התעלמות של ועדה רפואית מתוצאות MRI

טעתה הועדה הרפואית עת היתעלמה מתוצאות בדיקת ה-MRI שהעלתה סיריניקס בגובה C6 עד T1 ללא העידר פתולוגית אחרי הזרקת חומר ניגוד.

קביעתה זו של הועדה אשר לפיה "הבירור לגבי אי הסימטריה בגובה הכתפיים שנתיים לפני הארוע הנידון ודלות הממצאים עד חודשיים אחרי התאונה כי רק ביום 22/7/2017 אובחן הצניחה של הכתף הימנית, מעיד כי אין קשר של גרימה בין הארוע לבין הממצאים בבדיקות העזר..." איננה מספיק ברורה ומנומקת.

...

בענייננו, לא מצאנו כי די בכך שהמערער לא נמצא בטיפול נפשי של פסיכיאטר במשך 3 שנים כדי להצדיק את הקביעה בדבר שלילת קיומו של קשר סיבתי כאמור, ללא הנמקה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, מאחר והוועדה החליטה לשלול קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין התאונה, הרי שיש מקום להחזיר את עניינו לוועדה על מנת שתשוב ותדון בעניינו ותשקול אם יש מקום לקבוע לו נכות נפשית בעקבות התאונה.

בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

המוסד טען כי הועדה התייעצה עם בעל המומחיות הראויה, שכן אין תת היתמחות בתחום הרנטולוגיה; כי מכתבו של פרופ' פלד מאוחר למועד מתן חוות הדעת של היועץ, וכן כי לא מדובר במסמך מהותי; כי הייתה החלטה חלוטה בעיניין הקשר הסיבתי בגב, ועל כן כל קביעה אחרת של הועדה בעיניין הקשר הסיבתי הייתה ניתנת בחוסר סמכות.

בנוסף לכך טוען המבקש כי מפרק הממצאים בדו"ח הועדה עולה כי יש החמרה במצבו, וזאת לאור קביעת רופא הועדה כי קיימות הגבלות בחלק מהתנועות, גם אם לא בשיעור שנקבע ע"י פרופ' סודרי, וכי הועדה היתעלמה מהתעוד הרפואי שהוצג בפניה ובעיקר מתוצאות בדיקת ה-MRI מיום 6.8.12 ומבדיקת EMG מיום 3.1.13 מהם עולה בבירור כי חלה החמרה במצבו.

...

לאחר שעיינתי בקשה ובכלל חומר התיק באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי ובעיקר מהטעמים הבאים: בחינת החלטת הוועדה מעלה כי הוועדה בחנה את טענותיו ומסמכיו הרפואיים של המבקש.

באשר למכתבו של פרופ' פלד, כפי שקבע בית הדין האזורי, מדובר במכתב המאוחר למועד מתן חוות הדעת של היועץ, ועל כן לא נפל פגם באי התייחסותו למסמך זה. סוף דבר – הבקשה נדחית.

הועדה מדרג ראשון לקחה בחשבון ניכוי בגין מצב קודם לפי סעיף 48(2)(ב), ועל כן, היתעלמות הועדה לעררים מתוצאות בדיקות MRI לאחר הפגיעות הקודמות ב- 1994, ו-2012, מהם עולה כי לא נגרם למערער קרע ברצועה.

באשר לחישוב הנכות הקודמת, משנת 1994 – זו לדעת הועדה נותרה בעינה "לפיכך הנכות בשיעור 20% בגין חוסר יציבות של הברך משנת 1994 נשארת בעינה, והנכות בגין התאונה משנת 2012 הנו 10% הועדה מקבלת בזאת את ערעור המוסד וקובעת כי נכותו בגין הנכות שנותרה עבור התאונה בשנת 2012 היא 10%". טוען המערער כי הועדה הרפואית היתעלמה באופן שרירותי מהשחיקה החמורה בסחוס שנגרמה למערער עקב התאונה בשנת 2012, כעולה מהפער שבין מכתב השיחרור מיום 29.1.96 בניתוח המיניסקוס בו נרשם נזק קל לסחוס הפמורלי והסחוס המדיאלי היה תקין ולעומתו מכתב השיחרור מאסותא מ2/2013 מתייחס לנזק רציני לסחוס של ברך שמאל בגבהים שונים בדרגות ll- ו- lll.

...

לעניין זה הערעור נדחה.

לטעמנו משהמסמכים פורטו בסעיף 12 לפרו' והוועדה התייחסה אליה בסעיף 21 לרבות השינויים הארתריטיים במפרק, הרי שמדובר בשאלה רפואית ולא משפטית בסוגייה האם הנזק הזה הוא נזק מהתאונה.

