התניית תנאים בלתי סבירים לשלום בית על ידי בן הזוג

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 26426-04-21 סולומון ואח' נ' נחום ואח' לפני כבוד השופטת אפרת בוסני התובעים: 1. אריה סולומון 2. שלומית אור סולומון ע"י ב"כ עו"ד אליעזר גריסרו הנתבעים: 1. ניר נחום 2. רוית נחום ברנדט ע"י ב"כ עו"ד מאיר שריקי פסק דין

רקע הדברים ותמצית הטענות בכתבי הטענות בין הצדדים נחתם ביום 17.9.2019 הסכם מכר לפיו רכשו התובעים (בני זוג) מהנתבעים (בני זוג) דירת קרקע בבניין ברחוב רחל 14 בעיר חולון (להלן: "הדירה").

בסעיף 2.4 להסכם המכר הצהירו הנתבעים כדלקמן: "המוכר מצהיר כי הממכר ניבנה על פי היתר בניה כדין, כי לא בוצעה על ידם כל בנייה שלא כדין ו/או ללא היתר בממכר, כי אין כל תביעה ו/או טענה בקשר לממכר או לזכויותיהם בו, לרבות בגין בניה בלתי חוקית ו/או תוספת בנייה..." בסעיף 2.7 להסכם המכר הצהירו הנתבעים "המוכר מצהיר כי לא ידוע לו על פגם ו/או מום ו/או מום נסתר בממכר וכי גילה לקונה בגילוי נאות את כל הפרטים הידועים לו בקשר לממכר..." בסעיף 11.4 להסכם נקבע "הפרת תנאי עקרי ויסודי של הסכם זה על ידי אחד הצדדים תזכה את הצד המקיים או המוכן לקיים את החוזה בפיצויים קבועים ומוערכים ומוסכמים מראש בסכום של 330,000 ₪ (שלוש מאות ושלושים אלף ₪) וזאת מבלי לפגוע בזכותו של הצד המקיים ו/או המוכן לקיים את ההסכם, לתבוע ולקבל את אכיפתו של הסכם זה או של כל זכות אחרת על פי כל דין ו/או על פי הסכם זה, לרבות קבלת הפצוי כאמור לעיל..." בהתאם לסעיף 11.6 להסכם המכר הצהרות הצדדים, מסירת החזקה בדירה, תשלום התמורה עבור הדירה במלואה ובמועדה, המצאת מיסמכי ההעברה ותשלום ובצוע כל יתר התשלומים וההתחייבויות החלים על שני הצדדים בהסכם, מהוים תנאים עקריים ויסודיים בהסכם שהפרתם מזכה את המקיים בקבלת הפצוי המוסכם הקבוע בסעיף 11.4 להסכם.

חובה זו נגזרת מעיקרון תום הלב שבסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ומעוגנת גם בהוראת סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") המהוה הוראה קוגנטית שלא ניתן להתנות עליה וקובעת: "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה" (ראו; ע"א 2469/06 סוויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (פורסם בנבו, 14.8.2008); ע"א 9019/99 קינסטלינגר נ' אליה, פ"ד נה (3) 542 (2001)).

הטענה להפחתת הפצוי המוסכם הנתבעים מבקשים כטענה חלופית להפחית את הפצוי המוסכם בסך של 330,000 ₪ וטוענים לאי סבירותו, כשהם מפנים לכך שמדובר בשטח כלוא ומשופע מתחת לגרם המדריגות שגודלו האפקטיבי המנוצל אינו עולה על 2 מ"ר ומהוה כ-1.6% משטח הדירה וכי על פי חוות דעת השמאי כהן לאומדן עלויות הסרת החריגות בגינה ובגדר הוא בסך של 50,000 ₪ והתובעים לא נשאו בעלויות אלה בפועל.

...

אין בידי לקבל זאת.

לא הוצגו ראיות לפער במחיר דירה עם השטח שסופח כחדר ארונות ובלעדיו, טענת התובעים למצוקת אחסון בדירה לא הוכחה, ואת טענת התובעים כי בשל חדר הארונות הם הסכימו לרכוש את הדירה, אין בידי לקבל.

סוף דבר מכל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעים ישלמו לתובעים 110,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (13.4.2021) ועד למועד התשלום בפועל.

