התערבות מעסיק בהתארגנות עובדים ראשונית

הערמת קשיים על התארגנות במבקש והבעת עדיפות להסתדרות הלאומית בפסיקה נקבעו כללים אשר מטרתם לספק הגנה מיוחדת לזכות ההתארגנות הראשונית במקום העבודה (עס"ק (ארצי) 34526-09-14 מסיעי שדרות-כהן ובניו בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ניתן ביום 13.5.18 והאסמכתאות המובאות שם): "כך למשל בעיניין פלאפון נקבעו גבולותיו של חופש הביטוי של המעסיק בנסיבות של התארגנות עובדים ראשונית במפעלו. באותו עניין נקבע, כזכור, כי במצב של התארגנות ראשונית, טרם כינונו של ארגון עובדים יציג, התבטאות המעסיק בנוגע להתארגנות במקום העבודה, מקימה חזקה של השפעה אסורה ולחץ בלתי הוגן על העובד בנוגע להתארגנות; כי חל על המעסיק איסור להתערב "במהלכי ההתארגנות במקום העבודה, במעשה או בהתבטאות השוללים את ההתארגנות, במישרין או בעקיפין" או לפנות לעובדים בכל דרך או לקיים עמם פגישות אישיות או קבוצתיות "בכל הנוגע להתארגנות והשלכותיה ולמימוש הזכות להתארגנות", וכן כי חל על המעסיק איסור לנצל את כוחו בהפעלת לחץ על העובדים "בהפחדות או באיומים בפיטורים, או בפיטורים, בגין התארגנותם... על רקע התאגדותם באירגון עובדים או פעילותם בו". עוד נקבע בעיניין פלאפון כי "פעולות המעסיק, במעשה או בהתבטאות, כלפי עובדים פעילים בהתארגנות, בנוגע לסיום יחסי עבודה או המשפיעות על תנאי עבודתם, מקימות חזקה לשיקולים שאינם עינייניים, ומטילות נטל מוגבר על המעסיק לשכנע אחרת". אם כן, בהתאם לפסיקה, פעולות המעסיק, בין במעשה ובין בהתבטאות, כלפי עובדים פעילים בהתארגנות בנוגע לפיטורים או תנאי עבודתם, מקימות חזקה בדבר שיקולים שאינם עינייניים ומטילות נטל מוגבר על המעסיק לשכנע אחרת.

...

לגבי טענות המבקש להתערבות בהתארגנות, אני נוטה להאמין שאכן הייתה התערבות, אך מאחר שהגעתי למסקנה שמען אינו ארגון יציג – התביעה בגין התערבות זו צריכה להיות מוגשת על ידי העובדים ולא על ידי מען.

אני סבור שדין הבקשה שהגיש ארגון מען – להידחות.

סוף דבר על פי דעתם של השופט גולדברג ונציג הציבור קשי – הבקשה מתקבלת כאמור 143-144 לעיל.

בבסיס מימוש זכות ההתארגנות של העובדים באירגון עובדים במקום העבודה, דרך כלל, ובהתארגנות ראשונית בפרט, ובאיזון הזכויות מול זכות הקניין וההתבטאות של המעסיק, עקרי יסוד אלה: במהלך יחסי העבודה, לרבות בעת התארגנות ראשונית, כפופים המעסיק, העובדים, וארגוני העובדים, לחובות תום לב והגינות מוגברות, לרבות איסור הטעייה וכפייה וחלות עליהם הוראות חוק לשון הרע.

בקביעת גובה הפיצויים, על בית הדין לתת דעתו לחשיבות ההרתעה והצורך למגר את התופעה של ההתערבות הפסולה מצד מעסיקים בהתארגנות עובדיהם, במטרה לפגוע בהתארגנות ולסכל אותה.

...

לאחר שמיעת טענות הצדדים שוכנענו כי דין אותה הבקשה להידחות והחלטנו כי באותו שלב – ראשית שמיעת הראיות, למבקשים 2-5 שהיו חלק מהליך ההתארגנות בתחילתו - זכות עמידה בהליך זה. אשר לטענת המבקשים באשר ליציגות ההסתדרות, כפי שהועלתה בבקשת הצד, התקבלה הבהרת ב"כ המבקשים – כי בית הדין אינו נדרש להכריע בשאלת היציגות משלא נדרש כל סעד בענין (עמו' 66 לפרו' שורות 28 ואילך).

