בגידרו טען התובע, בין היתר, כי הוא זכאי לפצוי על אי קבלת הודעה מוקדמת, פיצוי על פיטורים שלא כדין וכן פיצוי בגין עוגמת נפש שגרמה לו הנתבעת בהתנהלותה אגב סיום עבודתו.
משכך, ועל פי גרסת התובע בכתב תביעתו, הוא הגורם שיזם את נתוק יחסי העבודה, כך לדעתנו יש לראותו כמי שהתפטר, בטענה להרעת תנאים, ולא כזה שפוטר;
שלישית למעלה מהנדרש נציין, כי הוכח בפנינו על ידי הנתבעת (ראו לעניין זה צלומי המסך מאתר גוגל מפות שצורפו לסעיף 27 לתצהירה) כי מרחק הנסיעה בין ביתו של התובע במושב בארותיים לבין אתר קומברס הנו 24 דקות בממוצע ואילו מרחק הנסיעה מביתו של התובע לאתר החדש שהוצע לו הנו 34 דקות.
בקשר לכך נציין, כי ככל שבקש התובע להגיש ראיות הזמה לראיה שהגישה הנתבעת בקשר לזמן הנסיעה, היה עליו לעשות זאת עוד בשלב ההוכחות, מה שלא נעשה (למעלה מהנדרש נציין כי התובע נישאל על כך גם בחקירתו הנגדית, ולא סיפק הסבר מספק מדוע לא הביא ראיות הזמה, עמ' 7 ש' 14).ומעבר לכך, אפילו נניח שאכן צודק התובע בטענה שזמן הנסיעה שלו לעבודה "כימעט" הוכפל (כפי עדותו עמ' 5 ש' 22 לפרוטוקול) – נניח 48 דקות במקום 24 דקות לכל כיוון – הרי שגם במקרה כזה לא מדובר בפיטורים אלא בהתפטרות עקב הרעה של תנאי העבודה (כפי שהודה התובע עצמו, ראו למשל בחקירתו הנגדית, עמ' 5 ש' 5 לפרוטוקול, ולא מיותר לציין בקשר לכך כי ממילא בענף השמירה משולמים מלוא פצויי הפיטורים במהלך תקופת העבודה, כך שלעניין זה אין כל נפקות);
רביעית התובע העלה טענות כאלה ואחרות לעניין כך שלא בוצע לו שימוע נוסף על ידי מזמין השרות באתר קומברס בטרם התקבלה החלטה סופית על הפסקת הצבתו שם. ואכן, על פי ההלכה הפסוקה, ככלל מוטלת על מזמין שירות לערוך שימוע לעובד קבלן, בטרם קבלת החלטה שיש לה השלכה מהותית על זכויות של המשתמש, ובמיוחד החלטה להפסיק את הצבתו בחצריו (ראו: ע"ע 47271-06-18 התאמה השמה ומידע נ' הפוטה (5.7.20, כב' השופטת לאה גליקסמן)), כאשר "היקפה של החובה המוטלת על המשתמש תלוי במכלול נסיבות המקרה" (כן ראו: ע"ע 316-10-19 Zeit Tafari נ' אופוס שירותי כח אדם (3.12.20)).
...
משהגענו לכלל מסקנה שהתובע התפטר, הרי שיש לדחות לא רק את רכיב תביעתו לפיצוי בגין הליך פיטורים פסול, אלא גם את תביעתו לפיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת, כמו גם תביעתו להלנת שכר בקשר לאי תשלום שכר בתקופת ההודעה המוקדמת ושכר משמרות שבוטלו (68.3 לכתב התביעה).
כמו כן, איננו סבורים שהתובע זכאי לפיצוי על עוגמת נפש, ועל כן נדחית גם תביעתו זו.
סוף דבר
התביעה נדחית על כל רכיביה.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
