התעלמות ועדה רפואית ממגבלה אורתופדית

בבקשה נטען, כי אין שום הסבר לכך שבהסתמך על אותה בדיקת CT (מתאריך 31.07.13) , קבעה וועדה לנכות כללית, שהיתכנסה בסמוך למועד הבדיקה (14.10.13) 20% נכות אורתופדית, בגין הגבלה בתנועות עמ"ש בעוד שועדת נפגעי עבודה, שהיתכנסה שנתיים לאחר מכן (בתאריך 22.07.15) קבעה לו 10% נכות נוירולוגית בלבד ולא מצאה לקבוע נכות אורתופדית ואף לא מצאה להתייחס לנכות שאינה קשורה לתאונה.

במקרה כזה, נקבע "הצדק מחייב שעניין קיומה של נכות זו יתלבן והנפגע לא יקופח על ידי היתעלמות מקיומה, רק משום שזו לא עלתה, או לא יכולה היתה לעלות על שולחן דיונה של הוועדה הרפואית" (רע"א 863/93 התעשייה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי (20/9/93)).

הדברים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וכאשר עולים בעיניה ספקות האם אכן נעשתה "מלאכה שלמה" ע"י הוועדה, על דרך הכלל לא תתערב ערכאת העירעור בשקול דעת זה (וראו כדוגמה לעניין למינוי מעת שנימצא כי החלטת ועדת העררים היא החלטה "אלמת, שאינה מנומקת דיה - תא (הרצליה) 43592-11-12 - טל סופר נ' ש. שלמה חברה לביטוח בעמ,(2014))" יצויין, כי הנתבעת לא הגישה לעיוני כל חומר רפואי בנוגע לעברו של המבקש ולא ברור האם גם בעבר התלונן על כאבים והגבלות תנועה והיה מטופל בזריקות ובאמצעים שונים על מנת להקל על כאביו, כפי שאירע לאחר התאונה.

...

המצב המשפטי, דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי במסמכים הרפואיים שצורפו ובמכלול החומר הרלוונטי, באתי לכלל מסקנה, כי דינה של הבקשה להתקבל, וזאת, בעיקר, בשים לב לפער בין קביעת שתי הוועדות ולעובדה שהנכות נקבעה לראשונה לאחר התאונה.

בנסיבות שפורטו, לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, באתי לכדי מסקנה, כי נכון והוגן ליתן רשות להביא ראיות לסתור ולאפשר קבלת חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט שתוכל להתייחס לנכותו הכוללת של המבקש בין זו הקשורה לתאונה ובין זו שלאו.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

וועדה רפואית של המל"ל מיום 22/02/18 קבעה למשיב נכות יציבה (משוקללת) בשיעור 28%, המורכבת מסעיפי הליקוי שלהלן: 10% נכות אורתופדית בגין הגבלה קלה בצואר לפי סעיף 37(5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

בנסיבות אלה נטען, כי נוכח היתעלמות הועדה הרפואית מעברו הרפואי הרלוואנטי של התובע בתחום האורתופדי והנוירולוגי, ובשים לב לתעוד הרפואי (אף למסמכים רפואיים שנערכו לאחר המועד בו היתכנסה הועדה הרפואית ביחס לתאונה הקודמת), הרי שיש מקום להתיר לה לסתור את קביעת המל"ל ולמנות מומחים רפואיים לבדיקת התובע.

...

התובע טוען כי דין הבקשה להידחות.

לסיכום התובע טוען כי היעתרות לבקשת הנתבעת עשויה לגרום לעיוות דין.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה על נספחיה, לרבות בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות במל"ל (הן ביחס לתאונה הקודמת והן ביחס לתאונה הרלוונטית לתביעה) באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל וזאת מהנימוקים שיובאו להלן: אין חולק כי קביעת הוועדה הרפואית במל"ל מיום 22/02/18 התקבלה מבלי שהוועדה הרפואית עיינה בתיקו הרפואי של התובע עובר לתאונה ומבלי שנערך דיון ממצא בסוגיית הקשר הסיבתי שבין התאונה ובין הנכות.

