התערבות ערכאת הערעור בענייני מהימנות עדים בשל טעות משפטית

בהיבט זה, נקודת המוצא היא כי ערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב במימצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ע"פ 5995/21 אבו אלחסנה נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (16.6.2022)).

מטעמיה של הלכה זו הוא כי ישנו יתרון מובהק לערכאה הדיונית המתרשמת באופן בלתי אמצעי מהעדויות שמוצגות לפניה (ע"פ 7049/20 אלטורה נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (26.6.2022) (להלן: עניין אלטורה); ע"פ 8956/20 מרטינס נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (28.6.2022); ע"פ 560/21 בנימינוב נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (28.7.2022)), ומשכך איני מוצא מקום להתערב בקביעות אלו.

אבחן כעת, על בסיס קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, האם נפלה שגגה במסקנתו המשפטית בדבר אי תחולת "הגנת השכרות" בעיניינו של המערער.

העירעור על גזר הדין הלכה היא, כי אין זו מדרכה של ערכאת העירעור להתערב במידת העונש שהערכאה הדיונית השיתה על נאשם, אלא במקרים שבהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, או כאשר נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין (ע"פ 9288/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 38 (26.5.2022)).

...

אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת המערער בדבר קרבתו לסייג "הגנת השכרות", באופן המצדיק הקלה בעונשו.

יוצא אפוא, כי בית המשפט המחוזי התחשב כנדרש בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, בשל כך, בין היתר, גזר את עונשו בחלקו התחתון של מתחם העונש שנקבע והשית עליו 15 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 200,000 ש"ח לאלירז, וענישה נלווית.

נוכח האמור, העונש שבית המשפט המחוזי השית על המערער הולם את חומרת מעשיו, מתחשב במכלול נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות – ואף מקל עמו במידת מה. אשר על כן, אני סבור כי יש לדחות את הערעור על שני חלקיו, ואציע לחברתי ולחברי כי נעשה כן. השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה.

באשר לטענות המבקשת בבקשה כאן לעניין היתרשמות שגויה של בית משפט קמא מעדותיהם של מר אוליאל והמשיב, הלכה היא שערכאת ערעור לא תתערב בקביעות כאלו הנוגעות למהימנות העדים והתרשמות הערכאה המבררת מהם.

משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול, בטרם יתיר הגשת ערעור, האם יש מקום להתערבות בנסיבות העניין, ויעשה כן רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה היתערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות.

...

סבורני כי אין זה המקרה, המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

מעבר לכל האמור לעיל ולעובדה כי מדובר בהשגה על קביעת ממצאי עובדה של ערכאה מבררת, יש לזכור גם כי מדובר במקרה דנן בבקשה להשיג על האמור בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

נימוקי העירעור הנימוקים כנגד הכרעת הדין שגה בית המשפט קמא בכך שהכרעת הדין נעדרת כל אמירה משפטית-נורמאטיבית לגבי המסכת העובדתית שהוצגה במשפט.

מעבר לכך נפסק, כי ערכאת העירעור תסטה מכלל אי ההתערבות גם כאשר היא מתרשמת כי קיימות סתירות היורדות לשורש הדברים בעדויות שנשמעו, אך אלה לא זכו להתייחסות מספקת של הערכאה הדיונית, או כי קיימת טעות מהותית ובולטת בהערכת מהימנות העדויות (ראו, למשל: אבשלום נגד מדינת ישראל (8.9.2011), פסקה 19; ע"פ 746/14 יונתן בן היילו ימר נגד מדינת ישראל [(31.5.2016), פסקה 34).

...

אשר לגזר-הדין: אף שלא מצאנו להתערב בממצאים העיקריים בעניין הפעלת הכוח כלפי גורביץ', עולה שנסיבות מקרה זה חמורות פחות מכפי שמשתקף מהכרעת-דינו של בית משפט קמא.

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור על הכרעת הדין באופן חלקי, כך שהמערער יזוכה מביצוע עבירת תקיפה כלפי המתלונן 1, והרשעתו בגין ביצוע עבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין כלפי המתלונן 2 תיוותר על כנה.

דרור ארד-אילון, שופט סוף דבר: הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת מרשק-מרום.

רשות ערעור תנתן רק אם הטעות שעליה מבקשים לערער עומדת בשלושה תנאים מצטברים: מדובר בטעות יסודית; הטעות היא ביישום הדין; יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין, כדברי כב' השופט נ' סולברג ברע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן (6.5.2012) (להלן: "אבישר"): "משמע, לא כל טעות מאפשרת לבטל את פסק הבורר, יש להראות כי עוצמת הטעות מחייבת את ביטולו. זאת בשל העובדה כי מדובר בטעות משפטית ביישום הדין, טעות שאינה שולית או זניחה, אלא יסודית, ותנאי חשוב נוסף הוא שאכן יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין" (עוד ראו, רע"א 6467/18 חזן נ' נתנאל גרופ בע"מ (14.10.2018); רע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן (12.4.2016) (להלן: "אדלר")).

הלכה מושרשת היא כי בית המשפט שלערעור לא יטה להתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות בדבר מהימנות עדים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת שהתרשמה מהעדים באופן בלתי אמצעי.

