כך גם בתכתובות דוא"ל מחודש יולי 2017 בין התובעת לבין גב' רותי קקון מנהלת מדור גני ילדים בערייה (נת/י"ג), הראשונה כתבה כך: "השנה אני חוזרת לנהל את גן כלנית. הבנתי שבגן יש ילד עם אלרגיה מה שאומר שתהיה בגני סייעת רפואית. אני מזכירה לך את שנת הלימודים 2014-2015 גן ירקון עם הסייעת סיגלית. היא עדיין במערכת אני מבינה (רשע וטוב לו צדיק ורע לו). אני בטוחה שאת זוכרת את הארוע...".
בהמשך נתגלעו חילוקי דיעות בין התובעת לבין אחת מחברי ועד הגן (ת/ל"ג), כמו גם בין התובעת לבין אתי הסייעת הרפואית (ת/ל"ז- מ"א; נת/י"ד)(ע' 12 ש' 7-25; ע' 32 ש' 10-35; ע' 33 ש' 7-10), אשר בעטיה אף חלה תקרית נוספת אגב מעבר ילדי הגן לצהרון.
כך נכתב במכתב:
"...לאורך ההליך (גמישות בהעסקה) כלפי הגננת, ביקשנו להגיע להבנות תוך הצעת פרישה מכובדת ממשרד החינוך, לאחר תרומה ארוכה במערכת החינוך. אנו מתנגדים בתוקף לפיטורי הגב' דהאן –קאשי ומבקשים לקיים בדחיפות ועדה פריטטית עליונה בעיניינה עם כל הגורמים הרלוואנטיים במשרד החינוך ובהסתדרותה המורים".
במקביל פנתה התובעת בתלונות על היתעמרות בעבודה מצדה של איילת הן למשרד החינוך, הן לנציבות שירות המדינה, הן למבקר הפנים במשרד החינוך והן למבקר המדינה (ת/צ"ז- ק"ג).
לגבי הליך גמישות בהעסקה- נוכח המשברים בהם הייתה מעורבת התובעת הן בגן כלנית והן בגן נווה שלום, שתוך פרק זמן של חודשיים יצרה התובעת משבר עמוק שאיים לפגוע בקידום הגן כגן ייחודי, בין היתר בשל נתוק הקשר מצידה עם המפקחת וגורמים מקצועיים במחוז, וזאת בנוסף לתפקודה בהיבט הפדגוגי וסרובה של התובעת לקבל הדרכה ולאמץ דרכי עבודה הנדרשות על ידי משרד החינוך, הוחלט על הליך של גמישות בהעסקה, בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל. בהקשר זה, מדובר בעובדת הוראה שתפקודה לוקה בחסר וזאת בלשון המעטה.
ודוק, בכתב ויתור נקבע במפורש כי התובעת "זכאית לפרוש בתנאי עדיפות א' בהתאם לתנאים שנקבעו ע"י הנציבות לגבי עובדי הוראה בענין זה. זאת מעבר לזכויות העומדות לזכותי מכח סיום העסקתי במשרד החינוך". בנוסף ולמעלה מהנדרש, בהודעת דוא"ל מיום 11.8.2019 כתבה התובעת לעו"ד טביב וגורמים נוספים כי "חשוב לי לציין שלהבנתי מהשיחה עם חביבה אני אקבל הכל, הווה אומר הכל מבחינתי: 1. מענק פרישה מהאוצר; 2. מענק פרישה עדיפות א' משרד החינוך; 3. פדיון ימי מחלה; 4. ששה חודשי היסתגלות; 5. הכרה בוותק לשנים 1998-2000 – שנים שעבדתי בארה"ב במוסדות יהודים; 6. הכרה מלאה לשנת הלימודים 2000-2011 עבדתי במשרד במחוז תל אביב; 7. כל דבר אחר שמגיע לי ואינני מודעת לו".
שנית, התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי לא הישתכרה כלל בתום העסקתה במשרד החינוך, קרי בתקופה שלאחר פרישתה.
לשון הרע?
לטענת התובעת, משרד החינוך שם אותה ללעג, הלבין את פניה ברבים והשפיל אותה בפרסומים שונים שביצע, כך בכל הנוגע להמלצה של אורנה להורים שטענו כי התובעת והסייעת בגן ברקת ישבו על הילדים בגן לפנות למישטרה; חשדות שפורסמו בכתבות שונות במקומונים; תליית השלט; הכפשת התובעת על ידי הסייעות; הוצאת דיבה של הורים שהתראיינו בכתבות שונות; אמירה של לילך כי היא רואה בתובעת "בייביסיטר"; העובדה כי איילת עודכנה בדבר החקירה וכי עידכנה בדבר את סוזנה; העובדה כי איילת גערה בה שלא תכניס את עניינה האישיים למפגש הפיקוח; תשובת איילת להורים בגן בוסתן – מצג שוא כאילו יש פרטים חמורים הקשורים בתפקודה של התובעת ולא ניתן לפרסמם; איסור כניסתה למשרד החינוך; תלונה של איילת כנגד התובעת בחודש מרץ 2020 וחקירתה במישטרה; כשל בטיפול משמעתי ומקצועי בסייעת הרפואית; היתעלמות המשרד מפניותיה; הפרת כללי גמישות בהעסקה.
...
אנו סבורים כי חלק ניכר מהסעיפים ומהנספחים צורפו שלא לצורך ואלו לא נדרשים להכרעתנו.
בנוסף, המשרד החתים את התובעת על כתב ויתור, חרף הצהרתה המפורשת כי תלויות ועומדות לה טענות חריפות, עת התובעת היתה עם "הגב לקיר".
לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן נתבעים סעדים גם עבור תקופת עבודתה בגן ברקת אותו ניהלה בין השנים 2008-2010.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.
סוף דבר
התביעה על כל סעדיה נדחית בזאת, למעט פיצוי לא ממוני בסך של 30,000 ₪ אשר הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום.
נוכח סכום התביעה מזה (296,080 ₪), והסעד הנפסק מזה (כעשירית מסכום התביעה), התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, ברף הנמוך, בסך של 3,000 ₪ אשר יקוזזו מהסכום הנפסק בסעיף 176 לעיל.