התערבות בשינוי תקנון החברה סמכות בית המשפט להתערב בהחלטות תקנוניות של חברה

לאחר שבחן את ההסכם בין הצדדים שנכרת בשנת 2005, את הוראות התקנון המצוי שאומץ על ידי החברה ואת הוראות חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות או החוק), בית המשפט קבע כי סער היה רשאי לידרוש מלב לכנס אסיפה מיוחדת לצורך דיון בהעברת רו"ח רפאל מתפקידו ומינוי רו"ח ארבוז תחתיו, וככל שלב לא היה נענה לדרישתו, או-אז סער היה רשאי לכנס אסיפה מיוחדת בעצמו או לפנות לבית המשפט שיורה כן. ברם, בית המשפט קבע כי לפי האמור בתצהירו של סער, במקום לפנות לדירקטוריון החברה ולבקש לכנס אסיפה מיוחדת כדי לידון בעיניין רואה החשבון של החברה, סער בחר לכנס אסיפה מיוחדת תוך דילוג על ההסדר הקבוע בסעיף 63 לחוק החברות.

הפסיקה והספרות עמדו לא אחת על רוחב יריעתה של עילת הקפוח ועל רוחב סמכותו של בית המשפט בבואו לפסוק סעד מכוח עילה זו. כך הוסבר כי "הסעד להסרת קפוח מהוה 'הוראת מסגרת' שנועדה 'לאפשר גמישות והתאמת הדין לתנאים המשתנים ולנסיבותיהם של המקרים הקונקרטיים, העומדים לדיון לפני בית המשפט'" (דברי השופט דנציגר בע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, פסקה 65 (1.9.2015) (להלן: עניין אדלר), תוך ציטוט מדברי צפורה כהן בעלי מניות בחברה כרך ב 93 (מהדורה שנייה, 2008) (להלן: צפורה כהן)).

ואכן, בפסיקה ובספרות הוכרו ונפסקו סעדים רבים ומגוונים בדרגות עוצמה שונות: החל מסעדים מינוריים כגון מתן זכות עיון במסמכי החברה או מסירת מידע לידי הצד המקופח; עבור בסעדים כגון ביטול החלטה של אורגן בחברה או של האספה הכללית, עריכת שינויים בתקנון החברה או מינוי בעל תפקיד בחברה מטעם בית המשפט; דרך סעדים כספיים, כגון תשלום פיצויים לבעלי המניות המקופחים או לקופת חברה, וחלוקת דיבידנד או חלוקת רווחים; המשך בסעדים של חיוב צד ברכישת מניות החברה ו"הפרדת כוחות" בין בעלי המניות, אם באמצעות מכירה כפויה של מניות החברה מצד אחד למישנהו ואם בדרך של היתמחרות; וכלה בסעד הקיצוני ביותר של פירוק החברה (וראו הסקירה המקיפה אצל ערן שפינדל ויעל זכות מאבק בעלי מניות – עילת הקפוח בחברה פרטית וציבורית 423-349 וההפניות הרבות שם (2017) (להלן: שפינדל וזכות); כן ראו עניין ליטה, פסקה 23; ציפורה כהן, עמ' 205-180).

בית המשפט קבע שורה של ממצאים ואף מצא להתערב במספר נקודות (כגון קביעתו כי אין להכיר בעלויות בניה בסך 2.5 מיליון ₪ ששולמו לעובדים פלסטינאיים שלא באמצעות שירות התעסוקה, וזאת למרות קביעת המומחה כי עלויות הבניה היו ריאליות; כמו גם קביעתו כי בגין התקופה שלאחר חתימת הסכם הניהול והפיקוח מול תינהב, אין לחברה חבות בגין שכרו של לב).

...

כמפורט בהרחבה לעיל, אנו מורים על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 6.6.2019 (פסק דינה של השופטת רונן), ככל שהוא נוגע לקבלת בקשתה של המערערת "לוותר" על הסעד של מכירה כפויה של מניותיה.

כאמור, אף ערעור זה דינו להידחות.

סוף דבר, שארבעת ערעוריה של המערערת נדחים בזה, כמפורט לעיל.

כמו-כן התבקש המבקש להציג עותק של תקנון המשיבה במלואו.