לפיכך, אני ממנה את ד"ר משה לוינקופף כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה ואת ד"ר **** גוטליב כמומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום הנוירולוגיה.

בהיבט הנורולוגי, נטען שהועדה היתעלמה מהחיבור המתבקש בין תלונות המבקשת בזמן אמיתי בדבר תחושת נימול בכפות הידיים בפני רופאי חדר המיון, וכן לאורך השנים בהן טופלה לאחר מכן, בפני רופאים שונים ותוך ביצוע בדיקות רפואיות מקיפות, תוך שהועדה מבטלת למעשה את תלונות המבקשת ב"בדיקה קלינית".

הוועדה רפואית של המל"ל מדרג ראשון - בה הישתתפו הפוסקים הרפואיים ד"ר חיים סולן (כירורגיה אורתופדית) וד"ר בלומן סרגיו (נוירולוגיה) - שבפניה הוצגו מסמכים רפואיים מיום 18.1.11 ומיום 16.12.10, התייחסה אליהם בממצאיה וציינה כי "ההפרעה במתן שתן הנה על בסיס גניקולוגי-אורולוגי ולא אורתופדי-נורולוגי", וסיכמה כי "אין קשר בין תלונותיה לעניין מתן שתן לארוע מיום 29.12.09. לפיכך לא נותרה מיגבלה המקנה אחוזי נכות בתחום האורתופדי הנורולוגי והאורולוגי כתוצאה מהתאונה הנדונה... מ- 1.6.10 לא נותרה נכות. לעניין עמוד שדרה מותני מדובר בקשר סיבתי של החמרה. ההחמרה היא זמנית וחולפת ולא הותירה כל נכות לצמיתות". הועדה לעררים של המל"ל - בה הישתתפו הפוסקים הרפואיים ד"ר יופה ויטלי (נוירולוגיה) וד"ר יהודה ברוך (פסיכיאטריה) - שמעו את נימוקי ההשגה מפי ב"כ המבקשת וכן את תלונות המבקשת, ומצאו לדחות את ההשגה, לאחר שדחו את חוות הדעת של ד"ר אורון שעמדה בפניהם, והתייחסו למצבה הנפשי של המבקשת.

...

לטענת המבקשת התעלמה הוועדה מהתיעוד הרפואי של העובדות הנ"ל בקשר לעברה ולו היה נבחן הייתה ועדת העררים מגיעה למסקנה אחרת .

מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיבה לפיה חזקה על ועדות המל"ל, ובפרט במקרה זה, נוכח ההליכים שלאחר קביעת ועדת המל"ל מדרג ראשון (בפני ועדת הערר הראשונה, בביה"ד לעבודה ובפני ועדת הערר השנייה), שבחנו את עניינה של המבקשת ביסודיות, וניכר שהקביעות שנקבעו נעשו, שלא כלאחר יד, אלא לאחר עיון ובדיקה קפדניים, בהם השתתפו, בין היתר, רופאים מומחים בתחומים הרלוונטיים, שעשו מלאכתם וקבעו קביעותיהם על יסוד מלוא החומר הרפואי הרלוונטי שנדרש לכך, ובכלל זה כל החומר הרפואי שהציג בפניהם ב"כ המבקשת, וכן טענות שהעלה בפניהם ושהעלתה בפניהם המבקשת עצמה.

לא זו אף זו, אף ככל שהחומר הרפואי שצורף לבקשה דנן לא עמד בפני הוועדה - ואין בידי לקבוע כך, מאחר שהמשיבה לא עמדה בנטל להראות זאת - הרי שבכל מקרה, עיון במסמכים שצורפו לבקשה מעיד, בין היתר, כי תלונות המבקשת, טענותיה ועמדתה, כמו גם מצבה הרפואי עובר לתאונה היו בפני ועדות המל"ל, ובפרט ועדת הערר האחרונה.