סוף דבר בקשת הצד מתקבלת בחלקה.

המשיבה תשלם למבקשת 1 סך של 300,000 ש"ח בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בשים לב לכך שלא נטען לקיומה של התארגנות כיום במשיבה, ולכך שממועד האירועים האחרונים לגביהם פסקנו חלף זמן רב, ולא נטען כי המשיבה המשיכה בהתנהלות נגדה טוענת המבקשת בזמן ניהול ההליך בתיק העיקרי, לא מצאנו מקום ליתן צווים כמבוקש.

כפי שפורט לעיל, חל איסור על המעסיק - בכל שלב של ההתארגנות ובודאי בתקופה הרגישה של ניהול משא ומתן לקראת חתימתו של הסכם קבוצי ראשון - מלהתערב במימוש חופש ההתארגנות על ידי עובדיו, לשלול את הזכות להתארגנות, או להשפיע על ההתארגנות (הילכת פלאפון).

...

בנסיבות כפי שהובאו לעיל, בהן שוכנעתי כי לא חל בנסיבות המקרה החריג או ההסכם הקיבוצי, וכן כי טיפולי הפוריות לא היוו גורם בהחלטת המעסיקה לצמצום היקף שכרה של העובדת, ונמצא כי הבסיס למצמום האמור הינו המעבר לתקן תחת הסכם קיבוצי, בהתאם להעסקת יתר העובדים בתפקיד הזהה לתפקידה של העובדת, אני מתירה את צמצום שכרה של העובדת מ – 15,000 ₪ ל – 11,600 לחודש בהתאם להסכם הקיבוצי, החל מיום.

ואכן, גם בספרות הודגש הצורך לפסוק פיצויים אפקטיביים נוכח החשש שמעסיקים יגיעו למסקנה כי "המאזן הכלכלי" מצדיק את סיכול מהלך ההתארגנות גם במחיר של הפרת הדין ותשלום קנסות, כדי למנוע כינונם של יחסי עבודה קיבוציים (אדלר וקוקה, לעיל).

בהתאם לכללים אלו, בהתחשב ברציונל בפסיקת פיצויים אלו כפיצויים לדוגמא, עונשיים במהותם; בהינתן שמדובר בשתי הפרות, אשר כל אחת מהן נוגעת לפגיעה בעובד ממובילי ההתארגנות; כמו גם בהתחשב בגודלה של האוניברסיטה כמעסיק גדול ואף משמעותי בסוגו, ומנגד בעובדה שלא מדובר בהתארגנות ראשונית "פרופר", אלא בפגיעה בתוך מוסד מאורגן; בשקלול סוג הפגיעה והשלכותיה; ולאחר שבחנו פסיקות דומות של בתי הדין בעניינים אחרים, באנו לכלל מסקנה כי ההסתדרות זכאית לפיצוי בגובה 150,000 ₪.

סוף דבר ניתנים בזאת הצווים הבאים: צו עשה המורה על ביטול החלטת פיטוריו של ד"ר רונן, והשבתו לעבודה בתפקיד מתאים להשכלתו, נסיונו וכישוריו באותם תנאים ובאותו שכר, באופן שבו הועסק עובר לקבלת ההחלטה על סיום העסקתו ביום 31.1.21.

וכך קבע בית הדין הארצי בפסק דין פלאפון בכל הקשור לתקופת ההתארגנות הראשונית: "בתקופת ההתארגנות הראשונית, עד לכינונו של ארגון עובדים יציג, טרם הבשלתו של שיח קבוצי בין הצדדים, קמה החזקה לפיה הבעת עמדה על ידי המעסיק או מטעמו בנוגע להתארגנות או השלכותיה, לרבות "הטבות" בעטיה של ההתארגנות או שלילתן, מהוה הפעלת לחץ וכפיה והשפעה בלתי הוגנים על העובדים, במימוש זכותם להתארגן או שלא להתארגן.

