התניית תשלום סכומים שאינם שנויים במחלוקת בכתב ויתור על תביעות עתידיות

כך, בסעיף 31 להסכם נקבע כי הצדדים מוותרים על הזכות לביטול ההסכם מכוח הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, ובסעיף 47 להסכם, נקבע מנגנון שנועד להסדיר טענות עתידיות שיתגלו לאחר עיון במסמכי החברה.

נוכח אי האמון בין הצדדים וטענות המבקש בעיניין זיוף מיסמכי העברה כספית על ידי סמנכ"ל הכספים, נראה כי המבקש והמשיב צפו אפשרות שהצד האחר יטען שחלק מהמידע אודות עסקי החברה לא ידוע לו. בהתאם, קבעו הצדדים את ההוראה שבסעיף 47 להסכם שזו לשונה: "כל צד יהיה רשאי לבחון את הנהלת החשבונות של י.ח הארי גרופ בע"מ וחברות הבנות שלה, ח.י. הארי יפה נוף, וי.ח.י הארי צדק בע"מ. צד אשר דרושים לו מיסמכי הנהלת חשבונות ו/או אסמכתות לפעולות שביצעו איזה מהחברות האמורות ברישא, יפנה בכתב אל הצד השני בדרישה מפורטת של המסמכים המבוקשים. הצד המבקש יבוא לצלם את המסמכים המבוקשים, ככל וישנם, אצל הצד השני במועד שיתואם בין הצדדים, לא יאוחר מ – 10 ימי עסקים ממועד הדרישה (דרישה כאמור תוגש רק פעמיים על ידי כל צד). ככל ויתגלו פעולות אשר עונות על התנאים המצטברים הבאים: (1) נעשו באופן חד צדדי (דהיינו, ללא הסכמת שני הצדדים); (2) הם נעשו לטובת צד אחד ולרעת הצד האחר; (3) ולא לטובת איזה מהחברות המשותפות או חברות הבנות (למען הסר ספק, אין במנגנון זה כדי להוות מנגנון אוטומאטי שיש בו כדי למנוע מהצד השני לטעון טענות הגנה), הרי שהצד שקופחו זכויותיו לכאורה, זכאי לידרוש לקבל תשלום בגובה מחצית מסכום אותה פעולה או חלק יחסי אחר בהתאם להחזקות אותו צד באותה חברה בזמן הרלבנטי, מהצד השני. סרב הצד השני לדרישה, יוכל הצד שקופחו זכויותיו לכאורה לפנות בתוך 14 ימים לבורר מוסכם (ולא מוקדם מחלוף 30 ימים ממועד החתימה על הסכם זה), שיתקיימו בו התכונות הבאות: שהוא שופט בדימוס שכיהן בבית המשפט המחוזי או העליון, שהצדדים יסכימו לגביו, ובהיעדר הסכמה בתוך 14 ימים, בורר שעונה על התכונות האמורות ושיבחר על ידי הנאמן בתוך 14 ימים נוספים. כמו כן, הצדדים רשאים להעלות האחד כנגד השני טענות בדבר: (א) גובה הלוואות הבעלים /הון עצמי, (ב) היתחשבנות בין הצדדים ביחס לפרויקט יהודה הלוי; (ג) היתחשבנות בין הצדדים ביחס לפרויקט לה מר (כאשר סוכם קודם לכן בין הצדדים כי חיים שהשקיע בפרויקט 3 מש"ח, זכאי לרווח של 2.9 מש"ח, כאשר מתוכם 1 מש"ח כבר נפרע והיתרה של הון עצמי הנו 4.9 מש"ח וסכומים אלה לא שנויים במחלוקת); ובהעדר הסכמה לפנות לבוררות על פי המנגנון האמור בסעיף זה, מוסכם בזאת כי הסעד היחיד שיתבע יכול להיות סעד כספי, כאשר הצדדים מוותרים מראש על כל סעד זמני או קבוע של צו מניעה או עיקול בהליך הבוררות, והם יהיו מנועים מלדרוש זאת מהבורר או מבית המשפט במסגרת הליך הבוררות. פניה לבורר לא תעכב את ביצוע התחייבויות הצדדים על פי ההסכם. הבורר יהיה כפוף לדין המהותי ויחויב לנמק את החלטתו. הדיונים יתקיימו או בנתניה או בהרצליה או בתל אביב בלבד. ככל והבורר יקבע כי על צד אחד לשלם לצד השני כספים, הרי שהתשלום יותנה בכללי חשבונאות תקינים, דהיינו, הנפקת חשבונית (ככל הנידרש), אישור על ניהול ספרים, ניכוי מס במקור וכיו"ב. מובהר כי פסיקתו של הבורר תשולם מהצד החייב ע"פ פסיקתו של הבורר לצד הזכאי ע"פ פסיקתו של הבורר, בשיק מהצד החייב לצד הזכאי. פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור בפני בורר יחיד ע"פ סעיף 21א לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968. הבורר בערכאת העירעור יענה על התכונות הנדרשות מהבורר בערכאה הראשונה". נוכח הוראה זו, מתבקש כי הצדדים הסכימו כי במקרים הבאים בגדריו של סעיף 47 להסכם, אין הנפגע זכאי לכל סעד אחר מלבד סעד כספי אותו הוא זכאי לתבוע בבוררות.