לסיכום לאור האמור בנסיבות המקרה דנן, הבקשה נדחית, מאחר שלא שוכנעתי שהמבקשת עמדה בנטל לשכנע שיש מקום להיעתר לבקשתה להביא ראיות לסתור.

סה"כ נכות משוקללת של המשיב בגין התאונה 47% במעוגל לטענת המבקשת בפרוטוקול הועדה הרפואית לא צוין במסגרת המסמכים שעמדו בפני הועדה, תיקו הרפואי של התובע ואין היתייחסות לעברו הרפואי של התובע; התובע לא הצהיר בפני הועדה כי במשך שנים הנו סובל מכאבי גב ומכאבים והגבלות בקרסול שמאל; לועדה הוצגה חוות דעת פרטית של אורתופד מטעם התובע ולמבקשת אין מידע אודות האמור.

היתעלמות הוועדה הרפואית ממצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה מעוררת ספק שמא היה בעברו הנזכר כדי להשפיע על קביעת הנכות, כאשר ישנה אי בהירות אם הוועדה נחשפה או היתה ערה לתעוד קודם רלבאנטי יכלל הדבר תחת החריג המצדיק הבאת ראיות לסתור (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש (25.06.2007)).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי בדו"חות הועדה הרפואית, ובמסמכים הרפואיים ביחס לתאונה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להבאת ראיות לסתור להתקבל .

במקרה שלפנינו, נמצא כי לתובע עבר רפואי בתחום הגב והקרסול והתיעוד הרפואי בזמן הצבא ולאחריו לא היה בפני הוועדה הרפואית מטעם המל"ל. מדובר לטעמי בנתונים רלבנטים, שאילו היו עומדים בפני הוועדה, יתכן והיא היתה עשויה להגיע למסקנה שונה בעניין הנכות והקשר הסיבתי לתאונה, והנטען מהווה אינדיקציה לצורך בירור מקצועי מעמיק על ידי מינוי מומחה.

לפיכך, הבקשה מתקבלת.

כלומר, בשונה מהועדה מהדרג הראשון אשר קבעה כי לתובע לא נותרה נכות בתום הנכויות הזמניות, הועדה הרפואית לעררים מצאה כי לתובע נכות אורתופדית צמיתה כלהלן: נכות בשיעור של 5% לפי פריט 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) במחציתו בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צוארי; נכות בשיעור 10% לפי פריט 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

כלומר, גם אם נקבל את טענת התובע כי הוצג תעוד רפואי המתוארך משנת 2016 ואילך – לא ניתן להיתעלם מעובדה שזהו אינו התעוד היחיד הרלוואנטי, שכן עברו הרפואי המשמעותי של התובע בשנים שקדמו לכך לא בא לידי ביטוי באותה אסופת מסמכים שהוגשה לעיון הועדות.

...

לטענה כי לא הונח בפני הוועדה חומר רפואי מעברו של התובע על פי הפסיקה, יש מקום להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור במצב בו בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא הוצגו עובדות רלוונטיות הנוגעות למצבו של הנפגע עובר לתאונה ואשר עשויות להביא את הוועדה למסקנה שונה (ראו מיני רבים: רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (נבו 11.09.2014); רע"א 4752/20 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ בניהול מגדל חברה לביטוח בע"מ (נבו 22.11.2020)).

מצב זה מעורר ספק, אשר למצער, מחייב בדיקה נוספת, קל וחומר עת אינו מהווה טעם יחיד להיעתר לבקשה אלא מצטרף לעובדה כי ההחלטה התקבלה על בסיס תיק רפואי שאינו מלא כפי שפורט לעיל.

לא למותר לציין כי העובדה שהמדובר בנכות על פי דין ולנתבעת אין את הזכות לחקור את המומחים שקבעו את אותה נכות מצדיקה אף היא מתן אפשרות להביא ראיות לסתור במקרים כגון דא. לסיכום לאור כל המפורט לעיל, אני מתירה הבאת ראיות לסתור ומורה על מינוי מומחה בתחום האורתופדיה.