עוד נאמר בהחלטה זו כדלקמן: "עסקינן בבקשה ליתן צו המונע את השעייתו של המבקש מחברותו בבורסה, לפי החלטת הדירקטוריון מיום 21.10.20. על פי ההחלטה, ביצוע ההשעיה מיידי מיום קבלת ההחלטה אצל המבקש ועד ליום 21.1.21. על פניו, אין מדובר בצו מניעה כי אם בצו עשה המורה על ביטול ההשעיה שכבר בוצעה. בקשה לעיכוב ביצוע ההשעיה שהגיש המבקש למשיבה, נדחתה תוך שצוין כי ההחלטה הורתה על ביצוע מיידי וזו אף בוצעה בפועל עוד טרם הפנייה בבקשה לעיכוב ביצוע (נספח 14 לבקשה). כפי שגם ציין המבקש בהבהרה וכעולה מן ההחלטה, ביצוע ההחלטה משמעו, בין היתר, גם הודעה על השעיה למזכירות הפדרציה העולמית של בורסה היהלומים. כידוע, צו עשה זמני ניתן במשורה. כמו כן, לפי הפסיקה לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטות הטריבונלים הפנימיים של הבורסה ואינני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום ליתן צו אירעי כמבוקש במעמד צד אחד. לא נעלם מעיני כי מדובר בסנקציה משמעותית שיכולה לגרום למבקש נזק לא מבוטל ואף בהחמרה משמעותית של הסנקציה שהוטלה מלכתחילה לפיה חלטת התורנים מיום 19.1.20 (נספח 8). לא נעלם מעיני גם פרק הזמן שחלף בין היתנהלות המבקש מיום 14.1.20 לבין החלטת ההשעיה. אלא שעל פניו נראה לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות, כי סמכות להחמיר את העונש קיימת מכוח סעיף 96.4 לתקנון ואף בזימון המבקש להופיע לפני מועצת המנהלים, צוין כי בישיבה יידון ערעור המבקש על החלטת התורנים "וכן ידון המשך מעמדך בבורסה". על רקע האמור ובאיזון בין השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי, איפוא, שלא ליתן צו אירעי כמבוקש במעמד צד אחד ולהורות על קבלת תשובת המשיבה תוך זמן קצר, כאמור.

בעותק אשר צורף לבקשה נימנו שבעה נושאים לדיון (דו"ח מעשי מאת ההנהלה, דוחות כספיים לשנת 2018, מינוי רו"ח לחברה, שינוי תקנון עם אישור האספה הכללית, עידכון חברי בוררות, דיון כללי, דו"ח ועדת ביקורת).

...

הסעד המבוקש הינו: "מתן צו האוסר על המשיבה להשעות את חברותו של המבקש עד להכרעה בהליך העיקרי". טענות הצדדים בתמצית לשיטתו של המבקש, יש להיעתר וליתן סעד זמני בנסיבות העניין.

משלא ניתנה הסכמה שכזו; משיש נושאים ללבן; משניתן לעשות כן אגב דחיית המשך ביצוע העונש, כדי להפחית מנזקו האפשרי של המבקש, סבורני כי זו התוצאה הראויה והנכונה בנסיבות.

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן זה שניתן צו מניעה להמשך ביצועו של העונש; השעיית המבקש מחברותו בבורסה תפסק לאלתר; חברותו תחודש החל מיום מתן החלטה זו ועד החלטה אחרת; הימים בהם היה המבקש בהשעייה יבואו במניין העונש הסופי שיקבע או יאושר (ככל שהחלטת ההנהלה תיוותר על כנה).

ביום 5.7.16 הגישו המבקשים תביעה בה ביקשו מבית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו מכח סעיף 191א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ולהעניק סעדים של הסרת קפוח, צו עשה, צו למתן הוראות כאמור בסעיפים א'-ט"ו לבקשה, צו למתן חשבונות וצו הצהרתי.

אמנם המומחה הבהיר כי נכסים עודפים אינם בהכרח נכסים פנויים לחלוקה ולא סתר בהכרח את סבירות המדיניות השמרנית שבחרו לנקוט המשיבים אשר חייבה הותרת הנכסים העודפים בקופת החברה כדי שזו תהיה ערוכה לימים רעים אם אלו יבואו, או להשקעות עתידיות נידרשות, ואולם זה כן היה נכון לתת חוות דעת באשר ליכולת לחלק דיוידנדים גם במצבה של החברה כיום אם בית המשפט יסבור שיש מקום להשלים את חוות דעתו לעניין זה. משסברתי כי החלטה גורפת שלא לחלק דיוידנדים מהוה פגיעה בציפייה לגיטימית של בעלי מניות המיעוט, דבר שיכול לעלות כדי קפוח אם לא יינתן לו הסבר מתאים, ומשקיימת קביעה של מומחה מטעמי שלא נסתרה שאכן בידי החברה נכסים עודפים וכן ניתן להעניק חוות דעת משלימה באשר לשאלה אם ניתן לחלק דיוידנדים במצבה של החברה כיום, אני סבורה כי ניתן להעניק למבקשים סעד אשר יסיר את הקפוח הנטען על ידם, ואולם זאת בדרך קיצונית פחות מהסעד המבוקש על ידם של מכירה כפויה של מניות.

נטען כי ההתניה לפיה אין לאפשר מינויו של עו"ד ג'ון הריס כדירקטור מטעם המבקשים רק משום שאישיותו ופועלו אינם נושאים חן בעיני המשיבים, מהוה לכשעצמו קפוח, זאת משום שעל פי מיסמכי החברה ותקנונה כפי שתוקנו בשנת 2009, למבקשים זכות למנות דרקטור מטעמם כראות עיניהם מבלי שתהיה למשיבים זכות להתערב, גם לא בזהות הדירקטור.

שינוי התקנון כלל מחיקת סעיפים מתזכיר החברה ותקנון החברה אשר דנו במבנה הדירקטוריון וזכותם של בעלי מניות המחזיקים ביחד 20% או יותר מהון המניות למנות דרקטור, והוספת סעיף חדש לתקנון החברה, הוא סעיף 59 הקובע כי דירקטוריון החברה יהיה מורכב מ-5 דירקטורים שימונו בהחלטה של האספה הכללית של בעלי המניות של החברה, כאשר ההצבעה תיעשה לפי המניות, ומינוי הדירקטור תיעשה אך ורק בהחלטה של האספה הכללית ברוב רגיל.

...

אני סבורה כי יש להסתפק בהצהרת המשיבים באשר לזכות המבקשים למנות דירקטור מטעמם, והצהרתם כי יקבלו בברכה ובהסכמה גורפת מינויו של רואה החשבון אלי ליכטר כדירקטור לחברה, דבר שהתבקש ממילא על ידי המשיבים, ואין צורך במתן סעד נוסף.

סיכום לאור כל האמור לעיל, ובהתבסס גם על הצהרת המשיבים, אני מורה כי במקרה דנן יש לתת הוראות כדלקמן: ימונה רואה החשבון אלי ליכטר כדירקטור במועצת המנהלים של החברה, וזאת לבקשת המבקשים ולמרות התיקון שבוצע במסמכי החברה.

לאור תוצאת ההליך ישלמו המבקשים למשיבה הוצאות ההליך בסכום מדוד בלבד, בסך כולל של 10,000 ₪.

בית המשפט הכריע במחלוקת זו לטובת המבקשים, בקובעו כי הצירוף "בית מגורים" כולל את "הדירה" וכן את "כל השטחים הצמודים לה". בית המשפט נימק את החלטתו, בעקרו של דבר, על לשון הסעיפים והכללים הרלוואנטיים, תוך שנקבע כי אף אם קיימת עמימות לשונית בעניינינו, היות שתקנון של אגודה שיתופית כמוהו כחוזה יש לזקוף את העמימות בו לרעת המנסח, הוא הקבוץ, בהפנותו לעניין זה לסעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים).

בהקשר זה צוין כי אין כל פגם בכך שחברי הקבוץ יבכרו את האינטרסים של יורשים חברי קבוץ על פני אינטרסים של יורשים שאינם חברי קבוץ וכי קיים ספק גדול באשר לסמכות בתי המשפט להתערב בהחלטות קיבוצים באשר לאופן שיוך בתים ודירות לחברים ויורשיהם.

בכלל זאת, היתייחס בית המשפט להוראות אחרות בכללי השיוך וכן ניתח את השינויים השונים שנערכו בכללי השיוך לאורך השנים.

משההתייחסות לסוגיה זו הייתה למעלה מן הצורך, ממילא אין מקום לקיים דיון נוסף בעיניין זה (דנ"א 3367/20 רשות מקרקעי ישראל נ' סלע חברה למוצרי בטון בע"מ, פסקה 8 (30.7.2020); דנ"א 5406/15 פריניר (הדס 1987) בע"מ נ' ברזילי, פסקה 13 (25.8.2015)).

...

לא מן הנמנע כי במקרה אחר, ובהתבסס על תשתית עובדתית אחרת, עשוי בית המשפט להגיע למסקנה שונה (ראו והשוו: דנ"א 7639/12 עוגן נדל"ן מניב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 8 (3.12.2012)).

טרם סיום יצוין כי ביום 1.8.2022 הגישה "עמותת שיוך הוגן" בקשה להצטרף להליך כ"ידידת בית המשפט", אך נוכח המסקנה שאליה הגעתי לא ראיתי מקום להיענות לבקשתה (ראו בהקשר זה: דנג"ץ 912/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר, פסקה 9 (‏21.4.2021)).

מן הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.

היתנהלות האגודה והחלטת האספה עולות כדי קפוח מיעוט מחברי האגודה, לפי העקרונות שבסעיף 191(א) בחוק החברות.