...

בסופו של דבר שתי הטענות העיקריות עליהן סומך המבקש את תובענתו (העברות הכספים וניפוח התקציב של מיזם יהודה הלוי), מגלמות טענות להוצאה לכאורה של כספים שלא כדין תוך קיפוחו, וכאמור למקרים מעין אלא, נקבע המנגנון הקבוע בסעיף 47 להסכם.

בהתאם, נראה כי הן ההליך המשפטי בו נקט המבקש והן סעד הביטול המבוקש בתובענה זו, אינם מתיישבים עם כוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 47 להסכם, ומקובלת עליי טענת המשיבים, לפיה: "לנוכח חילוקי הדעות הממושכים שהיו בין הצדדים – שלא היו ואינם ניתנים לגישור – ברור וגלוי כי מטרת הסכם ההיפרדות היא להביא להיפרדות מלאה בין הצדדים...". נוכח האמור לעיל, ומחמת שאיני מוצא לנכון להסיג את גבולות סמכותו של הבורר אם וככל שמי מהצדדים יבקש לברר את טענותיו בהתאם להוראות סעיף 47 להסכם, איני רואה מקום לדון בטענות המבקש הנוגעות למסמכי העברת הכספים וטענות נוספות שהעלו הצדדים ביחס לניהול ענייניה הכספיים של החברה.

סוף דבר התובענה נדחית.

מנרב נאותה לשלם למדואל סכום אשר אינו שנוי במחלוקת, אולם היתנתה זו בויתור מצידו על יתר טענותיו.

מדואל טוען כי בפגישות שהתקיימו בינו לבין נציגי מנרב, הודתה מנרב תחילה כי היא חייבת לו סך של 181,000 ₪, לאחר מכן חזרה בה והעמידה את הסכום על 104,848 ₪, ולבסוף הודיעה כי יתרת החוב היא 87,310 ₪ בלבד ("הסכום שאינו שנוי במחלוקת"), וכי היא נכונה לשלם לו סכום זה בתנאי שיחתום על כתב ויתור סופי.

בתצהירו כתב מדואל (סעיף 14): "אלכס הסביר לי כי יש עוד הרבה קבלני משנה כמוני שנפגעו מהחברה והוא אמר לי שיש כספים של החברות שנמצאים אצל המפרק וכי הנושא מתברר בבית המשפט, ושהוא ידאג שאני אקבל את הכספים לאחר שאסיים את העבודות". בעדותו הרחיב את היריעה וסיפר כי אף פגש באתר את מר אברהם קוזניצקי המנוח, בעליה של חב' מנרב, הלה סיפר לו שאור ואושר עתידה לקבל הלוואה, כפי הנראה מאת מנרב, אשר בעזרתה תוכל לשלם למדואל את המגיע לו. ואכן מדואל צירף לתצהירו טיוטת הסכם הלוואה בלתי חתומה, בין מנרב לבין קבוצת אור ואושר (חב' עזרא ששון חברה לבניין בע"מ).