בחוות דעת משלימה שהוגשה לאחר ביצוע בדיקת ההצפה במקום קבע המומחה כי "לא נמצא קשר בין מרפסת קשי לרטיבות בהרחבת כהן" המומחה מוסיף כי "מקור בעיות הרטיבות בהרחבת כהן הוא בבניה (בלתי חוקית) ברמה נמוכה ללא איטום. הכל כמפורט בחוות דעתי". על אף זאת, בתשובות הבהרה של המומחה מיום 11.8.20 מבהיר המומחה כי "יש לבצע תיקון יסודי במרפסת ולהתאימו לתקינה הנוהגת תחת תיכנון ופקוח של מהנדס איטום מבנים". בעקבות תשובה זו התבקש המומחה על ידי בית המשפט להבהיר מהן העבודות הנדרשות לבצוע במרפסת הנתבעת, מהו הקפן ככל שאכן נידרשות, והאם ישנו קשר סיבתי בין העבודות הנדרשות לבין הרטיבות בהרחבת התובעים.

גם בת.א. (שלום י-ם) 11073/02 שילה נ' שטיינברג (30.8.2004) נדחתה תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו במסגרת בנייה ללא היתר של התובע, וזאת על בסיס הדוקטרינה של "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה". בעיניין אברהם נקבע כאמור לעיל אשם תורם של 40% לבני זוג שבנו את ביתם ללא היתר ובאמצעות קבלן שאינו רשום ותבעו את המהנדס והקבלן בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מעבודה רשלנית.

כמו כן מוסמך בית המשפט להתנות צו שניתן על ידו בתנאים התואמים את נסיבות העניין (ע"א 435/81‏ זנזורי‎ ‎נ' שמואל מהצרי, פ''ד לו(2) 561 (1982)).

כל עוד לא נדרשה הריסתה על ידי הרשויות או במסגרת כל הליך אחר, יהיה זה בלתי סביר שלא להורות על תיקון ליקויי רטיבות לתוספת זו. בנוסף, הנתבעת עושה כיום שימוש בתיקרת התובעים בעיקר כמרפסת ובחלקה באמצעות מחסן, מקלחת ושירותים שניבנו על גבי התוספת.

...

מכל מקום, לאור כל האמור לעיל קשה לקבל כי הנתבעת תידרש לפצות את התובעים עבור מבנה בלתי חוקי המעלה חשש ליציבות הבניין בו היא חיה.

התביעה לפיצוי בגין נזקים בדירת התובעים ובגין עוגמת נפש נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

לצרכי הבחינה האם אכן התגבשה אותה "מסה קריטית", אין הכרח בהחלטה מאת בד"ר המחייבת או הממליצה על גט, אך החלטה מעין זו עשויה לשמש נסיבה מהותית ומרכזית, המלמדת על התגבשות אותה "מסה קריטית". גישת בתי המשפט המחוזיים נוטה להיתחשב בקיום החלטת בד"ר לעניין הגט, אף בשל עיקרון כיבוד הערכאות ההדדי (כך למשל יוער, כי מקום בו קובע בד"ר פוזיטיבית, שלא מתקיימת סרבנות גט, אזי ייתכן ובית משפט לא יקבע את ההיפך במסגרת דיון בתביעה כגון דא), אם כי עדיין ייתכנו נסיבות בהן ניתן יהיה להכיר בסרבנות גט גם בתקופה שקדמה להחלטה מהותית לעניין מתן הגט, שניתנה על ידי בד"ר, או בנגוד להחלטה שניתנה לעניין זה בד"ר, וזאת במקרים בהם קיימת "זעקה" בנושא הסרבנות, שאין להיתעלם הימנה, ובהיתחשב בנסיבות הספציפיות של כל מקרה - בשים לב למשך הזמן בו חיים הצדדים בנתק, העדר הצדקה חיצונית, כגון טעם כלכלי או אחר, למניעת הגט, כנות או תום לב או העדרם, בבקשת בן הזוג המתנגד לגט לשלום בית וכיוצ"ב. ראו: עניין י.כ. פסקות 37-39 לפסה"ד; עמ"ש (ת"א) 46631-05-11 פלונית נ' פלוני 28 2014 ), פסקות 31-33 לפסה"ד (להלן - "עמ"ש 46631- )

מקום בו התוצאה המיוחלת אינה מתקבלת בתוך פרק זמן סביר, מחמת היתנהגות לא ראויה - חסרת תום לב או בלתי סבירה, של בן זוגו - ייחשב בן הזוג לסרבן (באשר לאופן היתנהלות הנתבע בתביעת הגירושין וסטנדרט ההיתנהגות המצופה ממנו - השוו: ע"א 8553/19 אורן נ' כהן 2020 ); דברי כב' השופט חיימוביץ בעיניין י.כ.).

