התנכלות לעובד בשל מחלוקת פוליטית והפחתה שכר

בתביעה זו טוען התובע כי רשות השידור פגעה בזכויותיו בכך שלא העסיקה אותו בחוזה בכירים, בכך שביטלה מיכרז לתפקיד מנהל קול ישראל מסיבות פוליטיות ופגעה בסכויי לקבל מינוי קבוע לתפקיד מנהל קול ישראל, ובכך שהתנכלה לתובע, לאחר בחירתו של מר מירו למנהל קול ישראל, בהצעת תפקידים שאינם מתאימים לכישוריו ולמעמדו ולבסוף בהפחתת שכרו, הכל מתוך רצון לדחוק את רגליו ולגרום לו לפרוש מרשות השידור.

בהתאם לכך, אנו מעדיפים את עדותו של מר צימרמן, הנתמכת בעדותו של מר שקלאר, לפיה לא היה עיכוב מכוון של רשות השידור במתן חוזה בכירים לתובע, אלא הייתה מחלוקת לגבי מתכונת החוזה.

הגשת תלונת המנכ"ל מר יוני בן מנחם למישטרה נגד התובע בגין חשיפת דו"ח פיל"ת, עניין שכבר פורסם בציבור בשנת 2003, אשר נבעה ממטרות נקמניות בלבד.

...

כמו כן, החלטנו לפסוק לתובע פיצוי כללי בגין חוסר תום לב שהתבטא בדחיית המכרז השני בשנת 2008 מסיבות לא ענייניות תוך פגיעה בתובע, הזמנת התובע לשימוע מיותר בחודש 6/11 והפרת חובת רשות השידור (בין היתר מכוח הסכמה עם אגודת העיתונאים) להציע לתובע הצעות שיבוץ ראויות ההולמות את מעמדו לאחר סיום כהונתו כמנהל קול ישראל בפועל.

בהתחשב במכלול ההפרות של הסכמים ושל חובת תום הלב שהופרו כלפי התובע, כמפורט לעיל, החלטנו להעמיד את הפיצוי על סך 130,000 ₪, שהן עשר משכורות.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

טענות התובעת באשר לרדיפה פוליטית והתנכלות אישית ועוינת מצד ראש המועצה ראוי להזכיר בנקודה זו, כי התובעת הגישה את תביעתה כנגד המועצה וכן כנגד ראש המועצה באופן אישי, וטענה כי פיטוריה נבעו מרדיפה אישית מצדו.

הרי הורדת תוספות השכר שחסבאני אישר בוצעו לכל העובדים ומטעמים עינייניים ולגיטימיים של חריגות בסעיף תקציב משכורות.

בחודשים אוקטובר, נובמבר 2018 שולמו לתובעת התוספות שבמחלוקת כלהלן, בחודש 12, הפסיקה לקבלן: חודש / תוספת תוספת פיצול גמול הכשרות ומקצוע שעות נוספות החזר נסיעות בתפקיד 10/18 648.3 ₪ 388.9 ₪ 1,200 ₪ 700 ₪ 11/18 324.10 ₪ 388.9 --- 700 ₪ התובעת דרשה השבת כל התוספות שהופחתו משכרה ותשלום הפרישי שכר – אולם לא כימתה רכיב זה של תביעתה.

...

לאור תוצאת דיוננו, אנו סבורים כי תוצאה זו תביא לעיוות דין ודי בכך כדי לאפשר את הגמישות הפרוצדורלית הנדרשת.

בשולי הדברים ולא בשולי חשיבותם, מצאנו להעיר על ההתנהלות הלא ראויה מצד התובעת ובא כוחה במהלך הדיונים והערותיהם הבוטות בכתבי בי - הדין, בין היתר השתלחותם בבית הדין ובצד השני, תוך שימוש בביטויים לא ראויים ולא מכבדים.

בשים לב לתוצאה, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 3.8.20 שלחה העמותה מכתב לעובדיה בעיניין "תכנית הבראה עקב משבר הקורונה", בו הודיעה, כי עקב מצב כלכלי קשה וכאמצעי להקטנת הוצאותיה, לא תאושר עבודה בשעות נוספות מעבר לשעה 16:00 ושכר היסוד של כל העובדים יופחת ב- 10%.