סוף דבר סיכום כלל הפרקים דלעיל מביאנו לחשבון הסופי הבא: תמורה לפי הסיכום הפאושלי 310,000 הפחתה בין עבודה שלא בוצעה בחזית ביניין E (8,000)- תמורה בגין עבודות נוספות 183,000 סה"כ תמורה המגיעה למדואל 485,000 שולם במסגרת החשבונות החלקיים (345,890)- שולם לאחר הגשת התביעה כסכום שאינו שנוי במחלוקת (87,310)- יתרת החוב של מנרב לטובת מדואל: 51,800 ₪.

...

נזכיר כי בסמוך לאחר הגשת התביעה העיקרית, שילמה מנרב למדואל את יתרת הסכום האמור בסך 87,310 ₪, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, כך שבסיכומו של דבר שילמה מנרב למדואל בגין העבודות שבצע סך של 433,200 ₪ בתוספת מע"מ. גבולות המחלוקת במסגרת התביעה העיקרית הגיש מדואל חשבון סופי מעודכן ובו הוסיף מספר עניינים (ת/ג), כך שהמחלוקת הכספית בין הצדדים מתמקדת כיום בנושאים ובסכומים הבאים: הסיכום הפאושלי – מדואל טוען כי הוא זכאי למלוא הסכום בסך 310,000 ₪, בניכוי סך של כ-7,000 ₪ בגין עבודה שלא ביצע בחזית בניין E בהיקף של כ-65 מ"ר. מנרב טענה מנגד, כי יש לנכות מהסכום הפאושלי סך של 27,650 ₪ בגין יתרת העבודות שלא בוצעו.

משמעות הדברים היא כי על אף שבסיכומו של דבר מצאתי כי דין תביעתו של מדואל להתקבל באופן חלקי, סוף סוף אין לכחד כי לו עצמו תרומה של ממש לסרבול היכולת לברר את הדברים לאשורם.

סוף דבר סיכום כלל הפרקים דלעיל מביאנו לחשבון הסופי הבא: תמורה לפי הסיכום הפאושלי 310,000 הפחתה בין עבודה שלא בוצעה בחזית בניין E (8,000)- תמורה בגין עבודות נוספות 183,000 סה"כ תמורה המגיעה למדואל 485,000 שולם במסגרת החשבונות החלקיים (345,890)- שולם לאחר הגשת התביעה כסכום שאינו שנוי במחלוקת (87,310)- יתרת החוב של מנרב לטובת מדואל: 51,800 ₪.

לנוכח כל האמור, תשלם מנרב למדואל סך של 51,800 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ואילך.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים התובעת הועסקה אצל הנתבעים בעבודות משק בית, תקופות שונות, עד לחודש 8/12.

ביום 31.10.12 התובעת אישרה בחתימת ידה כי קיבלה מהנתבעים 1 ו-2 את מלוא זכויותיה וכי היא מוותרת על כל תביעה ו/או דרישה עתידית.

] הפסיקה קבעה כי מעסיק ועובד אינם יכולים להתנות ביניהם כי הכספים יועברו במישרין אל העובד, במקום אל קרן הפנסיה כנדרש בצו ההרחבה[footnoteRef:2].

בתצהירה חזרה התובעת על טענותיה בכתב התביעה בעיניין זה אך בעדותה בפנינו הודתה בגירסתם של הנתבעים לפיה לאחר תקופה הייתה ירידה לעבודה פעם בשבועיים[footnoteRef:22].

סוף דבר אשר על כן, על יסוד כל האמור לעיל, הנתבעים ישלמו לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, סך של 118,623 ₪ (קרן), לפי הפרוט שלהלן: הנתבעים 1 ו-2 ישלמו סך של 13,974 ₪; הנתבעים 3 ו-4 ישלמו סך של 46,734 ₪; הנתבעים 5 ו-6 ישלמו סך של 20,964 ₪; הנתבעים 7 ו-8 ישלמו סך של 28,284 ₪; הנתבע 9 ישלם סך של 8,667 ₪ (8,040 ₪ + 402 ₪ + 225 ₪); על הסכומים הנ"ל יתוספו הפרישי הצמדה וריבית כחוק למן מועד הגשת התביעה (30.1.18)[footnoteRef:37] ועד למועד התשלום המלא בפועל.

...

