תביעה לפצויי פיטורים, לעניין זה טען כל אחד מהתובעים 1 עד 3, כי הוא זכאי לפצויי פיטורים מאחר ש"נאלץ התובע להתפטר בדין מפוטר עקב הפגיעה הקשה בתנאי העסקתו והמנעות הנתבעת מלתקן את מחדליה, וכן עקב תום חוזה שלא הוארך"[footnoteRef:7].
[14: סעיף 31 לתצהירו של עד הנתבעת, מר אסף אוחיון: "התובע חתם על הסכם עבודה על פיו יקבל שכר שעתי על פי שכר מינימום. כמו כן פורטו בחוזה כל התשלומים הנוספים בגין תנאים סוצאליים. התובע עבד על פי האמור בחוזה ולא בא בטענה או בטרוניה בעיניין זה. מכאן שהוא קיבל את תנאי העסקתו במשתמע".]
גרסת הנתבעת לפיה הוסכם עם התובעים כי יועסקו בשכר מינימום, נסמכת על חתימתם של התובעים על גבי נספח לחוזה העסקה שכותרתו: "הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה". בנספח נאמר:
"הבסיס שלפיו משולם השכר: משכורת שעתית/שכר שעה (הדגשה בקוו תחתון במקור ומוקף בעיגול, הוספה שלי-ט.מ.)/שכר יום/שכר שבוע/שכר תוצרת/שכר
תביעה לפצויי פיטורים
כמפורט בכתבי התביעה, טוענים התובעים 1,2 ו-3 כי הם זכאים לפצויי פיטורים בין בשל התפטרות בשל הרעת תנאים ובין בשל פיטורים בטענה כי הועסקו בחוזה לתקופת העסקה קצובה שלא הוארכה בתום התקופה.
...
משמצאנו כי השכר שסוכם עם התובעים בעת קבלתם לעבודה, שכר של 27.5 ₪ לשעה, איננו מקבל ביטוי בטפסי ההודעה על תנאי העסקה שצירפה הנתבעת – ההודעה לעובד שהחתימה הנתבעת את העובדים לא רק שאינה עומדת בהוראות החוק משאין היא משקפת את תנאי השכר שסוכמו בין הצדדים; אלא יש בה כדי לסכל את כוונת המחוקק להעמיד את העובדים על זכויותיהם, משהיא כוללת מצג מטעה של תנאי השכר שסוכמו בין הנתבעת לכל תובע.
סוף דבר
מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לכל תובע את הסכומים המפורטים להלן.
משהתקבלו התביעות, תשלם הנתבעת לכל תובע הוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.
