פסק הבורר
בפסק דינו מיום 4.9.05, סקר הבורר בהרחבה את התפתחות התנועה הקואופרטיבית, עקרונותיה והתמורות אשר חלו בה. נקבע כי יש לבחון את השאלה העומדת להכרעה על רקע השינויים שהיתחוללו בתפישת האגודה השיתופית, אשר מקומה כאידיאל חברתי ולאומי פינה את מקומו לקידום מטרות אינדיבידואליות וכלכליות של חבריה.
על השניות בסמכויותיו של הרשם עמד השופט זילברג בעיניין קינסלי לעיל, ואף שהתייחס לסמכותו של הרשם בעינייני פירוק האגודה, דבריו מבהירים היטב את הבעייתיות הטמונה בהסדר הקיים:
"וכבר הורה בית משפט זה ושנה ושילש וריבע וחימש, כי בכגון דא זרועו נטויה להתערב לא רק כאשר המשיב חרג מסמכותו או פעל תוך פגיעה בעקרי הצדק הטבעי, אלא גם כאשר החלטתו של ההוא לוקה בטעות ה'מוכחת מתוכה'...
בתי המשפט לעניינים מנהליים הדנים בעירעור על החלטות הרשם, המשיכו ללכת בתלם הפסיקה שהותוותה בבג"ץ, ולפיה ההתערבות בהחלטת רשם תיעשה על פי מבחני הילכת ח'טיב לגבי בתי הדין לעבודה, קרי, רק כאשר מדובר בטעות משפטית מהותית ושורת הדין והצדק מחייבת את היתערבות בית המשפט (עמ"נ (י-ם) 228/07 פארג' נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 3.9.2007) בפיסקה 38; עמ"נ (י-ם) 536/08 סרוסי נ' קבוץ עין גב (לא פורסם, 22.6.2009) בפיסקה 39).
האגודה, המהוה אישיות משפטית בפני עצמה, לא נוטלת חלק בהליך ייצור החלב, המסור כל כולו בידי הרפתנים.
...
השופט רובינשטיין ציין כי "אילו נמצאנו עתה בעידנים ראשונים, יתכן מאוד שגישת רשם האגודות השיתופיות היתה על תילה, ואולי לא היו עליה עוררין כלל, מתוך התפיסה הקבוצתית-קולקטיבית שהנוגעים בדבר היו חדורים בה; בלא "דקדוקי עניות" משפטיים" (פסקה ב').
כאמור, מסקנתו של חברי, השופט עמית, לפיה יחידות ההשתתפות ב"תנובה" הן קניינם של הרפתנים מקובלת עלי.
כמו כן, אף אני בדעה כי אין במסקנה זו בכדי לסתור את עקרונות הקואופרציה, וביניהם העיקרון של ערבות הדדית.