סוף דבר אשר על כן, על יסוד כל האמור לעיל, הנתבעים ישלמו לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, סך של 118,623 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: הנתבעים 1 ו-2 ישלמו סך של 13,974 ₪; הנתבעים 3 ו-4 ישלמו סך של 46,734 ₪; הנתבעים 5 ו-6 ישלמו סך של 20,964 ₪; הנתבעים 7 ו-8 ישלמו סך של 28,284 ₪; הנתבע 9 ישלם סך של 8,667 ₪ (8,040 ₪ + 402 ₪ + 225 ₪); על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק למן מועד הגשת התביעה (30.1.18)[footnoteRef:37] ועד למועד התשלום המלא בפועל.

[37: בשים לב לשיהוי בהגשת התביעה מצאנו לחייב בפסיקת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ולא ממועד מוקדם יותר.

] על אף הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק בסופו של דבר, בהתחשב בכך כי התובעת נדרשה לייצוג משפטי על מנת לעמוד על זכויותיה ובהינתן עלויות ההליך מבחינתה, נוסף על הסכומים הנ"ל יישאו הנתבעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 23,000 ₪ אשר ישולמו גם הם בתוך 30 ימים, לפי החלוקה שלהלן: הנתבעים 1 ו-2 בסך 3,000 ₪; הנתבעים 3 ו-4 בסך 9,000 ₪; הנתבעים 5 ו-6 בסך 4,000 ₪; הנתבעים 7 ו-8 בסך 5,000 ₪; הנתבע 9 בסך 2,000 ₪; לא ישולמו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד במועדם, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

נטען כי הנתבעת בסופו של דבר לא שילמה לתובעים סכום כלשהו בגין הפקעת החלקה 146, ואף לא את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, וזאת בשל סרוב התובעים לחתום על טופס הויתור על תביעות שביקשה מהם הנתבעת לחתום לאחר שתפסה כבר את החזקה בחלקה בהסכמתם.

אלא שלטענת הנתבעת משלא הושגה הסמיכה מלאה בין הצדדים על בסיס השמאות הראשונה, שתכלול גם הפחתות מהפצוי שנקבע בשל פיצויים קודמים ששולמו, וכן וויתור על תביעות עתידיות לרבות תביעה על פי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה, השמאות הראשונה איננה רלבאנטית יותר, ויש לערוך חישוב עדכני לפצויי ההפקעה על בסיס ייעודה של חלקה 146 ל"דרך", כפי שנעשה על ידה בשמאות מיום 23.6.21 שצורפה כנספח 7 לכתב ההגנה (להלן- "השמאות השנייה"), ובהתאם קיימת כיום אך ורק מחלוקת שמאית על גובה הפצוי המגיע עבור חלקה 146 על פי ייעוד דרך.

אלא שקביעה פסקנית זו של הנתבעת, שנויה במחלוקת, ולטענת התובעים, העידר הסכמתם לקזוז פיצויים קודמים ולחתימה על כתב וויתור תביעות אין בה כדי לבטל את ההסכמה העקרונית שכן הושגה בין הצדדים ביחס לגובה הפצוי בגין חלקה 146 על בסיס השמאות הראשונה ולעמדתם הם זכאים לקבל את הפצוי המוסכם ללא הפחתות וקיזוזים וללא התניית התשלום בויתור תביעות מטעמם.

...

במקרה שלפנינו, מדובר בשלוש שאלות כשמתוכן שאלות 6ו-7 הן לעמדתי שאלות עובדתיות פשוטות שכל מטרתן היא להבהיר מה היה הבסיס העובדתי שלפיו קבע השמאי בשמאות הראשונה את שווי חלקה 146 ובהתאם אני מורה לנתבעת להשיב על שאלות אלו גם אם לצורך המענה היא נדרשת לפנות לשמאי מטעמה.

גם בקשת התובע בעניין תביעת קיבוץ כפר מסריק דינה להידחות; הנתבעת ציינה במפורש, בתגובתה לבקשה והן במכתב התשובה לגילוי מסמכים מיום 29.12.21 כי הקיבוץ לא הגיש כל תביעה וטענות הקיבוץ פורטו למעשה על ידי הנתבעת בהודעת דוא"ל ששלח בא כוחה לתובעים ביום 4.8.20 (נספח 11 לכתב ההגנה) ובתשובה לדרישה לגילוי מסמכים הפנה ב"כ הנתבעת למכתב הנתבעת לקיבוץ מסריק מיום 29.10.20.