ככל שטוען לשלום בית, יש לבחון האם טענתו תמת לב. ככל שטוען שיש להסדיר אי אלו עניינים קודם לגירושין, אף כאן יש לבחון את טענותיו, עת לטעמי, ככלל, התניית הגירושין בתנאים (עת לא נטען כלל רצון לשלום בית) אינה תמת לב, שכן יש בה משום שימוש בזכות העומדת למסרב לגט לשם השגת תכליות, שאינן נוגעות לשימור הזוגיות והתא המשפחתי.

...

כפי שיובהר להלן - תוך הבאה בחשבון של השיקולים האמורים - סבורני, כי יש לפסוק את סכום הפיצוי על הצד הנמוך.

לאמור יש אף להוסיף את מצבה הרפואי הרעוע של האישה, אשר החלימה ממחלת הסרטן, אך לאחר הטיפולים שנדרשו להחלמתה, לוקה כיום במחלת עצבים בעטיה סובלת מכאבים קשים בכל גופה, ומוגבלת בתפקודיה היומיומיים (סיכום יחד עם האמור סבורני, כי אין לייחס משקל ממשי להיתר 10 .

בנסיבות אלו סבורני, שיש 23 .

₪ לחייב את האישה בהוצאות האיש בסך 30,000 25 אשר על כן תביעת האישה בתמ"ש 62881-06-21 נדחית; ואילו תביעת האיש בתמ"ש 50420-02-20 26 ₪ מתקבלת בחלקה.

בפניי בקשה שהוגשה על-ידי בני הזוג שרונה ויוסף אגמי (להלן: "היחידים") לעיכוב ביצוע החלטתו של בית-המשפט קמא מיום 10.11.2022 שניתנה במסגרת הליכי חידלות הפרעון בעיניינם של היחידים (בחדל"פ 71494-12-19 ובחדל"פ 71575-12-19) (להלן: "החלטת בית-המשפט קמא").

לבסוף, ולאחר שהוגשו לידיו שתי הצעות אטרקטיביות, קיים הנאמן היתמחרות ביום 2.2.2022 בין שני מציעים: בני הזוג ג'ני ועוז כהן (להלן: "הרוכשים") והגב' לילך וייס (להלן: "הגב' וייס") וההשתתפות בהתמחרות הותנתה בהפקדת ערבות בנקאית בשיעור 10% מהצעת המציע שהוגשה עובר להתמחרות.

הנאמן ציין כי הגב' וייס המציאה לידיו תלונה שהגישה במישטרה וכן צו הרחקה שניתן על-ידי בית-המשפט השלום בתל-אביב יפו כנגד היחיד (נספח 3 לתגובת הנאמן).

אשר לסכויי העירעור טענו הרוכשים כדלקמן: עד למועד זה, היחידים עדיין לא הציעו ולו הצעה אחת לרכישת הדירה או לחילופין הצעה להסדר נושים; לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה בגינם יתערב בית-המשפט ויורה על ביטול אישור מכירת נכס והליכי המכר; קיימות סתירות בטענות היחידים שעה שעותרים לביטול הליכי המכר ולצד זאת מבקשים לחלט את הערבות הבנקאית שהפקידו הרוכשים; הסכם הפשרה אינו עוסק בדברים מהותיים, אלא באופן מימוש העסקה, מימונה וביצועה.

כפי שעולה מהחלטת בית-המשפט קמא, ובהתאם להלכה הידועה שנקבעה בע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פ"ד נה(4) 410, 428 (2001)), ככלל, בית-המשפט של חידלות פרעון לא יחליף את שיקול דעתו של בעל התפקיד וימהר להתערב באופן שבו זה מפעיל סמכויותיו, אלא אם מצא בית-המשפט כי הופעל שיקול דעת באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי (ראו גם: ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc (13.12.2017), בפיסקה 33).

