התנכלות של פקידי ביטוח לאומי שרירותית

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 12222-12-21 16 מרץ 2023 לפני: כב' השופט בועז גולדברג המבקשת רבקה חלפון ע"י ב"כ: עו"ד ענת כהן קאופמן המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי פסק דין

בפני ד"ר פוסטלניק התלוננה המערערת כדלקמן: "יש פגיעה מהעבר מאז ועד היום, מטופלת במסגרת רווחה בשיחות וברסיטל. מקבלת תרופות מפסיכיאטר. עברתי אירועים וננעלתי באוטו בטעות, לא יכולתי לעלות במעלית, חשבתי שעומדת למות. באותה תקופה עברתי היתעללות ובית המשפט הוציא אותי מהבית. מאובחנת כפוסט טראומה. מבקשת לאמץ קביעה לצמיתות". לציין שבפני הועדה עמדו המסמכים בתחום הפסיכיאטרי משנת 2016 ושנת 2017.

המערערת גם טענה כי הועדה דחתה את תביעותיה באופן שרירותי.

כך סברה הוועדה כי המצב הנפשי של המערערת קשור לאירועים שהתרחשו בחו"ל. מדובר בהחלטה חלוטה לטענת המשיב, וזאת במיוחד כאשר הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי מועד תחולת הנכות בתחום הנפשי הנה משנת 1999 וכאשר התובעת לא הלינה על מועד זה. כמו כן טען המשיב כי אין במכתב של פקיד התביעות המבשר למערערת על דחיית הערר כדי להוות פגם משפטי של הוועדה לעררים, וכי ככל שהיא מעוניינת לתקוף מכתב זה הדרך לכך אינה באמצעות ייחוס פגם משפטי להחלטת וועדת העררים.

...

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נוהל בשנת 2003 הליך שבו נדון עניין התושבות כאשר בסופו של דבר ההליך נמחק והמערערת הודיעה, כי בכוונתה "להתמקד בערעור על הוועדה הרפואית בעניין אחוזי הנכות שנקבעו". בתאריך 19/6/16 המערערת עברה תאונה בדרכה לעבודה באוטובוס ואז היא אובחנה בין היתר בשבר בעצם הזנב ועוד בעיות אורתופדיות ואז החלה גם התדרדרות במצבה הנפשי.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל מהטעמים הבאים: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שנוסחה כך: כאן המקום לשוב ולהדגיש כי פסק דין זה ניתן בתובענה בה תקפה המערערת דנן את החלטת פקיד התביעות מיום 29.1.18, בה נקבע, כאמור, כי אי כושרה של המערערת להשתכר לא נגרם בהיותה תושבת ישראל.

המשיב ישלם הוצאות בסך 5,000 ₪ למערערת תוך 30 ימים מהיום.

העדויות אשר נשמעו בפני בית הדין מלמדות על קבלת החלטות שרירותיות, תוך קפוח זכות הנכה לרבות הפסקת תשלום הגימלה ללא כל התראה מוקדמת.

עוד נטען כי פקידת הנתבע הגב' שריף, הודתה כי לא הפעילה כל שיקול דעת ופעלה בהתאם להוראות הנתבע הואיל וקיימת "עילת שבוב" כל זאת שעה שהנתבע ידע על קיומה של "עילת שבוב" אולם , לא העלה טענה זו בהליך הקודם ובכך וויתר על טענתו זו. תביעת השבוב הנה תביעת הנתבע כנגד המזיק בפועל בגין גמלאות שהנתבע שלם או עתיד לשלם לנפגע עבודה.

לאור נסיבות מקרה זה , והשתלשלות האירועים בעננינו של התובע אין מקום להשיב את העניין אל הנתבע לקבלת החלטתו הואיל והנתבע יחזור ויבזה את החלטת בית הדין, וימנע ממתן החלטה כל זאת משיקולים זרים תוך היתעמרות בתובע והפסקת תשלום הגימלה מעת לעת.

אשר להקף הבקורת השיפוטית על החלטת הנתבע בבקשה להיוון קצבת נכות נקבע כי: "... במסגרת הפיקוח השפוטי של בית הדין לעבודה על החלטת המוסד לביטוח לאומי לגבי הוון קצבת נכות מעבודה, אין בית הדין מוסמך להחליף את שיקולו של המוסד בשיקולו של בית הדין, בעניינים שבית הדין "אינו ערוך לטפל בהם ושאין לו הכלים לכך"..