התקנון תקנונה של האגודה השיתופית הוא מיסמך היסוד הבסיסי של האגודה השיתופית [פרופ' סמדר אוטולנגי אגודות שיתופיות - דין ונוהל (כרך א) (1995) בעמוד 163 (להלן: "אוטולנגי"), חיים נועם ועופר נועם אגודות שיתופיות – הילכות ופסיקה (מהדורה 4, 2020) בעמוד 201 (להלן: "נועם"); ע"א 10419/03 תומר דור נ' רמת הדר – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, ס (2) 277, בעמוד 284 (להלן: "עניין תומר דור")].

לסיכום נקודה זו אביא את דבריה של השופטת שטרסברג-כהן בעיניין כץ [7], בעמ' 616-615 שם היא מסכמת את נושא הקף הבקורת השיפוטית (שם דובר על קבוץ): "...הקף הבקורת השיפוטית שתופעל על-ידי בית-המשפט ומידת ההתערבות בהחלטות האסיפה הכללית של קבוץ אינם אחידים ותלויים בטיב ההחלטה העומדת לבקורת. הבקורת תופעל במישור הפרוצידורלי, במישור המהותי ובמישור הנורמאטיבי. כעקרון, יש לנהוג בריסון ואיפוק בהפעלת הבקורת השיפוטית. היתערבות שיפוטית מופרזת בהחלטות האסיפה הכללית, או בכוחה של האסיפה הכללית להטיל סנקציות על חברי קבוץ בגין אי-ציות להחלטותיה או הפרת אורחות חיי הקבוץ, מכרסמת בכוחו של הקולקטיב הקבוצי כלפי חבריו, כוח שבלעדיו לא ניתן לקיים חיים במסגרת השיתופית המתוחמת על-ידי הדין ועל-ידי תקנון הקבוץ. בידי חברי הקבוץ, 'בני המשפחה' הקיבוצית, הכלים הטובים ביותר לשפוט אם מעשיו של חבר 'פוגעים ביסודות הקבוצה, במטרותיה או בארחות חייה' (סעיף 35(ב) לתקנון). עם זאת ככל שפגיעתה של ההחלטה בחבר קשה יותר, וככל שהיא פוגעת בזכויות הראויות להגנה, ובייחוד בזכויות יסוד, כך ייטה בית-המשפט להרחיב את הקף הבקורת שיפעיל... בין יתר הקריטריונים שבעזרתם יבחן בית-המשפט את תקינותה וחוקיותה של החלטת האסיפה הכללית יבדוק הוא אם הולמת ההחלטה את החוק ואת התקנון; אם ההליך שהוביל להחלטה היה תקין; אם האסיפה הכללית לא חרגה מסמכותה; אם ההחלטה התקבלה בתום-לב; אם ההחלטה אינה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי; אם ההחלטה סבירה ואם ההחלטה אינה פוגעת בזכויות האדם של החבר פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה". [עניין תומר דור, בעמודים 288 – 289; ההדגשות שלי-נ.ע.] מן הכלל אל הפרט במקרה דנן, וכפי שטוענים התובעים, החליטה האספה הכללית, והוועד בהמשך להחלטתה, החלטה הפוגעת בזכות הקניין שלהם, אשר הוכרה כזכות יסוד חוקתית.

בעיניין פרי העמק הנ"ל, עמד בית המשפט העליון על חשיבותה של זכות הקניין, וקבע כי האספה הכללית אינה מוסמכת לקבל החלטה הפוגעת בזכות הקניין של חבריה (שינוי בתקנון המטיל על חבר חובת הישתתפות לכסוי חובות האגודה השיתופית), ללא הוראה מפורשת בדין המתירה זאת: "זכות הקניין של אדם בנכסיו מוגנת על-ידי המשפט האזרחי, הפלילי והמנהלי (ראה בג"צ 390/79 [11], בעמ' 14), היא נתפסת על-ידינו כזכות חוקתית. "זכות הקניין היא מזכויות היסוד של האדם בישראל, ועל-כן אין לפגוע בה ללא הוראה מפורשת בדין" (ע"א 377/79 [12], בעמ' 656), כל נטילה של קניין בלא הסכמת בעליו אסורה היא, אלא אם כן הוראת דין מתירה זאת.

...

ראשית, שכן כפי שטענו התובעים, אכן יש בטענה הרחבת חזית אסורה; ושנית דינה להידחות לגופה, שעה שכאמור, לא נערך כל בירור בדבר היקף השימושים הנטענים ושוויים, וכלל לא ברור אם היו מחוייבים בהם התובעים.

אם כן, ובסיכום הדברים, סבורני כי האגודה פעלה שלא כדין, ודין סעדי התביעה להתקבל (סעיף 29 לכתב התביעה המתוקן), במובן שהחלטות האגודה (באמצעות האסיפה הכללית והועד) לחייב את כרטסות התובעים בגין הקיזוז שביצעה רמ"י בטלות, ועל האגודה למחוק את החוב מכרטסות התובעים.

סיכום לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת.