לפני ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט אמיר דהאן, סגן נשיא) מיום 14.9.2023 בתיק ח"נ 35585-01-22, לפיה קיבל בית המשפט את טענת המשיב לאכיפה בררנית, זיכה אותו מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ופסק לטובתו הוצאות בסכום כולל של 5,000 ₪.
במהלך דיון ההוכחות בבית משפט קמא, העידה מטעם המערערת הפקחית דנית זגורי, ומטעם המשיב העידו רונן שפיאן, עופר אהרון והמשיב.
כלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות חריגות, וזאת בשל ההתרשמות הישירה של בית המשפט שרואה ושומע את העדים.
אשר לקביעת בית המשפט בדבר תשלום למשיב בסך של 3,600 ₪ – בהיתחשב בכך שהמשיב לא כפר בכך שעבר עבירה; בכך שהוא מייצג את עצמו; בהתייחס לכך שמדובר בדו"ח שניתן למשיב בסך 250 ₪; מאחר שבניגוד לאמור בסעיף 80 לחוק העונשין, לא הוכח כי "לא היה יסוד לאשמה"; ובהעדר היתייחסות בהכרעת הדין לנסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת הוצאות הגנה מאוצר המדינה – לא מצאתי בסיס להחלטת בית המשפט בעיניין זה.
אשר על כן, הכרעת הדין של בית-משפט קמא מבוטלת, המשיב יורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, והתיק יחזור לבית-משפט קמא לפרשת גזר הדין.
...
בית המשפט קמא לא קיבל את עדותה של הפקחית, וקבע כי המשיב היה ברכב, אף שלא בהכרח זו המסקנה המתבקשת, שכן בצילומים המשיב אינו נראה, אלא ניתן לראות צללית אדם במושב הנהג, ואורות דולקים של הבלמים, המעידים על כך שבעת הצילום היה מישהו שלחץ על הבלמים ברכב.
סוף דבר
ניתן לסכם ולומר כי במקרה זה, בין אם המשיב היה ברכב ובין אם לאו, אין בסיס לקביעה שמתן הדו"ח למשיב נובע מאכיפה בררנית בלתי צודקת, כפי שקבע בית-משפט קמא, ואין הצדקה לזיכויו של המשיב מהעבירה שיוחסה לו.
ראשית, המשיב אינו חולק על כך שעבר עבירה.
המשיב ישלם למערערת הוצאות הערעור בסך 2,500 ₪.