...

ביום 21.6.2020 נעתר בית-המשפט קמא לבקשה במסגרתה ניתנו הצווים כמבוקש ועו"ד יריב שי ישינובסקי מונה כנאמן להליכי חדלות הפירעון בעניינם של היחידים (להלן: "הנאמן").

בענייננו, בשעה שאין בטענות היחידים כל הצעה לפדיון הזכויות או לחילופין הצעה להסדר עם, הרי שאין מנוס אלא להורות על דחיית הערעור והבקשה.

לטענת היחידים יש לקבל את הערעור אף בנוגע להחלטה בנוגע לחילוט הערבות הבנקאית שהופקדה על-ידי הגב' וייס.

עם זאת, בסופו של יום הדירה נמכרה לרוכשים ובמחיר זהה לזה שהוצע על-ידם לראשונה, מכאן שלא מצאתי להתערב בהחלטת בית-המשפט קמא גם בעניין זה. עוד יצוין כי מוטב היה לולא הייתה מועלית טענת היחידים לפיה חזרתה של הגב' וייס מהצעתה הסבה להם לכאורה נזק של ממש (סעיף 73 לערעור) לאור הצטברות הריביות הגבוהות שנבעו בשל היעדר תשלומי המשכנתא, שהרי החובה לפירעון תשלומי המשכנתא מוטלת על כתפי היחידים, אשר לא מילאו אחריה באופן שמביא לשחיקת הבטוחה לנושה המובטח וליתרה שתיוותר לקופת הנושים כאמור לעיל, ועל כן אני דוחה טענה זו. סוף דבר אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור ובתוך כך על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

במצב דברים זה שבו הנתבע הוא שבקש לשקם את הנישואין גרסת התובעת לפיה הנתבע היתנה את הסכמתו לשלום בית בתנאים והיא הייתה הצד המוחלש פחות מסתברת.

"חלוקת רכוש בהסכם ממון שלא שווה בשווה בין בני הזוג, או ויתור על רכוש על ידי צד אחד מבני הזוג הנה דבר שביום יומו מעשה הנעשה מתוך שיקוליו של כל אחד מבני הזוג ובילבד שנעשה מתוך רצון חופשי. הנתבע לא עמד בנטל הראייה להוכיח כי חתימתו לא נעשתה מתוך רצון חופשי. הנתבע בחר לחתום על ההסכם לאחר ששקל שיקוליו ובחר בדרך הרצויה לו וזאת מתוך רצון חופשי"[תמ"ש (י-ם) 25203/00 א.ז. נ' ח.ז., (פורסם בנבו, 26.8.08)] טרם נפנה לבחון את סבירות ההסכמות לגופן, נדגיש שבנסיבות ענייננו בהן הצהירה התובעת שמטרה עילאית וראשונה שעמדה לנגד עיניה הייתה השבת חיי הנישואין למסלולם הרגיל ולעשות שלום בית, הרי שכל עוד לא הוכח קיומו של פגם ברצון, או בגמירות דעתה של התובעת, קשה יהא לומר כי תנאי ההסכם הם בלתי סבירים.

...

בנסיבות אלה אני קובעת שהפעלת ברירת הביטול לפי כל אחת מהאפשרויות (שלוש וחצי שנים לאחר שהתגלתה הטעות בדיון; שנתיים וחצי לאחר שפעלה עם אחיה לקבלת יעוץ; או חצי שנה לאחר הפירוד ונפסקה המצוקה הנטענת) לא נעשתה תוך זמן סביר.

לאחר שבחנתי היטב את כל טענות התובעת, עיינתי בחומר הראיות והתרשמתי באופן ישיר מהעדים השתכנעתי שלא נפל פגם ברצונה של התובעת בכריתת ההסכם אלא בחרטה שנולדה לאחר מכן אשר לכל היותר עולה כדי טעות בכדאיות העסקה ואינה מקימה עילה לביטול פסק הדין.

סיכומו של דבר הוא שלא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שנפל פגם ברצונה או בקיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם.