלם נטענה לראשונה בחקירתה הנגדית, לא בכתב התביעה ואף לא בתצהיר עדותה הראשית של התובעת, עת צרפה את מכתב ההתפטרות מיום 27.3.2019.

...

אין בידי לקבל טענה זו של קיזוז.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, כדלקמן: בגין חלף הפקדות לגמל – סך 5,389 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.3.19 ועד לתשלום בפועל.

לטענת התובעת, הועסקה כשכירה בחברה כיועצת משפטית ועורכת דין בשכר של 12,000 ₪ לחודש החל מחודש אפריל 2018 ועד לחודש דצמבר 2019, מועד שבו התפטרה מעבודתה ופתחה משרד כעורכת דין עצמאית.

משמע, חלפו כתשעה חודשים מהמועד האחרון להגשת תביעת התובעת ועד למועד הגשתה בפועל.

יושם לב כי עבודות אלה בוצעו לאחר שובה של התובעת לעבודה בחודש פברואר 2019, מכלל העובדות שהובאו בפני בית הדין עולה, כי התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת כעורכת דין צעירה ללא ניסיון כאשר עבודתה בוצעה מביתה ללא כל פקוח או דיווח על נוכחות בעבודה, כאשר נפלו סתירות בעדות התובעת ובעלה בנוגע לאופן קביעת השכר וכאשר לפחות בשלב הראשון, התשלומים שהועברו לחשבונה לא תיאמו את תשלומי השכר הנקובים בתלושי השכר.

משאין חולק כי המעסיק ידע על כניסת התובעת להיריון בסמוך לתחילת ההריון וכאשר מיד בסמוך לאחר מכן החלה התובעת לעבוד בחברה בשכר שאינו תואם את ניסיונה המקצועי ואת ההוצאות המשפטיות שהוציאה החברה לפני ואחרי צאתה של התובעת לחופשת הלידה, ובהנתן כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח כי השכר שסוכם איתה אינו בגדר פיקציה וכי עבדה בהקף מלא התואם את שכרה, הוא נטל מוגבר, לא מצאתי כי התובעת הרימה נטל זה. לפיכך, דין התביעה להדחות.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

אלא שבניגוד לדברי התובעת, העיד בעלה כי הוא כלל לא עסק בנושא שכרה של התובעת וכי "אני העדפתי גם שהשותף שלי והמנכ"ל יתנהלו מולה יותר מאשר אני בגלל שאנחנו בעל ואשה" (עמ' 15 ש' 7-8 לפרוטוקול).

משאין חולק כי המעסיק ידע על כניסת התובעת להיריון בסמוך לתחילת ההריון וכאשר מיד בסמוך לאחר מכן החלה התובעת לעבוד בחברה בשכר שאינו תואם את ניסיונה המקצועי ואת ההוצאות המשפטיות שהוציאה החברה לפני ואחרי צאתה של התובעת לחופשת הלידה, ובהינתן כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח כי השכר שסוכם איתה אינו בגדר פיקציה וכי עבדה בהיקף מלא התואם את שכרה, הוא נטל מוגבר, לא מצאתי כי התובעת הרימה נטל זה. לפיכך, דין התביעה להידחות.

אחרית דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.