כך או כך ובשל הפוסט הנ"ל ובמיוחד בשל בחירתה של ההסתדרות לא להוקיעו ולגנותו ואו לדאוג להסרתו, ומתוך שבית הדין סבור שכפי שעל המעסיק מוטל איסור להתערב בהתארגנות, מוטלת על ההסתדרות החובה לשמור על היתנהלות נקיה משיח אלים ולדאוג להרגעת העובדים המתארגנים מקום שהם שוכחים שעליהם לכבד את מעסיקיהם, המפרנסים אותם, מצאתי לנכון להפחית מסכום הפצוי שבו תחוייב המשיבה.

...

על בסיס השיקולים הנ"ל ובהתעלם (בשל טענות המשיבה) מטענות ההסתדרות בנוגע להימנעותו של מר טל מלבוא ולהעיד ובשקלול כל הנתונים שהובאו בפסק הדין ,להלן סכומי הפיצוי בהם החלטתי לחייב את המשיבה: 27/04/21 - פרסום עמדה נגד ההתארגנות בפלטפורמה המקוונת "מה השאלה" והטעיית העובדים לגבי זכויותיהם כחברי הסתדרות - 15,000 ₪.

בכל הנוגע לצו שהתבקש בקשר למר סמיון - לא מצאתי לנכון לתיתו במסגרת הליך זה. סוף דבר - בקשת הצד התקבלה בחלקה הארי וכמפורט לעיל.

הוצאות משפט בשים לב להליכים הרבים שהתקיימו בתיק ולנוכח העובדה כי בשל הפרות המשיבה גם תוך כדי קיומו של ההליך, מצאה עצמה ההסתדרות נאלצת להגיש עוד ועוד בקשות לבית הדין, בקשות שעל פי רוב התקבלו, החלטתי כי מתקיימים החריגים המצדיקים חיוב בהוצאות משפט בהליך סכסוך קיבוצי ולכן הריני מחייבת את המשיבה לשלם להסתדרות הוצאות משפט בסכום של 50,000 ₪.

בטרם נידרש לטיעוני הצדדים בבקשה המונחת בפנינו, ובטרם נכריע במחלוקות הקיימות בין הצדדים, נציין כי אין המדובר בהליך הראשון המתנהל בין הצדדים סביב ההתארגנות הראשונית של עובדי המשיבה, ולכן בשל חשיבות הדברים נביא להלן ובהרחבה את הרקע, אשר לטעמנו, רלוואנטי למחלוקות הקיימות בין הצדדים במסגרת הליך זה. רקע כפי שכבר ציינו, בין הצדדים התנהלו מספר הליכים סביב ההתארגנות הראשונית של עובדי המשיבה בהם הועלו טענות באשר לפגיעה בהתארגנות.

בסעיף 18 לפסק הדין בהליך הקודם, היתייחס בית הדין לשיחה שקיים מר אבי תורג'מן (להלן: "מר תורג'מן") עם סמיון ואשר בעקבותיה הגיע בית הדין למסקנה כי שיחה זו הינה בגדר היתערבות של המעסיק בהתארגנות עובדים.

...

המשיבה הגישה תגובה לבקשה למתן צווים ארעיים וזמניים, במסגרתה פירטה מדוע לטענתה היה מוצדק לפטר את סמיון ומדוע יש לדחות את הבקשה למתן סעדים זמניים.

לנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לאמור בס' 33 (י"א) לחוק הסכמים קיבוציים, אנו מקבלים את הבקשה ומורים בזאת על ביטול פיטוריו של סמיון והשבתו לעבודה באופן מידי.

באשר לפיצוי הכספי אותו ביקשה המבקשת להטיל על המשיבה, נציין כי מחד גרסאותיו וטענותיו של סמיון במסגרת ההליך, לא היו עקביות, אך מאידך שוכנענו כי המשיבה פגעה בו במטרה לפגוע בהתארגנות.

בשים לב למכלול הנסיבות שעמדנו עליהם לעיל, נראה כי פיטוריו של סמיון, נובעים מפעילותו בהתארגנות, לכן ובשים לב למבחנים שנקבעו בפסיקה הענפה בעניין זה, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למבקשת פיצוי בסך של 120,000 ₪ בהתאם לס' 33 (י"א)(ב)(1) לחוק הסכמים קיבוציים.