עקב נסיבות פיטוריו עתר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, היתנכלות תעסוקתית ועגמת נפש בסכום של 100,000 ש"ח. התובע הוסיף וטען, כי העמותה פיצלה את שכרו באופן פקטבי, ולכן יש לקבוע ששכרו הקובע לחישוב פצויי פיטורים עומד על סך 12,388 ש"ח. לפיכך, התובע עתר לחייב את הנתבעים בתשלום הפרשים לפצויי פיטורים, להודעה מוקדמת ולקרן פנסיה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלה האם תוספת השכר (תוספת מנהלים או תוספת שנ"ג) היא רכיב פקטבי אשר מהוה חלק משכרו הקובע של התובע.

בקשת התובע בקצירת האומר יצוין, כי עיקר טענת התובע היא שיש במסמכים המבוקשים כדי להציג באופן ברור את ההיתנכלות בו וההתנהלות כלפיו, רמיסת זכויותיו הקוגנטיות והשמוש שהנתבע עושה בנכסי העמותה לצרכיו העיסקיים, הפוליטיים והאישיים.

תלושי שכר, המחאות ותשלומים לתובע בגין עבודות פרטיות שביצע עבור הנתבע או נועם או מישפחת וסרמן: לטענת התובע, מסמכים אלה רלוואנטיים לטענת הנתבעים שהתובע קיבל תשלום בגין עבודות שביצע באופן פרטי.

...

הבקשה נדחית.

דין הבקשה להתקבל ואני מורה לתובע להמציא לנתבעים כל מסמך המעיד על הכנסותיו, כעובד שכיר או עצמאי, לרבות גילמה או הכנסה אחרת, וזאת לתקופה שמיום סיום עבודתו בעמותה ועד מועד הגשת התביעה (18.11.2021).

סוף דבר: הליכי הגילוי והעיון במסמכים יושלמו לא יאוחר מיום 30.6.22.

התביעה הוגשה על סך של 32,636 ש"ח, אך במהלך ניהול ההליך הופחת סכום התביעה לסך של 22,275 ש"ח. רקע ותמצית טענות הצדדים: התובעת היא עמותה רשומה, שהוקמה מכוח סעיף 13 להסכם הקבוצי שנחתם בין המדינה, הרשויות המקומיות, שלשת הערים הגדולות, הסוכנות היהודית והמוסדות להשכלה גבוהה לבין הסתדרות האקדמאים במח"ר. עיסוקה: קידום ההכשרה, הישתלמות והדרכה של עובדים המדורגים בדרוג המח"ר, במטרה לסייע לאקדמאים בתחום מדעי החברה והרוח להרחיב אופקים.

הנתבעת, שכיהנה והועסקה בשכר כיו"ר הסתדרות האקדמאיים במח"ר, כיהנה גם כיו"ר מועצת המנהלים של העמותה (התובעת) בין השנים 2010 ל- 2017, ללא שכר.

בתביעה זו התובעת דורשת השבת סכום זה. הנתבעת הגישה את כתב הגנתה ביום 3.1.19, עיקר טענותיה: היא הייתה זכאית לגמול עבור כל הישיבות הכלולות בדרישתה, התביעה הוגשה ממניעים פוליטיים ומרצונה של היו"ר החדשה להיתנכל לה, גם אם טענות התובעת יתבררו כנכונות (בנגוד לטענותיה) יש לקזז מסכום התביעה סכומים המגיעים לה כגמול שלא נידרש על ידה עבור ישיבות בהן הישתתפה אך לא דרשה גמול עבורן, בשל כך שניתן היה לשלם לה גמול גבוה יותר בתקופה בה שימשה גם כממלאת מקום המנכ"ל (אם הייתה מבקשת זאת), וכן בשל כך שהתובעת לא עידכנה את סכום הגמול לישיבה לאחר תיקון התקנות בעיניין זה. עוד טענה הנתבעת, כי התביעה להשבת גמול שקבלה עבור שנת 2011 היתיישנה וכי התובעת אינה רשאית לעשות שימוש בדוח מבקר הפנים ונספחיו כראיה בהליך זה. לאור זאת, בהמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים כי טענות התובעת בגין שנת 2011 יימחקו מכתב התביעה בשל היתיישנות (וכך גם טענות הקזוז ביחס לתקופה זו) ובהתאם להחלטתי, דוח הבקורת הוצא מהתיק ולא שימש כראיה בהליך זה. אעיר, כי הנתבעת אף טענה כי התובעת לא המציאה לה את מלוא המסמכים הרלוואנטיים בתיק וכי יש בכך לשמש לחובתה.

