התערבות בית המשפט בהחלטות אוניברסיטאיות

ההחלטה מצויה בשקול דעת הגורמים המוסמכים באוניברסיטה ולא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטות .

...

החלטות רבות שניתנו בבית משפט זה במקרים ספציפיים באותו ענין ממש יכולות להעיד על כך, והמסקנה הנובעת מכך שאין הכרח בדיון תיאורטי.

המסקנה - יש לדחות את טענת המבקשים כי הליך קבלת ההחלטה של סעיף 6.2 נעשה שלא כדין.

לפיכך, התביעה נדחית.

בית המשפט העליון בעיניין בג"צ קיסר הביע את עמדתו בנוגע לחשיבות אי-ההתערבות של בית הדין בהחלטות בדבר מינוי מורים והעלאתם בדרגה במוסדות אקדמיים, כך: "אכן, החלטה בדבר מינוי מורים והעלאתם בדרגה היא בגדר רשות היחיד של המוסד (ראו: בג"ץ 175/71 פסטיבל למוסיקה אבו-גוש קרית יערים, אגודה רשומה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד כה(2) 821, 829 (1971), על כן ימנעו רשויות השילטון, ובית המשפט בתוכו, מלהכתיב למוסד אקדמי מי מחבריו יזכה במינוי ומי יקודם בדרגה. בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של ועדת המינוי בשקול דעתו ולא יבחן את סבירות החלטתה המקצועית". בהמשך - בג"ץ הגדיר ותחם באופן מצומצם וברור את פעילות ההתערבות של בית המשפט בהחלטות האוניברסיטה אך ורק למקרים קצוניים בהם הוכח כי ועדת המינויים הייתה נגועה בשיקולים זרים או משוא פנים או למקרים של אפליה בהתאם לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, וכך קבע: "עילה להתערבותו של בית המשפט תקום במקום בו מתעורר חשש להפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988, ובמצבים קצוניים מהם עולה כי יחסה של הועדה אל המועמד היה נגוע בשרירות, שיקולים זרים או משוא פנים, אך לא במקרה שבו משיג המועמד על אופן הפעלת שיקול דעתה המקצועי של הועדה בעיניינו. תפקידו של בית המשפט אינו לוודא כי התקבלה ההחלטה הנכונה ביותר, אלא כי מדובר בהחלטה חוקית שאינה פוגעת בזכויותיו של המועמד". (בג"צ 7793/05 אוניברסיטת בר אילן ואח' – בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, ניתן ביום 31/1/11 ,טרם פורסם).

...

הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין התנהלות התנהגות הרקטור והפגם בהחלטתו.

כל יתר תביעות התובע נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 5,000 ₪.

באשר לגבולות היתערבות בית המשפט בהחלטות אקדמיות, קבעה הפסיקה "כי כל שבא סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) לקבוע הוא, שבית המשפט לא יתערב בשקול-דעת מקצועי הקשור למתן ציון, תואר ופרס. אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין סטודנט לבין אוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בו כדי לחסום דיון משפטי, במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול-דעת מקצועי, כמו במקרה שלפנינו, שבו השאלה הרלוונטית היא, מיהו האורגן המוסמך באוניברסיטה לקבלתן של החלטות אלו או אחרות. אכן, סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו אלא ביטוי לרעיון המקובל במשפט המינהלי, כי בית המשפט אינו מיתערב בשקול-דעת מקצועי ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בשקול-הדעת שלו. אין בהוראה זו כדי לאפשר לאורגנים אוניברסיטאים לפעול ללא סמכות, ואין בהוראה כדי לאפשר שרירות, הפליה או פגמים אחרים הפוגעים בשקול הדעת של רשות מקצועית מחליטה". {ע"א 838/87, רחל שני נ' אוניברסיטת תל אביב, פד"י מ"ב (2), 380, מפי כב' השופט (כתוארו אז), א. ברק}.

...

משהגעתי לכלל מסקנה שההחלטה על הפסקת לימודיו של המבקש, כמו גם ההחלטות בערעורים וההשגות עליה, נמצאות בליבת החופש האקדמי ונדונו ע"י כל הגורמים המוסמכים ואף מעבר לזאת, אין כל מקום שבית משפט יתערב בהחלטות אלו לגופן ויורה על ביטולן וכפועל יוצא החזרתו של המבקש לספסל הלימודים.

כאמור, והגם שהגעתי לכלל מסקנה שהפסקת הלימודים נעשתה כדין, והגם שלא מצאתי מקום להתערב בתנאי של פניה לועדת ההוראה הרלבנטית ולא למשרד הרישום, וביתר שאת לאור הודאת המשיבה שאין מדובר בהרחקה לצמיתות, חזקה על המשיבה שאם וככל שתיערך פניה לרישום מחדש מצידו של המבקש לחוג כלשהו, אזי בקשתו תשקל בהתאם, על יסוד כל הנתונים המצויים בפניה; בין היתר ילקח בחשבון משך הזמן שחלף ממועד סיום הלימודים (כשש שנים) ומועד הלימודים עצמם (כשמונה שנים); מן הסתם יש לשקול האם יתכן שחל שינוי במצבו הרפואי של המבקש, אז והיום.

סוף דבר לא מצאתי מקום להורות על ביטול ההחלטות שניתנו בעניינו של המבקש, ויש לפעול על פי האמור בהחלטה לסיום הלימודים.

בבג"ץ 8751/00 חנא יוסף נ' רשם המהנדסים והאדריכלים (לא פורסם), נדון מקרה הדומה במידה רבה לענייננו בו הלינו העותרים, בוגרי האוניברסיטה לארכיטקטורה ובנייה בסנט-פטרבורג, על כך שנדרשו להשלים לימודים בישראל כתנאי לרישומם בפנקס כמהנדסים אזרחיים.

כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממיתחם הסבירות, כלומר כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה הייתה יכולה לקבל, לא יתערב בית-המשפט בהחלטה (ראו: בג"ץ 492/79 חברה פלונית נ' משרד הביטחון, מדינת ישראל [12]; בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור [13]; בג"ץ 197/83 סיטאר אופנה בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר [14]; בג"ץ 389/87 סלומון נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה, איזור המיכרז [15]).

...

לא מצאנו סיבה להתערב בהחלטות הוועדה המייעצת ורשם הקבלנים.

סוף דבר אנו דוחים את הערר.

אנו מחייבים את העוררת לשאת בהוצאות רשם הקבלנים לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

כאשר שיעור העוברים את הבחינה מתוך בוגרי האוניברסיטאות עלה על 91% ואילו שיעור העוברים מתוך בוגרי המכללות עלה על 37%.

אף אם הייתי מניח שצודקים עותרים אלו בטענת לגופה - ודומני כי אין אלו פני הדברים - כאמור קיום חלופה נוספת העשויה אף היא להיות נכונה במידת מה אינו מקים עילה מספקת להתערבות בית המשפט בהחלטת הועדה הבוחנת במסגרת הליך מנהלי זה. ממילא אף קיימת זיקה רציונלית בין השאלה לבין התשובה.

...

סיכום מכל המקובץ עולה, כי הנני מורה על פסילת שאלות מס' 24 ו - 33 בחלק הדיוני.

העתירה בעניין נאור נדחית.

העתירה בעניין יונס נדחית.