בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 8570-03-19 מדינת ישראל נ' פרנקל
תיק חצוני: 97032/2018
לפני
כבוד השופט אברהם רובין
המאשימה
מדינת ישראל
הנאשם
י.פ.
החלטה
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי, תקיפה בנסיבות מחמירות, והיתעללות בקטין על ידי אחראי.
דיון והכרעה
בבש"פ 467/21 הנ"ל דן בית המשפט העליון בשאלה:
"מהו היחס בין חובת הדיווח שחלה על עובד סוצאלי שהתעורר אצלו חשד כי נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, לבין החיסיון הנוגע למידע המוחלף בין העובד הסוצאלי למטופל? במילים אחרות, האם בנסיבות שבהן חלה חובת הדיווח הסטאטוטורית החיסיון נסוג ועל העובד הסוצאלי למסור לידי רשויות החקירה מידע ומסמכים בנוסף לדווח עצמו? כמו כן, מהו ההליך שבו ייבחנו הדברים – האם מסירתם של חומרים נוספים נלווית לחובת הדיווח או שמא עליה להבחן במסגרת הליך נפרד של בקשה להסרת החיסיון?"
בפסק דינו עמד בית המשפט על כך שנקודת המוצא לדיון בשאלות האמורות היא, שהוראת החיסיון הקבועה בסעיף 50א לפקודת הראיות נועדה כדי: "להגן בראש ובראשונה על המטופל ועל מערכת היחסים בינו לבין הגורם המטפל, המושתת מטבעה על אמון". מטרת החיסיון היא לעודד את המטופל לחשוף בפני המטפל מידע אישי ופרטי הנחוץ לצורך הצלחת הטיפול (פסקה 4 לפסק הדין).
...
ב"כ הנאשם טוען כי העדויות שמבקשת המאשימה להשמיע לשם הוכחת אמרות החוץ אינן קבילות, זאת לנוכח הוראת סעיף 50א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, אשר זו לשונה:
" עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו-1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החסיון או שבית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על הענין שיש שלא לגלותה."
בטרם נדון בטענות הצדדים נביא בקצרה את השתלשלות החקירה בעניינו של הנאשם, כפי שהיא עולה מטיעוני הצדדים.
סבורני כי לנוכח חומרת המעשים המיוחסים לנאשם, במיוחד המעשים המתוארים בסעיף 4 לכתב האישום, ולנוכח הטענה שהמעשים בוצעו כלפי בנו התינוק של הנאשם, הרי שעשיית הצדק עדיפה על העניין שיש באי גילוי הראיות החסויות, ועל כן ראוי להורות על גילוי הראיות המדוברות.
בסופו של דבר סבורני, כי לנוכח ריבוי המשתתפים במפגש, ולנוכח העובדה שחלקם אינם עובדים סוציאליים הרי שהחיסיון הקבוע בסעיף 50א(א) לפקודת הראיות לא חל על שנאמר במפגש זה. אשר על כן, עדויות ומסמכים הנוגעים לישיבת וועדת הטיפול כן יהיו קבילים כראייה.
טענות אלו מבוססות רובן ככולם על שנפסק בבש"פ 467/21 הנ"ל, אלא שכאמור לעיל פסק דינו של בית המשפט העליון ניתן אחרי שהוגש כתב האישום בעניינו של הנאשם, ולכן אין בידי לקבל את טענות ב"כ הנאשם בהקשר זה.
אשר על כן טענת החיסיון של הנאשם נדחית.