מכל מקום, מבקשת התובעים לא ברור אם הנתבעת המציאה את המכתב ששלחה לקיבוץ כפר מסריק מיום 29.10.20 ואשר צויין ברשימת המסמכים שברשותה בתשובתה מיום 29.12.21 לדרישה לגילוי מסמכים, ואני מורה לנתבעת להמציא אותו לתובעים ככל שאכן טרם עשתה כן. סיכום סיכומו של דבר, אני מורה לנתבעת להשלים עד ליום 28.2.23 המצאת מסמכים ומתן תשובות לשאלות ספציפיות כמפורט לעיל (סעיפים 72,73,87,92,97,98 להחלטה).

לטענת המבקש, רשאית חברת השכרה לקחת על עצמה את הכסוי לצד ג' במקום חברת הביטוח, ואולם אז כפופה חברת ההשכרה לכללים החלים על חברות הביטוח ולצווי הפיקוח, לרבות תשלום תוך 30 יום מהמועד בו הגיעה התביעה לידי המבטח, תשלום ריבית והצמדת התשלום למדד, תשלום מלוא הסכומים שהמבטח חייב לשלם לנפגע, ואיסור התניית מתן פיצוי בחתימה על כתב ויתור.

ראשית, המבקש אינו בעל רכב שניפגע מקל אוטו; שנית, על אף שקל אוטו בדיעה כי היא אינה כפופה להוראות הנוהל שהוציא המפקח על התעבורה (משום שזה בטל ומחוסר תוקף), קל אוטו עמדה בכל הוראות הנוהל – בדיקת טענות המבקש נמשכה פחות מחודש, עד שנשלחה אליו הצעה מפורטת; המבקש שלח אז ראיות נוספות, וקל אוטו בחנה אותן אז- קיבלה אותן, והגדילה בשל כך את הפצוי שהוצע למבקש; המבקש הודיע אז לקל אוטו כי בכוונתו לתבוע אותה על יתרת הסכום שאינו במחלוקת, וקל אוטו הבהירה כי הוא מוסמך ורשאי לעשות כן, והדבר לא יעכב את העברת הסכום שאינו שנוי במחלוקת המשולם לו על ידה; שלישית, למבקש אין עילת תביעה אישית, אף בשל העובדה שבסמוך לאחר קרות התאונה, תקן את הרכב בעצמו ורק אז פנה לקל אוטו, כשהוא מציב בפני קל אוטו עובדה מוגמרת, וזאת בנגוד להוראות המפורטות החלות על הגשת דרישה כספית לחברת ביטוח (שלטענת המבקש חלות), ואף כנגד ההיגיון הבריא- המבקש תיקן את הנזקים שלטענתו נגרמו לו מבלי שאפשר לקל אוטו לבצע בחינה מסודרת של הנזק וליתן הערכה מטעמה, ורק לאחר מכן פנה אל קל אוטו בדרישה, תוך שהוא מותיר אותה חסרת יכולת לבחון כדבעי את טענותיו.

הצדדים ציינו כי בכפוף לאישורו וביצועו של הסדר הפשרה במלואו ובמועדו, מוותרים המבקש וחברי הקבוצה על כל טענה ו/או דרישה ו/או זכות, לרבות זכויות עתידיות, עם איזה מהטענות והדרישות הכלולות בכתבי הטענות מטעם המבקש לגבי חברי הקבוצה.

...

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 5,000 ₪ וכן גמול בשיעור של 3% מן הפיצוי (סעיף 4.1 להסדר – 9 לפסק הדין).

בזיקה לקביעותיי בסעיף 13 דלעיל, ובשים לב לכך שבנקודת זמן זו סכום הפיצוי אינו ידוע, אני קובעת כי תשלום הגמול ושכר הטרחה יבוצע באופן הבא: הרכיב הקבוע בגמול למבקש בסך של 5,000 ₪+ מע"מ, שיפוי המבקש במלוא סכום האגרה ששולם על ידו במסגרת הליך זה, וכן 50% מהרכיב הקבוע (שהועמד על סך של 45,000 ₪) של שכר הטרחה (22,500 ₪ + מע"מ) ישולמו בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

נוכח אישורו של הסדר הפשרה המתוקן לפי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות - אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.