התערבות בג"צ בעמדת עו"ד בדין משמעתי

טענות הצדדים לטענת המערער שגה בית הדין כשדחה את טענתו המקדמית לניגוד עניינים בו נגוע התובע המשמעתי, עו"ד חיימסון, אשר שימש יועץ משפטי של המועצה האזורית בהליך ההשעייה, וגם התובע שקבל את קובלנת ראש המועצה והגיש תביעה לבית הדין המשמעתי.

הבדל זה משמעותי, שכן נפסק כי בכובעו כיועץ משפטי של ראש הרשות, עורך הדין אינו נוקט עמדה, אלא רק מציג באופן אובייקטיבי לראש המועצה את ההיבטים והשיקולים השונים, וראש המועצה הוא זה שמחליט אם להשעות או לא. לעומת זאת, בכובעו של עוה"ד כתובע משמעתי, שמחליט האם להגיש את כתב האישום המשמעתי, עליו להעריך ולנקוט עמדה לגופו של עניין.

ראו: י. זמיר, ניגוד עניינים בשירות הצבורי, ניגוד עניינים במרחב הצבורי, עמ' 339-338, טנה שפניץ, ניגוד עניינים במיגזר הצבורי למעשה ולהלכה (2013) 547-546, וכן נפסק ב - רע"א (י-ם) 31603-11-10‏ מדינת ישראל - הועדה להטלת עיצום כספי שבמשרד האוצר נ' אל-עד המרות בע"מ (לא פורסם, מיום 21.8.2011) סע' 22 לפסה"ד: "תוצאות קיומו של ניגוד עניינים אינן חד-משמעיות, וההכרעה בהן תלויה במהותו של הניגוד ובמידת עוצמתו. ניגוד עניינים עשוי לשמש עילה לביטול החלטה שנתקבלה מתוך ניגוד עניינים, או לחייב איש ציבור להמנע מלטפל במקרה או בסוג מקרים מסוים שיש לו לגביהם ניגוד עניינים אישי או מוסדי. הכלל הוא כי יש לפעול לנטרול ניגוד העניינים בדרך יעילה ומידתית, שתסיר את הפגם, בלא להפעיל אמצעים דראסטיים שלא לצורך, העלולים לפגוע במערך הצבורי (בג"צ 595/89 שמעון נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד(1) 409, ע' 418-419 (1990); עניין עריית חולון, פסקה 55; זמיר, ע' 587)". בעניינינו היתקיים צבר נסיבות אשר מוביל למסקנה כי גם אילו היה קיים כאן ניגוד עניינים, הרי שמהותו ועוצמתו אינם מצדיקים את ביטול כל ההליך המשמעתי בביה"ד. מהותו של הניגוד נובע מתפקידו הפורמאלי והלגיטימי של עו"ד חיימסון הן כיועץ משפטי של ראש הרשות והן כתובע משמעתי.

לא מצאתי הצדקה להתערב במסקנתו המפורטת והמנומקת של בית הדין, שהתבסס גם על עמדת המשפט העברי, כפי שאכן מתבקש שעה שמדובר ברב מועצה.

...

לפיכך אינני מקבלת את החלוקה המלאכותית אותה מנסה לעשות המערער בין עובד המועצה שביצע עבירה במסגרת עבודתו במועצה, לבין מי שביצע את העבירה בחייו הפרטיים, כאשר הפעילות הפרטית לכאורה שזורה וכרוכה במעמד ובתפקיד הציבורי.

מאותם הטעמים שפירטתי לעיל, גם אין מקום להיעתר לסעד החלופי שביקש העותר, כי יתאפשר לו להמשיך ולכהן בתפקיד מנהל מחלקת שירותי הדת במועצה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את הערעור.

לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי החקירה נעשתה בשקידה ובמסירות הראויה מתוך מאמץ כן ואמיתי להגיע לחקר האמת ולמצות הדין מול מי מהשוטרים האחראים לפגיעה בתובע ואולם חרף מאמץ זה נותרו פערים גדולים בחומר החקירה באופן שאינו מאפשר העמדה לדין פלילי או משמעתי בסף הראייתי הדרוש לכך, בהתאם למסקנה אליה הגיעו הגורמים המשפטיים של מח"ש כפי שידון להלן; הטענה בנוגע לקבלת החלטה שגויה על ידי פרקליטות מח"ש עת הורתה על סגירת התיק בנוגע לסוגיה זו, העידו מטעם הנתבעים שני הפרקליטים שהיו מעורבים בקבלת ההחלטה על סגירת התלונה על סמך מימצאי החקירה: עו"ד ליאת יוננאין אשר עברה על חומרי החקירה והמליצה על סגירת התיק בהיעדר אפשרות לבסס כתב אישום על בסיס התלונה וממצאי החקירה.

