התעלמות מהרשעה בעבירות בחוק למאבק בארגוני פשיעה

אחר כל אלה קבע בית המשפט כי התביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדותיו של אישום זה וכי עובדות אלה מבססות את ההרשעה בעבירה נושא האישום בהתאם לפרמטרים שנקבעו בפסיקה; והרשיע את אילן בסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בצרוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה).

בית המשפט זקף לחובתו של יניב גם את היתנהגותו במסגרת ההליך, וכך נאמר: "היתנהגותו של הנאשם 2 במהלך כל ההליך היתה חריגה ובלטה בחומרתה היתרה, כפי שפורט בהכרעת הדין בהרחבה. בשל היתנהלותו הבלתי נסבלת, נאלצנו להפסיק פעמים רבות את המשפט וכך גם בעת עדותו של הנאשם ואף להשית הוצאות. לא ניתן להיתעלם מהתנהלות עבריינית וקשה זו בבית המשפט". באישום הראשון, יניב הורשע בכך ש"שימש כמנהל בכיר באירגון בדגש על התחום הכספי, כשהוא אינו טומן ידו בצלחת אף בבצוע מעשים בריוניים ואלימים [.

...

חלף הפעלת המאסר המותנה, ובהתאם להוראת סעיף 56(א) לחוק העונשין, אנו מורים על הארכת תקופת התנאי למשך שנתיים מהיום.

סוף דבר החלטנו לדחות את הערעורים על הכרעת הדין ולהותיר על כנה את הרשעתם של המערערים.

את הערעורים על גזר הדין החלטנו לקבל בחלקם, כלהלן: (-) תקופת המאסר הכוללת של אילן בן שטרית תעמוד על 22 שנים (במקום 26 דשנים) בניכוי ימי המעצר.

נאשם 4 הורשע בהכרעת הדין, במסגרת האישום השלישי, בבצוע עבירה של סיוע לאחר מעשה במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 260 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בצרוף סעיף 3(ג) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן: "חוק המאבק").

הסניגור הסכים, שאומנם, להבדיל מהמקרים שהוזכרו בפסיקה, במקרה שלנו הנאשם הורשע בסיוע לאחר מעשה במסגרת ארגון פשיעה, נסיבה שמכפילה את העונש בצד העבירה, אולם, לגישת הסניגור, לא ניתן להיתעלם מכך שמעשה הסיוע עצמו לא היה חמור.

...

במקרה שלנו, על רקע הפסיקה שצורפה על ידי המאשימה ולאור נסיבות ביצוע העבירה כפי שפורט לעיל, אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם נע בן 30 חודשי מאסר ל- 5 שנות מאסר.

סופו של דבר אנו גוזרים על נאשם 4 את העונשים הבאים: מאסר בפועל של 41 חודשים ו-17 ימים בניכוי התקופה שבה שהה נאשם במעצר בתיק זה (1262 ימים).

התוצאה היא שהנאשם סיים את ריצוי עונשו.

ביחס לנאשם 16 הדגישה המאשימה כי הגם שנאשם 16 העלים סכום נמוך יחסית של הכנסה, עדיין אין להיתעלם מכך כי מדובר בעבירה שנעברה במסגרת ארגון פשיעה.

גזירת דינו של נאשם 17 – יעקב בן שטרית 10.1 כללי הנאשם 17 הורשע במסגרת הכרעת הדין כדלקמן: באישום 11 בעבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצרוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה באישום 12 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין בצרוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

...

בדומה, יש לדחות את בקשת הסנגור הנסמכת על סעיף 11 לחוק העונשין, לנכות את התקופה שבה שהה הנאשם במעצר בבלגיה בגין מעורבותו בעבירות שבוצעו שם. סעיף 11 לחוק העונשין קובע: "נשא אדם עונש בחוץ לארץ על עבירה, או היה נתון שם במעצר בגללה, ינוכה העונש או תקופת המעצר מן העונש שעליו לשאת בישראל בשל אותה עבירה". את הדגש בענייננו יש לשים על התיבה "בשל אותה עבירה". אין חולק כי הנאשם היה עצור בבלגיה בגין עבירה שעניינה סם מסוכן מסוג חשיש (שאין בינה לבין אישום 11) וכן בגין עבירה של "חברות בארגון פשיעה" (עבירה שקיימת על פי החוק בבלגיה).

10.7 לסיכום עונשו של נאשם 17 לאור כל האמור לעיל ולעונשים שיש לגזור על הנאשם בהתאם למתחמי הענישה שנקבעו ומיקומו בתוכם, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, אנו גוזרים על נאשם 17, יעקב בן שטרית, מאסר בפועל למשך 10 שנים.

סוף דבר לסיום, אנו מבקשים להביע את תנחומינו לבני משפחות הקורבנות.

עוד יש לציין כי בהחלטה הנ''ל לא היתעלם כב' השופט ב' שגיא מעברו הפלילי המכביד של המבקש במגוון הרשעות לרבות בעבירות הימורים ועבירות נוספות שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה אשר בגין אלה נדון המבקש למאסר למשך שלוש שנים.

טיעוני המשיבה הם למעשה אותם טיעונים שעמדו בבסיס הבקשה למעצר עד תום הליכים אשר הוגשה לפני שנתיים וחצי: חומרת העבירות, כמויות הסם ושוויו הכספי העצום, ביצוע עבירות במסגרת ארגון פשיעה, עברו הפלילי של המבקש ובין היתר הרשעתו בשנת 2012 בעבירות לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה.

...