מכל מקום, כמפורט להלן, הנתבעת אינה מכחישה את מהותן ותוכנן של הישיבות שהתובעת טוענת כי אינה זכאית לגמול עבורן, וממילא אין בטענתה לאי המצאת מסמכים כדי לשנות לעניין זה. טרם אדרש לעניין תוכנן של הישיבות שבמחלוקת אציין, כי לא מצאתי שיש בכך שבמספר מקרים חבר וועדה הישתתף בישיבה ולא קיבל עבורה גמול (בנגוד לחברים אחרים בועדה) כדי להוכיח את טענת הנתבעת כי היא זכאית לתשלום עבור הישיבות שבמחלוקת.

...

בשים לב לכך שעסקינן ב- 6 ישיבות (שתי ישיבות בשנת 2012, אחת בשנת 2013, אחת בשנת 2014, אחת בשנת 2015 ואחת בשנת 2016) אני מקבל את טענת הקיזוז על סך של 4,050 ש"ח. אומנם האמור נכון גם לעניין טענת הנתבעת כי היא זכאית לגמול עבור שתי ישיבות, במקרים בהם התקיימו ישיבת וועד ומיד לאחריהן ישיבות וועדה, אולם לא מצאתי לקבל את טענת הקיזוז בעניין זה. הנתבעת עצמה העידה כי לא רק שעסקינן בנוהג שהיא הנחילה בעמותה (שלא לשלם פעמיים עבור שתי ישיבות רצופות), אלא כי אין היגיון בתשלום זה (ואף ספק אם הוא עונה על הוראות תקנות העמותות, או למצער "רוח" התקנות).

סוף דבר: לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את מרבית התביעה.

כאמור בסיכומי התובעת, סכום התביעה הופחת לסך של 22,275 ש"ח. מתוך סכום זה מצאתי להפחית סך של 5,400 ש"ח. לפיכך: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 16,875 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בתוך 30 ימים.

עיקר המחלוקות בין הצדדים התובע העלה במסגרת תביעתו שלוש טענות מרכזיות: הראשונה הנה בדבר חוסר סמכות של המועצה לצמצם את הקף משרתו; השנייה נוגעת לאי סבירות החלטת המועצה בדבר צימצום המשרה; והשלישית, טענה להיתנכלות ממושכת על רקע אישי ופוליטי שהובילה את המועצה לפגוע במשרתו.

.". בשלב הבא, היתקיימה ישיבה ממונים ביום 9.5.18 וגם בה נטען כי מדובר בהליך שימוע "על רקע הטענות בדבר תיפקודו הלקוי ובשל חוסר היכולת להמשיך ולהעסיקו במשרה מלאה".[footnoteRef:14] הסוגיות שעלו באותה ישיבה הנן הצורך להפחית את שכרו של התובע בשל בעיות תקציב המועצה וכן פעילותו המצומצמת בפועל של התובע שאינה מצדיקה משרה מלאה.

עדותו של התובע מלמדת כי כל ביקורת עניינית שהופנתה כלפיו במשרד לשירותי דת הפכה בעיניו לרדיפה ולהתנכלות; מאבקי הכוח והיחסים העכורים אינם כאמור במחלוקת, ודומה כי התובע אינו יכול להשלים כי קיימת הסתייגות בנוגע לאופן תיפקודו במועצה, כבר משנת 2010, אשר הובילה להפחתת שכרו.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור התביעה נדחית.

עוד נקבע כי במידה והתביעה תתקבל, הנתבעת תשלם לתובע את הפרשי השכר עד ל-100% בתשלום אחד, וכי אם התביעה תידחה, הנתבעת "תוכל לעמוד על כך שהיא זכאית להפרשי שכר מהתובע, והצדדים מסכימים כי בית הדין יקבע את פריסת התשלומים". בפועל, הנתבעת בסיכומיה אינה טוענת דבר לעניין זה, או כי יש לחייב את התובע בהפרשי שכר כלשהם.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, ישלם התובע לנתבעת מס' 1 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים.