התניית פוליסת ביטוח רכב בהתקנת מערכת אזעקה

כך זכה מבוטח בתגמולי ביטוח בגין ניזקי פריצה, על אף שלא דרך את מערכת האזעקה כנדרש בפוליסה (רע"א 3370/14 דיין מוצרי קרור בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (‏23.7.2014) (להלן – עניין דיין); וראו גם, רע"א 3461/14 בר נתן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (3.7.2014); ת"א (מחוזי חי') 1053/06 פישמן הנדסה בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (16.12.2013); ת"א (מחוזי ת"א) 8370-12-09 נחמיה לחוביץ בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ (2.1.2017), ערעור תלוי ועומד, ע"א 1176/17).

[ההדגשות הוספו, א.ו.] עינינו הרואות, התקנות שבהן נקבעה הפוליסה התקנית בביטוח רכב-רכוש יוצאות מנקודת ההנחה שקיימת תחולה בביטוחי רכב להסדר בדבר ההפחתה היחסית של תגמולי הביטוח, על-פי הוראות חוק חוזה הביטוח.

אלא שטענה שכזו הועלתה גם בעיניין סלוצקי, ונדחתה במפורש (סעיף 25 לפסק-הדין): "אני סבורה שעמדתה של חברת הביטוח לפיה הפקדת התכשיטים בכספת היא מעין 'תנאי מוקדם' לתחולתו של חוזה הביטוח אינה יכולה להיתקבל. התפיסה לפיה דרישות מסוימות מן המבוטח הן 'תנאי מוקדם' מרוקנת למעשה מתוכן את ההסדר החקיקתי הקבוע בסעיפים 18 ו-21 לחוק, הסדר שנועד למנוע שלילה 'אוטומאטית' של דמי הביטוח ממבוטחים אשר לא עמדו במי מדרישות הפוליסה בהתייחס להקלת הסיכון (ראו גם: דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח 254 (2005) (להלן: שוורץ ושלינגר)). היא סותרת לכאורה את תכליתו הצרכנית של חוק חוזה ביטוח. למעשה, היא אף אינה מתיישבת עם לשון החוק, בשים לב לכך שסעיף 21 לחוק חוזה ביטוח הוא קוגניטי (ראו: סעיף 39(א) לחוק חוזה ביטוח) ושעל סעיף 18 ניתן להתנות רק לטובת המבוטח (ראו: סעיף 39(ב) לחוק חוזה ביטוח)". כשם שהכנסת תכשיטים לכספת אינה "תנאי מוקדם" אשר מוחרג מהוראות החוק, לדעתי כך גם התכונות הנדרשות מהנהג בביטוח רכב, כגון גילו, הותק שלו ותוקף הרישיון שלו, אינן "תנאי מוקדם" המוחרג מהוראות החוק (ולקביעה דומה ראו, עניין סלטניקוב, פיסקה 27).

מדוע לא נאמר בעיניין סלוצקי כי המבוטח ניסה לשנות בדיעבד את ההסכמות החוזיות בין הצדדים ולכרות חוזה ביטוח חדש שלפיו התכשיטים מבוטחים גם מחוץ לכספת? כמובן שאת אותה השאלה ניתן להעלות גם לגבי המבוטח שלא דרך את מערכת האזעקה, לגבי המבוטח שלא התקין גלאי אש, וכיוצא באלו.

...

סוף דבר בעלי הדין לא חלקו בסיכומיהם על שיעור הנזק הנתבע.

על כן התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סכום של 188,982 ש"ח. בנוסף ישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, בהוצאות משפט לטובת התובעת בגין האגרה ששולמה, שכר העדים ושכר-טרחת השמאי.

עיון בסיכומי הטענות מטעם הנתבעת מעלה כי לא שנוי במחלוקת כי אמצעי המיגון כאמור היו מותקנים בעסק, וטענת הנתבעת להעדרו של כסוי בטוחי מושתתת על הטענה כי מערכת האזעקה המותקנת בעסק, המהווה חלק מאמצעי המיגון כאמור, לא נדרכה עובר לארוע הפריצה וכתוצאה מכך לא פעלה בזמן הפריצה, עובדה המהוה הפרתו של תנאי יסודי בתנאי הפוליסה, שיש בה לאיין את הכסוי הבטוחי לאירוע.

ראה, התייחסות לדרישת המיגון כתנאי והטלת הנטל על המבוטח: ע"א 1240/00 מחוזי-נצרת כב' השופטים יהודה אברמוביץ, מנחם בן דוד, נסים ממן כנרת סליק נ' כלל חב' לביטוח (לא פורסם עמ' 12): "הכל מסכימים כי ההוכחה בדבר קיומם בפועל של אמצעי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה ובדבר הפעלתם בידי הנהג עובר לגניבת המכונית צריכה להיות חלק ממערך הראיות הכולל שעל המערערת לספק בכדי לממש את עילת התביעה על פי הפוליסה". (המערערת היתה המבוטחת י.ו) כן ראה (ע"א 1471/94 (מחוזי-ת"א) כב' השופטים י. גרוס, י. בן שלמה ו-מ.רובינשטיין יהודה גור נ' מגדל חב' לביטוח, פורסם בדינים מחוזי, כרך לב(1) 399): "זאת ועוד-בצדק גם הגיע השופט המלומד כלל מסקנה כי היה בפוליסת הביטוח תנאי מוקדם ומתלה לאחריות המשיבה. תנאי זה ענינו בהגנת הרכב המבוטח באמצעי מיגון המוגדרים בפוליסה שיש להפעילם בכל עת שהרכב אינו מאויש. מדובר בתנאי מוקדם שהמערער אינו חייב לטעון אותו בכתב תביעתו, אולם הוא נטען בכתב ההגנה. משעה שנטען היה על המערער להוכיח כי אמצעי המיגון אכן הופעלו. המערער לא הביא כל ראיה שהיא בענין זה, ואף כאן מה קל היה יותר מאשר להביא את אותו אח שהרכב היה ברשותו במועד הרלבנטי לטענת המערער. מדובר בסופו של דבר בעיניין המצוי בידיעתו המיוחדת של המערער או של אחיו וגם מטעם זה הנטל להוכיחו רבץ עליו (השווה ע"א 371/64 יט (1) 77; ע"א 391/89 הנ"ל בעמ' 840)". וכן ראה ת.ה (שלום חיפה) 8071/97 אליהו חב' לביטוח נ' בנק אוצר החייל, לא פורסם, סעיף 12 לפסק הדין): "טענת הגנה נוספת היתה, כזכור, שהחייב הפר תנאי מקדמי לחבות המבטחת, דהיינו: שמערכת המיגון הותקנה ברכב והופעלה. צודקת ב"כ הנתבעת,

לאור סקירת ההלכה הפסוקה כפי שהובאה לעיל, המסקנה שבפסק הדין הנ"ל אותה אני מאמצת ונוסח ההתנאה שברשימה, כמצוטט בסעיף 32.2 לעיל, אני סבורה כי בעניינינו קמה חבות של המבוטח לא רק להתקנתה של מערכת אזעקה, כי אם גם להפעלתה של מערכת האזעקה כאמור בכל מקרה שבית העסק אינו מאוייש, וכי ההתנאות לעניין המיגון הינן תנאי לכיסוי הבטוחי, אשר הנטל להוכחתו על המבוטח.

...

סוף דבר 68.

סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל על הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח על פי הפירוט שלהלן: 68.1 סך של 265,900 ₪ בגין גניבת המכשירים (ראה סעיפים 55-60 לעיל).

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט בהם נשאה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

אחריות הנתבעים לתובעת הועבר טופס אישורי מיגון והיא פנתה לצד השלישי לצורך קבלת חתימתו על הטופס לאחר שימולאו אמצעי המיגון הנדרשים עפ"י התוספת לפוליסה: "חובת אמצעי מיגון – התניית הכיסוי הביטוחי תנאי מוקדם לקיום חבות המבטח ולתשלום תגמולי הביטוח לפי פוליסה זו במקרה של סיכוני גניבה הינו:...

עדותו של מר זהבי מחזקת את האפשרות כי תוקפה של הפוליסה מותנה "במערכת אזעקה ואימובילייזר. בהתאם לכך היא גם חתמה על ההצעה לביטוח. אז למעשה היא היתה צריכה להעביר לי הטופס המתאים לאמצעי המיגון." (פרוטוקול מ-20.4.05, עמ' 22 שורות 13-16 וכן מציין כי: "בהעדר הטופס הזה אין פוליסה" (פרוטוקול מ-20.4.05, עמ' 29 שורה 2-5).