על מנת לסבר את האוזן, כאן המקום להפנות לדין המינהלי ולהחלטות בג"צ בשלושה מקרים דומים אשר נדונה לאחרונה, בהם הוגשה עתירה בטענה לאי סבירות החלטה מנהלית של רשויות החקירה או התביעה, ולו על מנת להציג את עמדת בג"צ כאשר מובאת לפתחו סוגיה דומה בעיקרה; המקרה הראשון אליו אבקש להפנות הנו בעיניין בג"צ 199/18 בן טובים נ' מ"י (מיום 20/3/18), שם נדונה בקשת העותר לתקן את כתב האישום שהגישה הפרקליטות כנגד המשיב שתקף אותו.

מכאן נובע – כפי ששב ושנה בית משפט זה – כי לא בנקל נתערב בהחלטות שעניינן העמדה לדין, וההתערבות שמורה "למקרים חריגים שבהם הפגמים שנפלו בהתנהלות רשויות התביעה יורדים לשורש העניין, והחלטותיהן לוקות בחוסר סבירות קצוני או שיש בהן עוות מהותי הדורש תיקון.... בעת בחינת סבירותה של החלטה לא להעמיד לדין בשל אי-דיות ראיות בית המשפט אינו שם עצמו בנעלי התביעה ובוחן את הראיות לגופן, אלא בוחן האם ההחלטה עצמה הייתה סבירה בנסיבות העניין... יישום ההלכה הפסוקה על העובדות שלפנינו מלמד כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את המעורבים בארוע מצויה בגדרי מיתחם הסבירות, והיא אינה מגלה עילה להתערבות. נוכח הגשת העררים וההשגה בפרשה, תיק החקירה נבחן מספר פעמים על ידי בכירי התביעה בצה"ל ובפרקליטות, וההחלטה האחרונה בעיניין ניתנה על ידי פרקליט המדינה עצמו, באופן שיש בו אף לצמצם את מרחב ההתערבות המוגבל ממילא בהחלטות שעניינן העמדה לדין ... נוכח הקשיים עליהם הצביעו המשיבים, עמדתם כי חומר הראיות הקיים אינו מאפשר לקבוע כי קיים סיכוי סביר להרשעה היא עמדה סבירה. בודאי לא ניתן לומר עליה כי היא מצדיקה היתערבות שיפוטית, בשים לב לאמות המידה המחמירות לעניין היתערבות בית משפט זה בהחלטות רשויות התביעה לעניין העמדה לדין...קשיים הראייתיים והמהותיים שנזכרו לעיל ביחס להעמדה לדין פלילי, הרלוואנטיים במידה רבה גם לאפשרות של נקיטה בצעדים פיקודיים ומשמעתיים..." (הדגשות אינן במקור).

...

באשר לנזקי התובע בגין עוולת התקיפה, באתי למסקנה כי סכום של 40,000 ₪ משקף נכונה את מלוא נזקיו של התובע, הן בשל הכאב וסבל הפיזי שנגרם לו כתוצאה מהחשמול פלג גופו העליון באמצעות הטייזר והן בשל רגשות שליליים המלווים אירוע תקיפה מסוג זה לרבות עלבון צורב ומפח הנפש, שחווה באירועי אותו לילה כפי שמצינו לעיל.

לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה דין תביעתו של התובע להידחות בכל הנוגע לעוולת הרשלנות ובשים לב לעלויות ההליך בגין בירור טענה זו, הריני פוסקת כי התובע יישא בהוצאות משפט שנגרמו לנתבעים בסך 30,000 ₪.

סוף דבר ולאחר קיזוז, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, סך של 10,000 ₪ בתוספת 20% שכ"ט עו"ד מגובה הפיצוי כפי שנקבע בסעיף 86 לעיל, וכן הוצאות אגרת פתיחת ההליך ושכר העדים שזומנו על ידי התובע בכל הנוגע לעוולת התקיפה.

עוד נטען, כי הפירסום בביטאון הנו בגדר "משפט שדה" שביצעו המשיב 1 ויתר המשיבים לעותרת, וכי הוא "מֵקַָבע מחדש" את עמדת המשיבים, אשר גיבשו לעצמם "עמדה סופית בעיניין נשוא הדיון המשפטי". המשיבים, לרבות המשיב 1, ביקשו לדחות את העתירה על הסף ולגופה, באשר היא אינה מגלה כל עילה לפסלות הרכב בית הדין.

דיון והכרעה בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יזדקק, ככלל, לעתירות נגד החלטות בתי הדין המשמעתיים המחוזיים של לישכת עורכי הדין, לרבות בעיניין פסלות חברי בית הדין (בג"ץ 7925/07 ארבל נ' אנגלסמן (19.9.2007); בג"ץ 7464/97 נעים נ' לישכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (19.12.2007); בג"ץ 5780/02 עו"ד סגל נ' בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (9.7.2002)).