השאלה היא אם לא הגיעה העת, בחלוף זמן כה רב מעת שמצוי המבקש בתנאים מגבילים: מעצר מאחורי סורג ובריח, מעצר באיזוק אלקטרוני, "מעצר בית" בפיקוח צמוד, להקל הקלה נוספת בתנאי שחרורו של המבקש, גם אם לא להיעתר לבקשה במלואה דהיינו ביטול כל תנאי השחרור.

לאחר שאני שוקל השיקולים הצריכים לעניין, כפי המפורט לעיל, נראה לי כי בנסיבות המקרה, ראוי לקבל הבקשה בחלקה באופן שתנאי השחרור יוקלו במידה מסוימת.

נראה לי בנסיבות הללו, כי ניתן להורות על ההקלה בתנאי השחרור כאמור לעיל, בלי הצורך לקבל תסקיר.

הואיל וקיבלתי חלקית הבקשה, מצאתי ליתן שהות לצדדים לשקול ערר על החלטתי זו. לפיכך אני מורה כי ההחלטה תהיה בתוקף מיום 5.2.18.

השופטת גיליה רביד : כללי הנאשם הורשע בתיק זה, במסגרת הכרעת דין נפרדת שניתנה בתאריך 10.9.23 בבצוע העבירות הבאות: במסגרת האישום השלישי שעניינו ניסיון התנקשות בזאב רוזנשטיין בתאריך 30.6.03, כפי שעוד יפורט – בבצוע עבירה של הספקת אמצעים לבצוע פשע, לפי סעיף 498 לחוק העונשין (להלן: "החוק").

במסגרת האישום הרביעי שעניינו ניסיון התנקשות בזאב רוזנשטיין בתאריך 11.12.03, כפי שעוד יפורט – בעבירות של סיוע לרצח (שלוש עבירות), לפי סעיפים 300(א)(2) יחד עם סעיף 31 לחוק, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) +31 לחוק סיוע לגרם חבלה חמורה במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 333 +31 לחוק סיוע לפציעה שלא כדין, במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 334 +31 לחוק, סיוע לגרם חבלה של ממש במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 380+31 לחוק, והכל במסגרת ארגון פשיעה בהתאם לסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

ברם, אין להבחנה זו משמעות בקשר להתיישנותן של "עבירות הרישום", משום שהיא מיתעלמת מן העובדה שעבירות הרישום מהוות חלק בלתי נפרד מ"פרשת הגניבה" נשוא התלונה והחקירה; ומשהופסק מרוץ ההתיישנות לגבי "פרשה" זו על ידי הגשת התלונה וקיום החקירה – הופסק המרוץ גם לעניינן של "עבירות הרישום".  כידוע, אחד הטעמים המרכזיים העומדים בבסיס הוראת ההתיישנות במישור הפלילי הוא, שהגשת אישום תקופה ממושכת לאחר ביצועה של עבירה מקשה על הנאשם לאסוף את הראיות הדרושות לו להגנתו.

...

הנושא זכה להתייחסות בע"פ 4209/14 הנ"ל בעניין קרן, שם נקבע על ידי בית המשפט: "מלשונו של סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי עולה כי בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בהריגה מקום שכתב האישום ייחס לנאשם עבירת רצח, ובלבד שעובדותיה של עבירת ההריגה הוכחו לפניו ושניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. סעיף 185 לחוק מוסיף נדבך נוסף לעיקרון זה וקובע כי טענת חוסר סמכות עניינית – שהיא בעצמה טענה מקדמית המנויה בסעיף 149(2) לחוק – אינה מהווה מחסום מפני הפעלת הסמכות המופיעה בסעיף 184 לחוק. בענייננו, אין חולק כי עבירת הרצח בה הואשם המערער לא התיישנה, ומכאן מתעוררת השאלה האם התיישנות עבירת ההריגה מציבה מחסום דיוני המונע את הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 184 לחוק? המשיבה טוענת כי התשובה היא שלילית, ודעתי כדעתה. לטעמי, צודקת המשיבה בטענתה כי ניתן לבצע גזירה שווה בין טענת הסמכות העניינית לבין טענת ההתיישנות ולקבוע כי מקום שבו טענת חוסר סמכות עניינית לא תוביל למניעת הרשעה בעבירת הריגה, כך גם לא ראוי כי טענת התיישנות תוביל למניעה שכזו. מסקנה זו נכונה בפרט משלא הועלו טענות לפיהן המשיבה האשימה את המערער ברצח רק כמהלך טקטי שנועד לעקוף את מחסום ההתיישנות. בהיעדר חשש שכזה, דומה כי אין הצדקה לכך שטענת התיישנות – שהיא כזכור טענה דיונית ולא מהותית – תמנע מבית המשפט להרשיע בעבירת ההריגה לאחר שעובדותיה כבר הוכחו לפניו". הרציונל מאחורי דברים אלה בהחלט מתקיים במקרה שלנו.

אכן אין חולק שהנאשם ניהל ומנהל אורח חיים דתי, אך בעובדה זו בלבד אין כדי לבסס מסקנה שלפנינו אדם שהשתקם בכל מישורי חייו, כנטען על ידי ההגנה.

לסיכום עונשו של הנאשם: בדומה לנאשמים אחרים, נגזור על הנאשם עונש אחד כולל שלצורך קביעתו יילקחו בחשבון מתחמי הענישה שנקבעו לגבי כל אישום/אירוע ומיקומו של הנאשם בתוך מתחמים אלה, תוך חפיפה חלקית ביניהם.

שי יניב, שופט סגן נשיא אנו גוזרים, אפוא, על הנאשם את העונשים כמפורט בסעיף 7.6 לחוות דעתה של השופטת רביד.