"לכבוד: חברת הביטוח איילון חב' לביטוח בע"מ הנדון: הרכבת מערכת מיגון ברכב מסוג פונטו הריני לאשר כי הגברת א' ס' ת.ז 024508202 ביצעה לפני כשנתיים בחברתי התקנות של חלונות חשמל + נעילה מרכזית + התקנת מערכת לרכב הכוללת צ'נג'ר + התקנת מערכת מיגון מסוג סטרטי סטרט+ גלאי נפח + סוללת גיבוי.

...

על אף שפרמיות הביטוח שולמו כרכב פרטי מקובלת עלי עמדת הנתבעים כי יש להפחית משווי הרכב הנטען סך מקסימלי של 15% (3,675 ₪) בגין היותו בבעלות חברה לשעבר.

סוף דבר בנסיבות המיוחדות דין התביעה להיתקבל והפוליסה שהוצאה לתובעת מחייבת את הנתבעים בתשלום תגמולי ביטוח לתובעת.

הנתבעים ישאו בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ. אני מקבלת את ההודעה לצד השלישי ומחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעים בגין אשם תורם בגובה 50% השווה לסכום של 10,662 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

הפוליסה כללה תניית מיגון, כמפורט להלן: "מו"מ בזה כי תנאי מוקדם לכיסוי נזקי גניבה לפי הפוליסה כי קיים משבת מנוע המופעל אוטומטית ומנותק על ידי מפתח אלקטרוני אימובילייזר IMMOBLIZER מותקן במקום נסתר ברכב. כן קיימת מערכת אזעקה המופעלת אוטומאטית (דריכה פאסיבית) המגינה על כל הפתחים, המכסים ושמשות הרכב. כמו כן קיימים ומופעלים גלאי זעזועים, גלאי נפח וצופר פנימי נוסף. בנוסף קיימת סוללה נטענת (ניקל קדמיום) המהווה גיבוי למערכת האזעקה בנוסף למצבר". מעל תניה זו נרשם במסגרת: "מבוטח נכבד שים לב להתנאות בדבר הגנות ברכב, מפני גניבה ופריצה". בנוסף הוטבעה על הפוליסה חותמת מתומנת ובה נרשם: "מבוטח יקר שים לב לדרישות בדבר הגנות מפני גניבה ופריצה לרכב" (ראה הפוליסה נ/2-נ/3).

...

סבורני שהנתבעים לא עמדו בחובת הגילוי והווידוא.

סבורני כי טענה זו הועלתה בחוסר תום-לב ואין לשעות לה. במכתב מיום 5.8.1998 דחתה הנתבעת את תביעתו של התובע לתשלום תגמולי הביטוח מאחר "שהרכב לא היה מוגן כנדרש בפוליסה", זאת ותו לא. אף אם הועלתה על-ידי הנתבעת טענה זו בכתב-הגנתה, באופן פורמלי לא נתקיים בה כל דיון של ממש.

לסיכום, הנני סבורה כי אין הנתבעת זכאית להישען על תניית המיגון כסייג לחבותה וכי על הנתבעים לשלם לתובע את מלוא ערך הרכב.

הנתבעים ישלמו אפוא לתובע סך 57,000 ש"ח בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.7.1998.

בכל עת שהרכב ללא נהג והצהרת בעל פוליסה מותקן ברכב המבוטח, אזעקה מנעול דיסק.

על פי ההלכה הפסוקה, המחייבת ערכאה זו, כפי שנקבעה בע"א 723/80 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' חיים שאול, פ"ד לו(2) 714, 724 (1982), קיומו של מיגון הוא תנאי מוקדם לחבות המבטחת: "כשמדובר בתנאי שבו מתחייב המבוטח שקיים מצב דברים שהוא מהותי לסיכון, במקרה זה כשהחלונות מוגנים במערכת אזעקה, אין סיבה שלא לתת את המשמעות המלאה של תנאי מוקדם שרק בכפוף לו חלה חובת השיפוי של המבטחת...

על סעיף 21 לחוק אין להתנות כלל [ראה סעיף 39 (א) לחוק] ואילו על סעיפים 18 ו-19 ניתן להתנות רק לטובת המבוטח [סעיף 39 (ב) לחוק].

...

גם לגופו של עניין, אני סבור כי הטענה בדבר נקיטת אמצעים להקלת הסיכון איננה יכולה להיתקבל במקרה זה. התובע הודה שאיבד את צרור המפתחות.

משלא נקט התובע אמצעים להקלת הסיכון ממילא דין תביעתו להידחות, אף אילו היתה מועלית טענה שכזו בכתב התביעה.

סוף דבר – התביעה נדחית.