...

בהליך הקודם בעניינו של התובע הורה בית הדין לנתבע לשקול שיקולים עניינים אולם הנתבע לא עשה כן לפיכך, בשל ביזיון פסק דינו של בית הדין שניתן בהליך הקודם אין מנוס אלא ליתן החלטה שיפוטית המחייבת את הנתבע לבצע היוון מלא לאורך כל חיי התובע.

עדת הנתבע העידה כי קיימת עילת שיבוב על כן לא אושר ההיוון אולם , טענתה זו לא גובתה בראיות כלשהן ובניגוד לעמדת הנתבע אשר טען כי יוגשו מסמכים וכן יוזמן עורך הדין המטפל בתביעה , לא הוצג דבר בעניין זה. לפיכך, משהעלה הנתבע נימוק אשר לא הוכח כלל וכלל ומשלא נבחנו הפרמטרים הנדרשים על פי הדין קרי, לא נבחן מדוע אין לבצע היוון לכל תוחלת החיים על בסיס הכנסות מספקות בשם לב לנסיבות האישיות של התובע, התוצאה היא כי הנתבע כשל בבירור זכות התובע להיוון מלוא הגמלה.

סבורני כי חרף הכשל בהפעלת שיקול הדעת על ידי הנתבע ויישום המבחנים הרלוונטיים להכרעה בבקשת התובע, נעדר בית הדין כלים לקבוע מראש ועד גיל זקנה האם יש לתובע יכולת כלכלית , יכולת אשר כל לא הובהרה בהליך בפני בפרט לאור השינויים האפשריים במצבו הבריאותי והכלכלי של התובע.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 63044-11-17 06 מאי 2020 לפני: כב' השופטת מיכל נעים דיבנר נציגת ציבור (עובדים) – גב' אלינורה וינטרוב נציג ציבור (מעסיקים) – מר עמוס הראלי התובעת סמדר בת אדם לויטן ע"י ב"כ עו"ד אהוד רוכב הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ מהלישכה המשפטית תל אביב פסק דין

כנגד ההחלטה הוגשה ביום 5.11.2015 תביעה לבית הדין (ב"ל 13250-11-15 בפני ד"ר לובוצקי, כב' השופט הבכיר), ועל פי הסכמת הצדדים, הושב עניינה של התובעת לפקיד התביעות לצורך השלמת חקירה וגביית עדותה של הגב' עליזה סיקרסקי, אשר נמצאה על ידי בית הדין כרלוונטית לבירור עניינה של התובעת.

על רקע כל אלו, הארוע הנידון נדמה כחלק אנהרנטי מכלל האירועים, שכללו אף הם פגיעה בסמכויות, העברת כפופים, מתחים ויחסים בלתי נעימים עם השר, ולא מצאנו איפוא מה חריג בו. תמיכה במסקנה זו, כי מדובר בתקופה ממושכת של לחץ ולא בארוע ייחודי, מצאנו במכתבה של הפסיכולוגית המטפלת בתובעת לפיו "התחושה העיקרית אותה הביאה היתה של היתעללות נפשית ממושכת ואינטנסיבית, אותה עברה בעבודתה בלישכת שר האנרגיה והמים בין השנים 2009 ועד סוף שנת 2012" (צורף לכתב ההגנה).

מועד הישיבה הנטענת נטען איפוא באופן שרירותי ולא נתמך בדבר.

...

לפיכך התביעה נדחית.

בשולי הדברים מצאנו לנכון לציין, כי אין ללמוד מהכרעתנו כי אנו דוחים את טענות התובעת בדבר קשיים ניכרים שעלו בפניה במסגרת תקופת עבודתה הנדונה.

מטעמים אלו החלטנו שלא לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

יצוין, כי לא מצאנו מקום בנסיבותיו של תיק זה להתערב בשקול דעתו של המעביד ששוקל להוציא את העובדת לחופשה בתשלום ולהזמינה לשימוע שכן לטענת המעביד היתנהלותה של המבקשת במשך תקופת העסקתה כפקידה במחלקה התעסוקתית מיום 1.1.15 הנה לקויה תוך היתנהגות חריגה ובלתי הולמת לרבות אי ציות להוראות הממונים, תוקפנות כלפי צוות המחלקה, האשמות שוא וכן אירועים נוספים, הכל כמתואר בתגובה שהגישה המשיבה.

גם לא נבחנה אפשרות אחרת מלבד פיטוריה; - הנתבעת אף סימנה אותה מראש כמיועדת לפיטורים, נישלה אותה מתפקידה ללא שיחה מקדימה וללא זימון לשימוע, ושלחה אותה לשבת בביתה ללא שכר, תוך כדי דרישה שרירותית להמציא לה חוות דעת על מצבה הנפשי; - הנתבעת גם פעלה בנגוד להוראות נציבות שירות המדינה ולא התייעצה עם ועד העובדים, אלא רק לאחר פנייתה לבית הדין; - היא גם פוטרה בזמן היותה בחופשת מחלה, ובנגוד להוראות הדין; - תנאי עבודתה לא עוגנו בהסכם ולא נימסרה לה הודעה על תנאי העסקה.

לענין זה נקבע בעיניין הרמן, מפי כב' הנשיא אדלר, כדלקמן[footnoteRef:15]: [14: ע"ע (ארצי) 779/06 קורן – בית חולים אלי"ן (ניתן ביום 7.10.2007); ע"ע (ארצי) 1403/01 סרוג'י – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.5.2004).

] האם הנתבעת (כללית) וכוכבה (פרטנית) התעמרו בתובעת – טענה חוזרת ונשנית מפי התובעת, אשר הועלתה בהליך זה (ובכלל זה גם בחקירות הנגדיות), היתה לגבי היחס המתעמר של כוכבה כלפיה, ועל "סביבת עבודה עוינת, יחס מזלזל ולא נעים, תחושה כי אינה רצויה, הערות פוגעניות או היתעלמות מופגנת"[footnoteRef:138].

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

אזורי לעבודה נצרת עב 2577/04 יוסף חלאילה המוסד לביטוח לאומי פסק דין

ב) פיטוריו של התובע נגועים בשיקולים זרים ובלתי ענייניים, והם נעשו שלא כדין, באופן שרירותי ובחוסר תום לב. ג) היתנהגותו של הנתבע מצביעה על התנכלות כלפיו, תוך רדיפתו וקיומם של נסיונות חוזרים ונשנים לפטרו, כאשר בכל פעם מועלה נימוק אחר לפיטוריו.

הנתבע אינו יכול להרשות לעצמו להעסיק חוקר, אשר על חקירותיו וממצאיו נסמכים פקידי התביעות וגם בתי הדין, מקום בו מדובר במי שאינו יכול לסמוך עליו.

שוכנענו לא רק באמיתות גרסתם אשר לפרטים הנוגעים לאיחורי התובע, תגובותיו להערות שהופנו כלפיו, והשפעת היתנהגותו על תפקוד היחידה, צוותיה ומבצעיה, אלא גם בעובדה שעמדתם לפיה יש להפסיק עבודתו של התובע ביחידה נבעה מהצטברות של חוסר שביעות רצון מתפקודו ולא מכל סוג של היתנכלות, משוא פנים או שיקולים זרים, שלא כנטען מצדו של התובע.

...

ב) בעניינינו, כפי שנאמר לעיל, הנתבע טוען כי מעשיו ומחדליו של התובע – הביאו את הממונים עליו לידי המסקנה שהוא אינו מתאים לעבודה המסוימת כחוקר ביחידה בה שובץ, בהתחשב באופי פעילותה.

אמנם, היתנהלותו של הנתבע בקשר לפיטורי התובע היתה מקרטעת, בלתי מסודרת וממצה, וככל שהדבר נוגע לשימוע שנערך לו – גם בלתי מקצועית – ואין ספק שהיה בהתנהלות זו כדי להאריך את סיבלו עקב פיטוריו, שהם כשלעצמם משום פגיעה בכל עובד שפרנסתו ופרנסת הסמוכים על שולחנו תלוייה במקום עבודתו – אולם גם בהקשר זה – איננו סבורים שיש בפגמים אלה כדי להצדיק את ההחלטה בדבר בטלות או ביטול הפיטורים, הגם שיש בה כדי להוות נדבך נוסף לעניין הקביעה בדבר הפצוי הכספי שיש לפסוק לו. סיכומו של דבר – אנו דוחים את התביעה להכריז על ביטול פיטורי התובע ולהורות על השבתו לעבודה בשירות הנתבע.

לאחר ששקלנו בדבר, החלטנו שלא לחייב מי מהצדדים בהוצאות הצד השני.