למעלה מן הצורך, יובהר כי העתירה דנן אינה מגלה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 1675/15 פלוני נ' משטרת ישראל (8.3.2015); בג"ץ 1148/14 רשואן נ' בית הדין הארצי לעבודה (10.7.2014); בג"ץ 3759/13 אדעיס נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (30.4.2014)).

...

בהמלצת בית המשפט המחוזי, ובהסכמת הצדדים, נדחה ערעורה של העותרת על הכרעת הדין המרשיעה, ובמקביל בוטל גזר דינה, והתיק הוחזר לבית הדין לשמיעת טיעונים לעונש ולגזירת דינה של העותרת מחדש.

סיכומם של דברים, העתירה נדחית על הסף.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 396/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז העותר: פרופ' איל וינקלר נ ג ד המשיבים: 1. כבוד בית דין הארצי לעבודה 2. נציב שירות המדינה 3. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד אריאל מנור; עו"ד מרב רוזנפלד-מנור; עו"ד טל מאירסון פסק-דין

במרכז ההליכים הקודמים עמדה החלטת נציב שירות המדינה (להלן: הנציב) מיום 6.10.2014 להשעות את העותר מעבודתו כמנהל המחלקה לכירורגיה פלאסטית במרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא (להלן: בית החולים) החל מיום 30.11.2014 ועד לתום ההליך המשמעתי נגדו.

בהתאם לכתב התובענה שהוגש נגדו לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, הועסק העותר במהלך השנים 2013-2011 כמנהל מרפאה לשירותים אסתטיים "קלאס קליניק" בשטח בית החולים, וזאת ללא היתר עבודה נוספת או בנגוד להיתר שהיה בידו לחלק מן התקופה.

בפסק דין מפורט ומנומק היטב עמד בית הדין הארצי על שורה של פגמים מהותיים, דיוניים ומשפטיים, שנפלו בהחלטת בית הדין האיזורי, לרבות סטייה מהלכות ברורות שנפסקו שוב ושוב על ידי בית הדין הארצי לענין סמכות ההשעיה, היקפה, שיקוליה וגדר היתערבות בית הדין בשקול דעת גורמי המשמעת.

כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: נתגלתה בהחלטת בית הדין טעות משפטית מהותית, ובנסיבות הענין הצדק מחייב היתערבות בית המשפט הגבוה לצדק ([בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=בגץ%20525/84&Pvol=מ)(1) 673 (1986), בג"ץ 50/89 יודייקין נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מד(1) 387, 394 (1990), בג"ץ 8111/14 פרופ' דינה פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (24.12.2014)).

...

דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.

בתלונתו טען המערער כי השמאי התרשל בעבודתו ובקש מהמועצה להעמידו לדין "בגין העוולה המקצועית, חוסר היושרה והפרת האמונים כלפי הרשות אשר שכרה את שירותיו ... [וכן] על הפרת כללי ותקני השמאות המחייבים ... [ו] על הפרת תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), תשכ"ו-1966". עו"ד נדב כנען, תובע משמעתי ביחידה לדין משמעתי בעיניינם של חוקרים פרטיים, נוטריונים, מתווכים ושמאי מקרקעין במשרד המשפטים, השיב למערער ביום 24.3.2015 כי התלונה אינה מצדיקה נקיטה בהליכים משמעתיים נגד השמאי.

לא אחת נפסק כי בית המשפט לא יתערב בשקול דעתה של הרשות המוסמכת בכל הנוגע להליכים משמעתיים, אלא במקרים חריגים שבהם החלטתה נבעה משיקולים פסולים ונתקבלה בחוסר תום לב או ממניעים זרים ([עע"מ 7640/13‏ ‏]שטוב נ' ועדת האתיקה הארצית, פסקה 25 (11.11.2014); בג"ץ 248/81 ווליס נ' הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין, פ"ד לז(3) 533, 540 (1983)).

בפרט אמורים הדברים בהחלטה הנוגעת להגשה או אי-הגשה של קובלנה הנדונה על ידי שני גופים שונים, ובעניינינו מדובר בהחלטת התובע המשמעתי ובהחלטת מועצת שמאי המקרקעין, שנקטו עמדה זהה (ראו והשוו [בג"ץ 1541/06](http://www.nevo.co.il/case/5775420) חננאל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה ה (28.5.2005)).

...

דיון דין הערעור להידחות.

בחנו את טענותיו של המערער ולא מצאנו כי הן מגלות עילה להתערב בפסק-דינו של בית המשפט קמא בסוגיה המשמעתית.

בשל כל הטעמים שפורטו לעיל ומשלא עלה בידי המערער לבסס נימוק כלשהו שיש בו, בנסיבות העניין, כדי להצדיק נקיטת הליך משמעתי נגד השמאי - הערעור נדחה.