טענות הנתבעת- הנתבעת היא חברה פרטית למתן שירותי סיעוד (ס' 4 לתצהיר לנה); התובעת עבדה בבית החולים עמל בתפקיד אחות מעשית החל מ- 1/1/2009 (בפועל החלה עבודתה ב- 28/1/2009) ועד להתפטרותה מהעבודה ב- 9/6/2013 ; ב-1/2009 החלה את עבודתה כאחות מעשית ועבדה במחלקה 17, נחתם הסכם העסקה; עבדה במשמרות ושכרה שולם בהתאם לשעות עבודתה בפועל; במהלך תקופת עבודתה הצטברו תלונות מצד מנהליה ועמיתיה וכן ממשפחות מטופלים.
העברתה בוצעה רק לאחר שנערכה עמה שיחת בירור, במסגרתה הוצגו בפניה כל הטענות; גם במחלקה 19 התקבלו תלונות מהאחות האחראית- אנה גולדברג והעובדת הסוציאלית לילי גרומברג שאצלה התקבלו תלונות מבני מישפחה בדבר היתנהגות לקויה בפן האישי והמקצועי; שוב הוזמנה לשיחת בירור שהתקיימה ב- 7/5/2013 בפני לריסה שטרן, אחות ראשית ובנוכחות לנה; כתנאי להמשך עבודתה דרשה התובעת כי הנתבעת תפטר את גב' גולדברג והתנתה בכך את המשך עבודתה בעמל; הנוכחים ניסו להציע לה לעבור למחלקה 9 אך היא סירבה בתוקף להצעתם (שם, ס' 12); למחרת, ב- 8/5/2013, יצרה התובעת קשר עם לנה והודיעה לה על התפטרותה וכי בכוונתה ליתן הודעה מוקדמת בת 30 ימים (שם, ס' 14) מאחר ואין בכוונתה לעבור למחלקה אחרת, לנה ביקשה ממנה להגיש הודעה זו בכתב והיא אמרה כי עם תחילת המשמרת תבצע את הדבר (שם); משהגיעה למשמרת באיחור (30 ד') זומנה לשיחה אצל מנהלת ביה"ח דאז (חנה גרוסמן) וסגניתה ואילו ע"פ תצהירה (ס' 15) זומנה לשיחה אצל לנה ואצל האחות הראשית לריסה שטרן ולאחר מכן לבקשתה שוחחה גם עם גרוסמן וסגניתה והודיעה כי היא יוצאת לחופשת מחלה ממושכת / בת שבוע בשל בעיה רפואית ואכן החל מ- 12/5/2013 נעדרה מעבודתה; בזמן אמת לא הוצגו אישורי המחלה אלא רק הודיעה כי היא מתכוונת לצאת לחופשת מחלה עתידית, החל מ- 12/5/2013, במסגרתה תשקול את כוונתה לסיים את עבודתה בעמל; ב- 19/5/2013, לאחר שחלף שבוע, ומשהתובעת לא שבה לעבודתה ולא המציאה אישורי מחלה – היא יזמה שיחה טלפונית עם התובעת, שמסרה לה כי היא בחופשת מחלה (שם, ס' 16); ב- 21/5/2013 (כתב הגנה) או ב- 23/5/2013 (שם, ס' 17) היתקבל בנתבעת מכתב מהתובעת בו היא חזרה על טענותיה ואף מנתה רשימת דרישות וביניהן, כי במידה ולא ניתן יהיה להמשיך ולהעסיקה במחלקה 19 ברצונה לקבל מכתב פיטורים ולחלופין, פצויי פיטורים בגין הרעת תנאים לפי ס' 11 לחוק פצויי פיטורים; ב- 23/5/2013 השיבה עמל והודיעה כי בהתאם לבקשתה, עמל מקבלת את הודעת הפיטורים; צוין כי ככל שהתובעת מעוניינת בכך היא יכולה להמשיך ולעבוד בכפוף לכך שתציג עד ל- 2/6/2013 אישורים המצדיקים את העדרותה החל מ- 12/5/2013; התובעת המציאה אישורי מחלה ב- 29/5/2013 (שם, ס' 19) התובעת לא הגיבה ונעדרה עד ל- 2/6/2013, הגיעה במפתיע והודיעה כי אין בכוונתה לחזור לעבודה וחתמה על טופס 161א'; במעמד זה הוסבר לה כי עמל תסכים לשלם לה מענק פרישה בגובה ההפרש שבין הסכום שנצבר לבין פצויי הפיטורים שהיו מגיעים לה לו היתה זכאית לכך – לפנים משורת הדין וכנגד חתימה על טופס ויתור וסלוק תביעות.
...
לאחר שבחנו טענות הצדדים וראיותיהם החלטנו כדלקמן:
פיצויי פיטורים
טענות התובעת- עבדה כאחות מעשית במחלקות הסיעודיות אצל הנתבעת, ברצף בתקופה 1/1/2009- 8/6/2013; במשרה מלאה, במשמרות, על בסיס שעתי [עד 9/2011- 30 ₪ לשעה רגילה (ברוטו) והחל מ- 10/2011- 32 ₪ לשעה רגילה (ברוטו)], במהלך תקופת העסקתה, ללא כל הסבר והצדקה- החליטה הנתבעת על העברתה לעבודה במחלקה אחרת; במהלך תקופת העסקתה נחשפה לסדרת השפלות והתנכלויות מצידם של הממונים הישירים שלה דבר שהתבטא בין היתר באי שיבוצה לסידור עבודה, השפלות, הטחות שווא וצעקות; בראשית עבודתה- נקלטה לעבודה במחלקה מס' 17 וכעבור חצי שנה הועברה למחלקה מס' 18 בטענה של אי סדרים בין העובדים באותה מחלקה; כעבור מס' חודשי עבודה במחלקה 18 החלה להיחשף לסדרת השפלות והתנכלויות מצידה של האחות האחראית- נדיה פלדשטיין; הרגישה שנדיה אינה מחבבת אותה באופן אישי, נהגה לצעוק עליה בנוכחות מטופלים ועובדים אחרים והאשימה אותה בכל דבר שלא התנהל כשורה, הפעילה לחצים וגרמה לה להרגיש לא רצויה (ס' 6 לתצהירה).
לאחר שבחנו טענות הצדדים וראיותיהם- החלטנו לדחות את התביעה ברכיב זה מהטעמים שלהלן:
אין חולק כי התובעת התפטרה מעבודתה בנתבעת.
משנדחתה התביעה במלואה – נדחית גם טענת הקיזוז.
סוף דבר
התביעה נדחית במלואה.
עם זאת, בנסיבות העניין, לאור אופיה של התביעה וטענות התובעת בדבר מצבה שלא נסתרו – סבורים אנו כי מן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו.