נוכח כל האמור לעיל, אין כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ועל כן דין הערעור להידחות.

בתחום האורתופדי, הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 29.8.19 קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 20%, בשל נזק למיניסקוס עם נעילות, לפי סע' 48 (2) (ז) II לתקנות המל"ל. ביום 19.11.19 החליטה הוועדה הרפואית להגדיל את נכותו הרפואית, בעקבות קבלת המלצתה של וועדת הרשות והפעלת תקנה 15, כך שנכותו נקבעה ל- 30% נכות צמיתה.

עוד נטען כי כל החומר הרפואי שצורף, לרבות תוצאות בדיקת MRI ברך, עמדו בפני הוועדה הרפואית ובהתאם להם קבעה הוועדה (ביום 22.8.19) כי ישנו קשר סיבתי בין מנגנון החבלה בתאונה (היתנגשות רכב בתובע כהולך רגל, אשר גרמה לכך שהתובע עף באויר ונחבט בעוצמה בכביש) לבין הפגיעה בברך, זאת לאחר שהתקיימה בדיקה מקיפה ויסודית לתובע כמפורט בפרוטוקול הוועדה.

בתחום הפסיכיאטרי איני מוצא לקבל את טענת הנתבעת כי הועדה לעררים (מיום 12.8.20) היתעלמה מעברו "העשיר" של התובע בתחום הנפשי וייתכן שכלל לא הייתה מודעת אליו, שכן עיון בנספח 1 – "מסמכים שעמדו בפני הועדה" (עמ' 8 לפרוטוקול הועדה לעררים) מעלה כי ההיסטוריה הרפואית/נפשית של התובע לא הוסתרה מפני הועדה, אלא ההיפך, עמדה בפני הועדה, זאת נוסף לחוות הדעת הקודמת שניתנה במסגרת הועדה מדרג ראשון אשר בה מפורטת ההיסטוריה הנפשית של התובע, אשר כוללת רקע של הפרעת קשב ורכוז (ADHD), שימוש בסמים, הפרעות היתנהגות ומעצר.

...

תשובת התובע לבקשה לטענת התובע, יש לדחות את בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור, בשני התחומים.

איני מקבל את טענת הנתבעת לכך, שלא נצפתה נעילה של הברך ולפיכך יש לקבוע כי הועדה שגתה בקביעת נכות שלא בהתאם לסעיף המתאים.

לפיכך גם טענה זו נדחית.

סיכום הבקשה להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור בשני התחומים (אורתופדי ופסיכיאטרי) נדחית.

הועדה עיינה בתוצאות MRI אטוגרפי מ-15.1.19.

בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלוואנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות המצויות בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית ולבית הדין אין סמכות להתערב בהן (עב"ל(ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006)).

הועדה בהחלטתה ערה לכך שהמערער הגיע בחלק מבדיקותיו לתוצאות של 7.3% בערך האמור, כך שלא ניתן לומר שמדובר בטעות משפטית אלא המערער חולק על שיקול דעתה המקצועי של הועדה בו בית הדין אינו מיתערב.

משלא עשתה כן נפלה טעות משפטית בהחלטתה זו. סובך (שוק) ימין – הועדה ציינה בפרוטוקול כי המערער "מתהלך עם קב לדבריו לפני מס' ימים קרע שריר סובך ימין." לטענת המערער הוועדה היתעלמה מתיעוד רפואי (מיום 26.02.19) אודות קרע מאסיבי בסובך ימין שמחייב את המערער להתהלך עם קב. טענה זו לא הועלתה באופן מפורש בכתב העירעור אלא בהשלמת הטיעון.

...

עוד יצוין כי בית הדין הארצי בבר"ע 31565-03-20 כוכבי נ' המוסד לביטוח לאומי (13.9.20) חזר וקבע כי : "אלא שהמסקנה כי הערעור הוגש באיחור אינה צריכה להביא למסקנה כי בהכרח יש לדחותו, שכן עומדת למבקש האפשרות להגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעור." (סעיף 34 לפסק הדין).

לסיכום, בהחלטת הוועדה נפלה טעות משפטית ביחס לקביעותיה באשר לצוואר, גב, גב תחתון, כתף שמאל משעה שלא הזהירה את המערער ביחס לשיתוף הפעולה הלקוי והשלכותיו.

סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (ביטוח נכות) בהרכבה הנוכחי אשר תשקול עמדתה מחדש באשר לצוואר, גב, גב תחתון, כתף שמאל וזאת לאחר שתזהיר את המערער.