עוד ראו בעיניין זה, ע"א 6519/20 מזרחי נ' כהן (12.12.2021), שם נפסק מפי כב' השופט י' עמית: "...הלכה ותיקה היא שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, וכלל זה תקף, יש הטוענים אף ביתר שאת, בכל הנוגע לממצאים שנקבעו בהתבסס על חוות דעת מומחים (ע"א 4330/07 אוריאל נ' מדינת ישראל (5.3.2009)). על הלכה זו חזרה הפסיקה פעמים אנספור בנוסח כזה או אחר:

פסק הבוררות אינו חסוי ומשלא נטען ולא בוסס שהמשיבות אינן רשאיות ממילא להעביר את פסק הבוררות לרשם הפטנטים, אין לראות בהוראת הבורר בעיניין זה משום טעות יסודית ביישום הדין, זאת במיוחד כאשר הבורר הבהיר שקביעות פסק הבוררות אינן מחייבות את רשם הפטנטים.

...

לאחר עיון בחוות דעתה של היועצת המדעית ובטענות הצדדים נקבע כי "במכלול נסיבות העניין הנתבעות הפריכו את הרישום הלכאורי של האמצאה כפטנט, לאור חוות דעתה ועדותה של המומחית ד"ר ברקת. לכך יש לצרף כי הוכח בפניי כי לא כל פרסומי הידע הקודמים שהוצגו בהליך זה אכן הוצגו בפני רשות הפטנטים בזמן אמת... ספק אם רשות הפטנטים הייתה נעתרת לבקשת התובעת (המבקשת – ב.ט.) לרישום הפטנט, שכן אלה, כפי שמצביעה על כך ד"ר ברקת, שוללים מהפטנט את הקביעות בדבר חידוש והתקדמות המצאתית הגלומים בו." (סעיף 71 לפסק הבוררות).

הבורר הורה לב"כ המשיבות "להמציא החלטתי זו לרשם הפטנטים אשר יעשה בה שימוש על פי מיטב שיקול דעתו" (סעיף 205 לפסק הבוררות).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה לרשות ערעור, ומכוח סמכותי על פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, ראיתי לדחות את הבקשה אף בלא צורך בקבלת תשובה שכן איני סבורה שיש בידי המבקשת להצביע על "טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין" כך שאין הצדקה למתן רשות ערעור על פסק הבוררות - אפרט נימוקי בקצרה.

דיון והכרעה: בפתח הדיון אזכיר כי הלכה פסוקה היא שאין זו דרכה של ערכאת העירעור להתערב בפסיקתה של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו טעויות משפטיות או עובדתיות על פני הפסק (ראו ע"א 6768/01‏ רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 631 (2004); ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ, בפיסקה 16 (נבו 11.9.2006)).

שונים הם פני הדברים בכל הנוגע להתערבותה של ערכאת העירעור בקביעותיו המשפטיות של בית המשפט קמא, שהרי במישור המשפטי אין הערכאה הדיונית מצויה בעמדה טובה יותר בהשוואה לערכאה הערעורית והתערבות כגון דא הנה איפוא מתפקידיו העקריים של בית המשפט שלערעור (ע"א 1/84 ברדה נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661, 666 (1988); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 493-489 (מהדורה שלישית 2012)).

אציין כבר עתה, כי נוכח הכללים הברורים ביחס למידת התערבותה של ערכאת העירעור, אין בכוונתי לשנות מהממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין קמא, לרבות בעניינים הנוגעים לקביעת עובדות ולמהימנות עדים.

לאחר מתן פסק הדין בענין מזרחי דחו בתי המשפט תובענות לתשלום דמי תיווך במקרקעין נוכח היעדרו של חוזה כתוב וחתום בין הצדדים לעיסקת שירותי התיווך, להבדיל מחוזה "חסר" או "בלתי שלם" (ראו בין היתר את ת"א (מחוזי ת"א) 28763-07-14 מאנה נ' תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ, בפסקות 49-47 (נבו 15.8.2019); ת"א (מחוזי ת"א) 11109-07-18 נ. ת. מ. שירותי נדל"ן בע"מ נ' יוניון נכסים בע"מ, בפסקות 21-8 (נבו 28.6.2020) (להלן: "יוניון"); ת"א (מחוזי ת"א) 68098-01-17 רו.מ אינטרנשיונאל גרופ בע"מ נ' ארנה סטאר גרופ בע"מ, בפסקות 32-30 (נבו 13.8.2020) (להלן: "ארנה סטאר"); ת"א (מחוזי מר') 37351-02-16 פינחסי נ' יורוקום נדל"ן בע"מ – בפרוק, בפסקות 49-43 (נבו 12.10.2020) (להלן: "פינחסי")).

...

אין בידי לקבל את טענת המשיבה, לפיה המערערים הינם אנשים מנוסים המעורים בעסקי הנדל"ן על מנת להצדיק את "הגמשתה" של דרישת הכתב במקרה דנן.

בין היתר, לעניין "התחמקותם" של המערערים מחתימה על הסכם בכתב, הסתמך בית המשפט קמא על פסק הדין בעניין רע"א 6519/09 חסקל נ' אוסדיטשר (נבו 26.1.2010) שם הובאו הדברים הבאים על ידי כב' השופט א' רובינשטיין: "אמנם, כשלעצמי סבורני כי יש לבדוק כל מקרה לגופו היטב היטב, כדי שלא לפגוע בתכליתו של חוק המתווכים, אך גם לא הייתי רוצה לפתוח פתח לרמאים להתחמק מחבות באופן "מתוחכם"." (שם, בפסקה יד).

סיכום: א. מן המקובץ לעיל, הערעור מתקבל בזה.