אין חולק, כי בין הנאשם לבין המתלוננת נרקמו יחסים רומנטיים שנמשכו מעל שנה וכי בתקופה הראשונה, השניים התגוררו בדירה משותפת.
השינוי בחוק וההחמרה בענישה באו על רקע ריבוי מעשי אלימות בין בני זוג, בעיקר גברים כלפי נשים, בין בתוך המשפחה ובין מחוצה לה, כאשר המכנה המשותף בכל המקרים הוא מעשה אלימות על רקע מערכת בין אישית רומנטית בין בני זוג, לאו דוקא נשואים או ידועים בציבור.
כב' השופטת שטרסברג-כהן בע.פ. 4341/91 וידאל נ' מ"י, פד"י נ"ג(3) 329; 334, נקטה בפרשנות מרחיבה וקבעה:
"יש למלא את המושג 'בן זוג' בתוכן המשקף את אורחות החיים הלגיטימיים בחברה בה אנו חיים על התפתחותה ותהפוכותיה".
המחוקק ביקש, כאמור, להגן על בן זוג באשר הוא מפני התנכלות ופגיעה בו, כאשר מעשים אלה הם תולדה של מערכת היחסים שהתקיימה בין בני הזוג.
הנאשם הודה, כי איים על המתלוננת, אך הכחיש, כי הדיח אותה בחקירה.
...
לאור האמון המלא שנתתי במתלוננת והיעדר אמון שנתתי לנאשם, אני קובעת, כי הנאשם היכה את המתלוננת בצורה אכזרית והשתמש מכל הבא ליד, לרבות בחבל ובסכין.
מהטעם האמור, אני קובעת שהנאשם עבר, בין השאר, עבירה של הדחה בחקירה.
לאור כל האמור, אני קובעת, איפוא, שאשמתו של הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, הוכחה מעבר לכל ספק ועל כן החלטתי להרשיעו בכולן.
