בפסק הדין נדחתה עתירת אסיר, שעניינה בהסרת סיווגו כ"טעון הגנה" ושילובו במסגרת טיפולית לעברייני מין בבית סוהר "חרמון".
רקע עובדתי
המבקש, יליד שנת 1996, נדון על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לנוער לחמש שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו (6.7.2015), בגין עבירות מין שביצע בשני קטינים (גזר הדין ב-תפ"ח 40602-07-15 ניתן ביום 27.6.2016); בנוסף הושת על המבקש מאסר על תנאי ופצוי למתלוננים.
בפתח תגובתו של המשיב לבקשת רשות העירעור, הובהר כי לנוכח הטענות שהעלה המבקש במהלך הדיון בבית משפט לעניינים מנהליים, בדבר היתעללות מצד אסירים אחרים – כבר ביום 30.11.2016 הועבר המבקש מבית הסוהר אשל לבית הסוהר השרון, ונקלט שם באגף טעוני הגנה.
התפיסה שביסוד החוק היא שהערכת מסוכנות, פקוח חצוני ומתן טפול ייעודי, הם שלושה נדבכים השלובים זה בזה, משלימים זה את זה, ויחד יוצרים מנגנון יעיל ומידתי למניעת הישנות עבירות המין:
"השקום המונע ממוקד בהתייחסות למרכיבים הפסיכולוגיים ההתנהגותיים והקוגניטיביים של עבריין המין. בלא שינוי התפיסה, העמדות, המודעות, האחריות וההתנהגות של עבריין המין, קיים סיכון גבוה יותר כי למרות הפיקוח והמעקב, עברייני המין יחזרו לבצע עבירות מין. יתרה מזאת, הטלת תנאי פקוח ומעקב בלא שקום מונע עלולה להגביר את מסוכנותו של עבריין המין, עקב היותו נתון בלחצים שמקורם במיגבלות ובתנאים המוטלים עליו במסגרת צו הפיקוח. ככל שהליך השקום המונע יעלה יפה, תפחת מסוכנותו של העבריין ויהיה ניתן להקל בתנאי הפיקוח המוטלים עליו. המצאות עבריין המין בתהליך של שקום מונע תאפשר קבלת אינדיקאציות לעניין המסוכנות כך שיהיה ניתן לאורך התהליך לאתר הדרדרות במצבו ולהתריע על עלייה ברמת המסוכנות" (ראו: דברי ההסבר, בעמ' 192).
...
למעלה מן הצורך התייחסתי לטענות המבקש גם לגופן, והגעתי לכלל דעה שבשלב זה לא נפל כל פגם בהחלטות הגורמים המקצועיים במב"ן בנוגע לשילובו של המבקש בטיפול, וגם לא בהחלטת ועדת טעוני הגנה בנוגע לסיווגו של המבקש כטעון הגנה.
משכך, דינה של בקשת רשות הערעור היא להידחות.
התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.
